המלחמה השקטה של פוטין כבר באירופה: נאט"ו מול תרחיש האימים של פלישה מוגבלת

במשך שנים התרגלו בבירות אירופה להביט על המלחמה באוקראינה כאירוע מתוחם מעבר לגבולות המזרחיים של ברית נאט"ו. אולם שורה של תקריות ביטחוניות חסרות תקדים ברחבי היבשת מובילה בימים אלה גורמי ביטחון, ראשי צבא ומנהיגים מדיניים למסקנה מטרידה: עבור ולדימיר פוטין, המערכה נגד המערב כבר אינה רק מלחמה עקיפה של אספקת נשק – היא עברה לשלב קינטי, אלים וממוקד על אדמת אירופה עצמה. N12 על רוחות המלחמה באירופה.

ההסלמה הזו מקבלת משנה תוקף עם סיום מערכת הבחירות לפרלמנט הרוסי (הדומה). לראשונה מאז הפלישה לאוקראינה ב-2022, יצאו אזרחי רוסיה להצביע במערכת בחירות שבה נפסלה כל רשימה שהתנגדה למלחמה. התוצאה - פרלמנט המורכב אך ורק מנאמני המשטר המיישרים קו עם הקרמלין - מעניקה לפוטין רוח גבית פוליטית ומגבירה את החשש באירופה כי מוסקווה תחפש כעת דרכים להרחיב את העימות. על רקע האירועים, ראש ממשלת סלובקיה טוען הערב: המערב מחפש מלחמה עם רוסיה.

מלייפציג ועד ורשה: מטעני חבלה, כטב"מים והצתות

הסימנים לפעילות רוסית אלימה על אדמת אירופה אינם עוד בגדר הערכות מודיעיניות מעורפלות. נקודת המפנה הציבורית נרשמה ב-1 בספטמבר, כאשר ממשלת גרמניה הטילה רשמית את האחריות למתקפת כטב"מים בנמל התעופה לייפציג על מוסקווה. באירוע התגלה כטב"ם נפץ ליד מטוס מטען אוקראיני מדגם אנטונוב, וכלי טיס נוסף פגע במטוס מטען שני שניסה לבצע ביטול נחיתה. שר הפנים הגרמני אלכסנדר דוברינדט ושר החוץ יוהאן ודפול אישרו כי המודיעין זיהה דפוסי פעולה מוכרים ומעורבות רוסית ישירה.

שרשרת האירועים המיוחסים לרוסיה בחודשים האחרונים חובקת את היבשת כולה:

חבלה בתשתיות קריטיות: ניסיונות מתמשכים לשבש ולחבל ברשת הרכבות בפולין, המהווה את עורק האספקה הלוגיסטי המרכזי לקייב. ב-13 בספטמבר הותקפה מסילת רכבת סמוך לגבול אוקראינה-פולין, דקות לאחר שחלפו במקום דיפלומטים ובכירים מערביים, בהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוריס ג'ונסון וראש ה-CIA לשעבר דייוויד פטראוס.

• הצתות במפעלי ביטחון: גל שרפות מסתוריות פקד מפעלי תחמושת ותעשיות ביטחוניות באיטליה, בולגריה, בריטניה ואסטוניה – מפעלים המייצרים אמצעי לחימה עבור אוקראינה וצבאות אירופה.
• איומים ימיים ותת-ימיים: פגיעה מכוונת בכבלי תקשורת תת-ימיים בים הבלטי, לצד פעילות של "צי צללים" רוסי המשמש לא רק לעקיפת סנקציות אלא גם כפלטפורמה לשיגור כטב"מים.
• חדירות למרחב האווירי: גיחות יום יומיות של מטוסי קרב וכטב"מים לאורך גבולות נאט"ו, בהן פגיעת כטב"ם בבניין מגורים ברומניה שגרמה לפציעת אזרחים.
• מזימות התנקשות: סיכול תוכניות של סוכני ביון רוסים לפגוע בבכירי תעשיות ביטחוניות אירופיות, לצד חשיפת רשתות מתנקשים שגויסו לפגוע במבקרי הקרמלין במערב.

לפי נתוני מרכזי מעקב ביטחוניים, נרשמו השנה יותר מ-100 אירועים המוגדרים כפעולות חבלה עוינות של רוסיה באירופה, עלייה חדה לעומת אשתקד, בעוד גורמים בנאט"ו מעריכים כי המספר האמיתי גבוה מ-200 – לא כולל אלפי מתקפות סייבר מדי חודש.

המלכוד הלשוני: מדוע המונח "היברידי" משרת את מוסקווה?

למרות ההסלמה הברורה, בבירות אירופיות רבות עדיין נרתעים מהגדרת המצב כעימות צבאי. השימוש במונחים כמו "לוחמה היברידית", "פרובוקציות" או פעולות "מתחת לסף המלחמה" מעורר ביקורת נוקבת מצד מומחי אסטרטגיה ומדינות החזית המזרחית.

הטענה המרכזית היא שמינוח זה מייצר מלכוד מסוכן: הוא פוטר מראש את נאט"ו מהפעלת סעיף 5 (סעיף ההגנה הקולקטיבית) ומציג כל תגובה תקיפה כ"היגררות להסלמה". כאשר שר הפנים של גרמניה מצהיר כי ארצו "אינה במלחמה" אלא רק "יעד יום יומי ללוחמה היברידית", במוסקווה מזהים חולשה והיסוס.

קולות נחרצים יותר נשמעים במזרח אירופה. שר החוץ הפולני רדוסלב סיקורסקי ועמיתו הליטאי קסטוטיס בודריס הבהירו כי המתקפות אינן עוד בגדר לוחמת צללים אלא "הפכו לקינטיות לחלוטין". נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, החריפה אף היא את הטון כשהגדירה את התקרית בלייפציג כ"מתקפה באמצעי לחימה צבאיים על אדמת האיחוד האירופי". במדינות הבלטיות, כמו אסטוניה, דורשים להפסיק עם המינוחים המכובסים ולהגדיר את הפעולות בשמן: טרור בחסות מדינה.

סיוט המבצע המוגבל: האם נאט"ו תתפרק בנארבה?

לצד החבלות השוטפות, החשש הכבד ביותר בנאט"ו נוגע לפלישה קונבנציונלית. בעוד שבגרמניה ובמדינות מערב אירופה בנו תוכניות התחמשות המיועדות לשנים 2029–2030 – מתוך הערכה שרוסיה תזדקק לשנים כדי לשקם את צבאה שנשחק באוקראינה – גורמי מודיעין וראשי צבא במדינות הגבול מזהירים מחלון זמנים קצר בהרבה.

מפקד צבא אסטוניה, גנרל אנדרוס מרילו, התריע כי רוסיה עשויה להגיע לכשירות מבצעית למתקפה כבר ב-2027. דוח של משרד ההגנה ההולנדי אף העריך כי עימות מוגבל ייתכן בתוך שנה אחת בלבד מסיום הלחימה באוקראינה.

ההערכה היא שפוטין אינו זקוק לצבא משוקם במלואו כדי להשיג ניצחון אסטרטגי על נאט"ו, ואינו מתכוון לצאת למסע כיבוש נרחב של כלל פולין או המדינות הבלטיות. תחת זאת, התרחיש המדאיג מדבר על מבצע בזק מוגבל – למשל, תפיסת רצועת שטח צרה באחת המדינות הבלטיות (כמו העיר נארבה באסטוניה, בעלת הרוב דובר הרוסית, או שטחים בליטא) באמצעות נחילי כטב"מים וכוחות פשיטה מהירים שנלמדו באוקראינה.

במצב כזה, הקרמלין יעמיד את המערב בפני אולטימטום. אם מדינות נאט"ו יהססו, יתווכחו ביניהן ולא יפעילו פה אחד את סעיף 5 מחשש להידרדרות למלחמה גרעינית, מטרתו של פוטין תושג במלואה: ריסוק האמינות של הברית הצפון-אטלנטית ופירוק מטריית ההגנה המערבית ללא צורך במלחמת עולם כוללת.

אירופה לבדה?

בזמן שהאיום הרוסי מתעצם, ברית נאט"ו מוצאת את עצמה במשבר אמון פנימי חריף מול בעלת הברית הגדולה ביותר שלה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ממשיך לדרוש מהמדינות החברות להעלות את רף הוצאות הביטחון ל-5% מהתוצר, ומאיים בנסיגת כוחות.

בפנטגון מקדם שר ההגנה פיט הגסת' סקירה אסטרטגית של פריסת הכוחות באירופה, הכוללת תוכנית לצמצום של כ-25,000 חיילים אמריקנים – כשליש מכלל 81,000 החיילים המוצבים כיום ביבשת. הגסת' אף הזהיר בגלוי כי ההישארות האמריקנית תותנה ביישור קו רעיוני וכלכלי עם מדיניות ארה"ב, והצהיר כי "חלק מהמדינות ייכשלו".

החשש כי ארה"ב תעמוד מנגד בשעת מבחן דוחף את אירופה לחפש חלופות עצמאיות במהירות:

• בלימת התלות בנשק אמריקני: שמונה מדינות, בהן גרמניה, פולין ודנמרק, מקדמות את פרויקט "פרייז'ה" (Freyja) לפיתוח מערכת יירוט טילים עצמאית שתהווה חלופה מהירה וזולה לסוללות הפטריוט האמריקניות.
• היערכות עורפית: בגרמניה נבדקת מוכנות מערכת הבריאות ובתי החולים לתרחישי קליטת אלפי נפגעים, ליטא עדכנה את תוכניות הפינוי האזרחיות שלה, ושווייץ אישרה אסטרטגיית ביטחון לאומית חדשה המותאמת להחרפת המצב.

בין הפחדה לשדה הקרב: מה באמת רוצה מוסקווה?

לצד התרחישים הפסימיים, פרשנים וגורמי ביטחון מצביעים על מורכבות הכוונות הרוסיות. מוסקווה ספגה קיץ קשה באוקראינה, שכלל מתקפות כטב"מים אוקראיניות ארוכות טווח שפגעו בבתי זיקוק וגרמו למחסור בדלק בתוך רוסיה. מבחינת הקרמלין, אירופה הפכה לעורף הלוגיסטי והתעשייתי הבלתי מעורער של קייב – המממן, מחמש ומארח מפעלי ייצור של חברות נשק אוקראיניות.

לפי גישה זו, מסע החבלות וההצתות הרוסי אינו בהכרח הכנה למלחמה טוטלית, אלא ניסיון נואש להרתיע את המערב: לאותת למנהיגי אירופה כי הם פגיעים, לזרוע פחד בציבור, ולהפעיל לחץ להפסקת הסיוע לאוקראינה תוך איום מתמיד בהסלמה.

אולם בין אם מדובר בלוחמה פסיכולוגית מתוחכמת שנועדה לחלץ ויתורים ובין אם בהכשרת הקרקע לעימות ישיר, הקונצנזוס הביטחוני באירופה משתנה במהירות. המדיניות של הכלה ועצימת עיניים מפנה את מקומה להבנה כי היבשת כבר נמצאת תחת מתקפה. כפי שהזהירו ראשי צבא במזרח אירופה, הימנעות מתגובה נוקשה אינה מונעת מלחמה – היא רק מקרבת את הרגע שבו סעיף 5 של נאט"ו יעמוד למבחן אמת.