הפגנות, איומים ברצח וגרפיטי בכביש המהיר: דגל ישראל מפלג את אנטוורפן

סערה פוליטית חסרת תקדים בבלגיה: מה שהחל כיישום שגרתי של פרוטוקול הדגלים המסורתי בבית העירייה של אנטוורפן, הפך בחודשים האחרונים לעימות אידאולוגי יצרי ומסוכן שמסרב להירגע. הנפת דגל ישראל לצד עשרות דגלי מדינות אחרות הציתה גל מחאות רחוב חריף, ונדליזם במרחב הציבורי, ואף איומים על חייה של ראש העיר ועל חיי בנה הקטן.

כבר בתחילת החודש, לקראת פתיחת עונת הקיץ, התעורר ויכוח יצרי במועצת העיר האם נכון להניף את הדגל כחלק מהמסורת השנתית, על רקע המלחמה. למרות המחאות הקולניות וההתנגדות העזה כבר אז, החליטו בעירייה לעשות זאת בכל זאת ולהיצמד לפרוטוקול היבש. כעת, כשהדגל כבר תלוי על התורן במשך תקופה, ההחלטה מתבררת כחבית חומר נפץ שמציתה מחדש עימות אידאולוגי מסוכן.

מדי קיץ, בין 15 ביוני ל-15 בספטמבר, נוהגת עיריית אנטוורפן להניף כמעט מאה דגלים בחזית ה-Schoon Verdiep, בית העירייה ההיסטורי בכיכר הגרוטה מרקט. לפי הפרוטוקול העירוני, הדגלים המונפים שייכים למדינות האיחוד האירופי או למדינות המחזיקות בנציגות דיפלומטית וקונסוליה במחוז. מכיוון שבלגיה מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, דגל כחול-לבן הונף כחלק מ-94 דגלי המדינות המוצגים בעונת התיירות. אלא שעל רקע המשך המלחמה בעזה, הנוכחות הפיזית של הדגל בלב העיר הפכה למוקד של פילוג קשה בקרב התושבים וההנהגה המקומית.

המתנגדים זועמים: "פרוטוקול בלי מצפן מוסרי"

עבור חלק גדול מהתושבים ופעילי המחאה, השארת הדגל על כנו היא צעד בלתי נסלח. "הדגל הזה מייצג רצח עם", טוענים מתנגדיו הקיצוניים, שמביעים כעס ותסכול רב בפורומים הציבוריים. ארווין ואן דה ולדה, תושב האזור, ביטא את תחושת הניכור: "מהרגע שמומחים בין-לאומיים קבעו שישראל אשמה ברצח עם, שום טיעון לא יכול להצדיק מבחינתי את הנפת הדגל הכל כך שנוי במחלוקת הזה. הצליחו להסיר את הדגל הרוסי בגלל המלחמה באוקראינה, אז למה שלא יהיה אפשר להסיר את זה של ישראל? ההבדל הזה בהחלטות מצביע רק על משחקים פוליטיים".

מתנגדים אחרים מצביעים על אירועים שנגעו ישירות לעירם, כמו מעצרם של אזרחים בלגים שהשתתפו במשט לעזה. סוון דיריקסט, תושב נוסף, סיכם את עמדת המתנגדים בביקורת נוקבת על הנהלת העירייה: "בית העירייה הוא לא חזית של בית פרטי, הוא סמל ציבורי בשמם של כל תושבי אנטוורפן. דגל על בית עירייה הוא אף פעם לא רק 'חלק מפרוטוקול'. הוא משדר הכרה, נורמליזציה ולגיטימיות פוליטית. פרוטוקול בלי מצפן מוסרי הוא פשוט פחדנות מנהלתית".

הזעם הציבורי הזה לא נשאר רק בטוקבקים, אלא תורגם במהירות לפעולות בשטח. "הקואליציה של אנטוורפן למען פלסטין" מקיימת הפגנות שבועיות בכיכר המרכזית, שחלקן גלשו לעימותים והובילו למעצרים של מפגינים. בנוסף, חזית המבנה כוסתה במדבקות ובסיסמאות בגיר, והשיא הגיע כאשר אלמונים ריססו כתובת גרפיטי ענקית בגובה מטרים ספורים מעל מנהרת קנדי הסואנת בכביש המהיר לכיוון גנט, שבה נכתב: "הסירו את הדגל הזה" לצד ציור של דגל ישראל שנמחק באיקס אדום גדול.

ראש העיר לא נכנעת: "מדובר באיומים קונקרטיים ברצח"

מול הלחץ המאסיבי מהרחוב ומסיעות השמאל, ראש עיריית אנטוורפן, אלס ואן דוסבורג ממפלגת הימין השמרנית N-VA, מסרבת להתקפל וממשיכה להגן בנחרצות על ההחלטה הניטרלית, לדבריה. ואן דוסבורג מבהירה שהנפת הדגל לצד 93 דגלים אחרים אינה אומרת תמיכה במדיניות הממשלה בישראל, אלא מדובר בהיצמדות לקריטריונים אובייקטיביים. "אם נתחיל לשפוט אך ורק על פי תחושות בטן או רגש, איפה נגמור?", תהתה, "אל תשכחו שבעיר הזו חיים יותר מ-173 לאומים שונים. זה פשוט לא בר ביצוע".

אלא שהמחיר הציבורי שהיא משלמת על ההחלטה הזו הפך לאישי ומפחיד. ואן דוסבורג חשפה בכאב את כמות הודעות השטנה והאיומים הבלתי נתפסים שהיא מקבלת מדי יום: "אני מקבלת איומים ברצח, הבן שלי מקבל איומים ברצח, יש אנשים שחושבים שהם צריכים להצית לי את הבית". היא מפנה אצבע מאשימה ישירה לעבר פוליטיקאים מהשמאל שלדבריה מייצרים את האקלים האלים הזה במרחב הציבורי: "אם פוליטיקאים מהשמאל מתייגים אותי באופן שיטתי כ'חובבת רצח עם', אז זה לא מפתיע שאנשים מתרגמים את זה למעשים בשטח".

הוויכוח הסוער הצליח לזעזע ולסדוק גם את הקואליציה העירונית שמנהלת את אנטוורפן. מפלגת הסוציאליסטים Vooruit, השותפה הבכירה של מפלגת ה-N-VA בקואליציה, החליטה לשבור שורות באופן רשמי ולהתייצב לצד דרישות המפגינים מהאופוזיציה. בכירי המפלגה הסבירו כי חובתו של השלטון המקומי היא לייצר חיבור וסולידריות בין התושבים, ולא להפך. חברת המועצה קתלין ואן ברמפט הבהירה את עמדת המפלגה: "זה לא עניין של דגל, זה עניין של מסר. מסר ברור מהנהלת העיר שאמורה להיות שם עבור כל תושב באנטוורפן. אנחנו לא פותרים בכך סכסוכים בעולם, אבל אנחנו מונעים מהם לפלג שלא לצורך את העיר הסופר-מגוונת שלנו". המפלגה הציעה חלופות קונסטרוקטיביות, כמו הסרת כל דגלי המדינות והחלפתם בדגל שלום ניטרלי או בדגלי האיחוד האירופי כדי לאחד את הקהילה.

הקרב המשותף של סיעות השמאל (מפלגות PVDA ו-Groen) יחד עם השותפה הקואליציונית המורדת Vooruit, יתנקז אל ישיבת מועצת העיר הקרובה. הן מתכננות להגיש שתי הצעות חוק דרמטיות: האחת להסרה מיידית של דגל ישראל מהתורן, והשנייה לשינוי וניסוח מחדש של פרוטוקול הדגלים של אנטוורפן באופן שימנע משברים דומים בעתיד.

למרות המרד הפנימי הברור בתוך הקואליציה והאיומים הפוליטיים, ואן דוסבורג וסיעתה צפויות להפיל את הצעות החוק הללו. ראש העיר הבטיחה לעצמה רשת ביטחון פוליטית ורוב בהצבעה בזכות תמיכה מצידם של חברי מועצה ממפלגת הימין הקיצוני "ולאמס בלאנג" (Vlaams Belang), שיצביעו יחד איתה נגד השינוי.