"זה דומה לאיראן. הדיכוי פה הוא אכזר": הקולות מוונצואלה בצל התקיפה האמריקנית

על רקע תקיפת הפתע האמריקנית בוונצואלה ותפיסתו של מדורו, שמענו קולות יהודיים במדינה המרכז אמריקנית. בשיחה עם N12 חברי הקהילה הקטנה שיתפו בתחושותיהם והודו: "יש שמחה גדולה שיצאנו מהדיקטטור הזה. כולם בקהילה היהודית בסדר, שמחים שאנחנו סוף סוף יוצאים מהכלב הזה".

"מזה 4 חודשים שהתחילו לאיים על ונצואלה ויש אוניות מלחמה מול חופי ונצואלה בקאריביים וגם לפני שנה וחצי ביולי 24", מתאר עזרא, חבר הקהילה היהודית שיצא מהמדינה לפני שבוע לחופשה. "היו בחירות והאופוזיציה הצליחה לגלות לעולם שהם (מדורו ואנשיו) רימו למעשה. בסופו של דבר טראמפ כינה את הממשלה כממשלה נרקו-טרוריסטית - ועם הכינוי הזה קיבל אישור מהסנאט לתקוף את ונצואלה כמו שהיה עם בן לאדן".

"זה מה שהוא עשה - איים וקיים", אומר עזרא. "מאז לפנות בוקר של ונצואלה התחילו הפצצות בכל מיני מקומות כמו שדות תעופה נמל ימי. בנייני ממשלה".

קרלוס, חבר הקהילה שנמצא כעת במדינה והיה עד להתקפות, מתאר בשיחה עם N12: "היו פה התקפות בין 03:00-01:30 בבוקר. עד כמה שאנחנו מבינים, מדורו ואשתו נלכדו והם בדרך לארה"ב". לפי קרלוס נשמעות טענות כי לכידתו של מדורו הינה "תולדה של מו"מ בין נשיא המדינה לארה"ב".

"אני לא קונה את הסיפור הזה שחטפו אותו", הוא ממשיך. "אני בטוח שזה משא ומתן כי הוא מפחד. כמה זמן נמשך הסיפור עם המטוסים? התחיל ברבע לשתיים בבוקר והמטוס האחרון נשמע בשלוש בבוקר".

"הדיכוי פה הוא אכזר"

"אין אף אחד ברחוב", מתאר קרלוס. "אני לא רואה אנשים ברחוב, גם עכשיו כשהשעה 06:55 בבוקר. הלכנו לישון התעוררנו שמענו מטוסים ובומים. הכריזו על מצב חירום שמבטלים את העבודה - אבל בינתיים הכול רגוע פה". קרלוס מספר כי האזרחים במדינה נתונים ל"דיכוי אכזר" לדבריו. "אנשים מפחדים זה דומה לאיראן. הדיכוי פה הוא אכזר. אני חי פה כי העבודה שלי פה והמשפחה שלי פה, המצב הכלכלי לא טוב. הדרדרנו במשך 20 שנה, אבל בשנים האחרונות זה נהיה יותר גרוע בקצב מהיר יותר".

עזרא מתאר גם הוא דיכוי קשה: "לחיות תחת דיקטטורה כאילו שזאת דמוקרטיה, לחיות בפחד ללא יכולת לדבר, הכול זה פחד אין חופש ביטוי. יש לך בית והממשלה יכולה לבוא ולקחת אותה. את יכולה להגיד בארץ מה שבא לך על ביבי ועל משפחתו, ואת חוזרת הביתה בכיף - אנחנו לא".

"מי שעיתונאי בוונצואלה הוא בסכנת מוות", ממשיך עזרא. "זה משתלט על הכול - הם השתלטו אפילו על התאחדות הכדורגל הוונצואלית. הכול פוליטיקה מסריחה. העסקים שלך לא בטוחים, המשכורת המינימלית היא 10 דולר לחודש. בקהילה שלנו היו 30 אלף איש לפני פחות מ-20 שנה, היום אנחנו פחות מ-5000 יהודים".

"אני כל כך מאושרת", מתארת תושבת ותיקה במדינה. "אני לא יכולה להאמין, את יודעת מה זה? 26 שנים מחכה לרגע הזה". היא מתארת מצב בלתי אפשרי של חנק כלכלי וחשש מתמיד ממאסר: "רק מבחינה כלכלית הוא חנק את כל התפתחות המדינה, כל האנשים הפכו לעניים - המעמד הבינוני איבד עבודות, איבד את הילדים שיצאו. העם לא מאמין למשטר - 85% לא איתם".

"בזמן האחרון לא העזת אפילו לכתוב בטלפון לחברים, כי הגיעו למצב שבדקו את הטלפונים", היא מספרת. "הכניסו רופאה לבית סוהר לפני כמה חודשים משום שכתבה משהו נגד השלטון. זה הגיע למצב שאי אפשר היה לסבול ולדבר - בינינו, לא העזנו לדבר עם אנשים שאת בטוחה בהם. הצבא עצמו היה רעב וחיכה לרגע הזה, מאמינה שכבר לא יהיה לצדו".

"רוב המדינה מחכה למהפך כזה"

מרסלו, שליח קרן היסוד לשעבר למדינה שנשוי למקומית, מספר ל-N12 על המדינה שהפכה מאחת העשירות ביבשת לאחת העניות תחת השלטון של צ'אבס ומדורו. "זו מדינה שנלקחה תחת שבי לפני המון שנים על ידי שלטון פופוליסטי, שדאג לייצר מצב פוליטי מזויף, על ידי כך שנתנו לאכול מקופת המדינה לכל מי שרצה וכל מי שהיה חבר שלהם".

"רוב האנשים בעוני מחפיר", הוא ממשיך. "רמת יוקר המחיה היא גבוהה מאוד - אנשים נוסעים על פרארי ושטים על יאכטות ולאנשים אחרים אין מה לאכול. זה עבד בשיטת פירמידה, שנותנים למי שלמעלה ולמי שלמטה לא נותנים כלום".

"בפנים ובשקט רוב המדינה מחכה למהפך הזה, צריך להבין שמה שקרה הלילה זה קצה הקרחון. הוא ראש הנחש - אבל לא היחיד. כל עוד לא יכרתו את כל גוף הנחש המדינה הזו תמשיך להיות תחת שבי של גופים טרוריסטיים פושעים".

מרסלו, שסולק מהמדינה לאחר ניתוק היחסים עם ישראל, חושב ש"כל ישראלי וכל יהודי יכול להיות מאוד רגוע וגאה עכשיו". "נוכל להוציא כל אחד ברגע נתון במקרה הצורך, כמו שידענו להוציא מיליון יהודים מברית המועצות ויהודי אתיופיה ויהודי אוקראינה. אנחנו בקשר מאתמול בלילה. כשהתחילו הפיצוצים התחברנו למקורות שלנו".

התקווה והזהירות בקהילה

בקולות של חברי הקהילה היהודית, שכמו שאר אזרחי המדינה היו נתונים לדיכוי, נשמעת אופוריה של ממש. "אנחנו שמחים שפיצצו ועשו והכול", מתאר עזרא. "אני מאוד מקווה שממשל טארמפ ימשיך את הלחץ ושהם יצאו ושמצ'אדו זוכת פרס נובל לשלום תצליח להקים ממשלה דמוקרטית ותעביר את שגרירות ונצואלה לירושלים".

"בעוד יומיים אחזור לקראקס החופשיה", הוא ממשיך. "אנחנו קהילה חזקה וגאה ואוהבים את ישראל. לא מתביישים שאנחנו יהודים ואנחנו וונצואליים שרוצים לחיות בשלום עם כולם ולתרום לעשייה של המדינה שלנו. יש שמחה גדולה שיצאנו מהדיקטטור הזה. שמחים שאנחנו סוף סוף יוצאים מהכלב הזה".

"את לא יכולה לתאר לך - אני לא יודעת איפה לשים את עצמי", מתארת התושבת הוותיקה שבחרנו לא לפרסם את שמה. "אני עונה לטלפונים כי מצלצלים לי מהעולם כולו, עוד לא שתיתי קפה. לא יודעת איפה לשים את עצמי. בא לי לבכות. אני פה 60 שנה. אני לא יכולה להאמין מה שקורה".

אך על רקע התקווה נשמעים קולות שקוראים למשנה זהירות, בהם של סמי אפל, עיתונאי בולט בוונצואלה, שלדבריו הוגלה על ידי שלטון מדורו. על פיו, הוועד המנהל של הקהילה היהודית, שבה היה חבר עד לעזיבתו, ממליץ לחברי הקהילה לשמור על פרופיל נמוך עד שתמונת המצב תתבהר. חבר הקהילה קרלוס מסכים וטוען שגם הוא "ממתין לראות מה יהיה".

"צריך להבין שגם אם השלטון הזה ייגמר - זה לא שמחר בבוקר לא נצא כולנו שוב לטיול מוצ'ילרים", מסכם מרסלו מקרן הייסוד. "המון שנים ייקח לנקות את האורוות".