בית הדין בהאג הוציא היום (שישי) מספר צווי ביניים בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל. בית הדין הורה למנוע ולהעניש על הסתה לרצח עם, וכן לנקוט באמצעים מידיים ויעילים כדי לאפשר מתן סיוע הומניטרי. מנגד, נדחתה בקשתה של דרום אפריקה להוציא צו שיורה על עצירת המלחמה. מרבית הצווים התקבלו ברוב של 15 שופטים, כנגד דעתם החולקת של שניים – נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, שנבחר לייצג את ישראל בהליך, וכן השופטת ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה.

בשני צווים הצטרף ברק לקביעת רוב השופטים – בנוגע לסיוע ההומניטרי ובנוגע לעצירת ההסתה. השופטת סבוטינדה הייתה היחידה שהתנגדה לכל הצווים. השופט ברק צירף חוות דעת מטעמו, וחלק בחריפות על עמדת הרוב בבית המשפט. ברק הזכיר את עברו כשורד שואה, והתקומם על השימוש הציני באמנה למניעת רצח עם במקרה הנוכחי. לדבריו, "דרום אפריקה ביקשה לזקוף את פשע קין להבל".

השופטת ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה (צילום: reuters)
השופטת ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה שתמכה בישראל | צילום: reuters

 

"זאת האשמה החמורה ביותר, והיא שזורה עמוקות בניסיון חיי האישי"

השופט ברק פתח את חוות דעתו בחשיבות המיוחדת של האמנה למניעת רצח עם עבור העם היהודי, שעל בסיסה דרום אפריקה תבעה את ישראל. הוא הזכיר את הרקע ההיסטורי לאמנה. בתוך כך, ברק הזכיר שהוא היה בן 5 בלבד כאשר הנאצים כבשו את עיר הולדתו קובנה שבליטא, שילחו את היהודים מבתיהם לגטו ואז רצחו אותם.

"ב-26 באוקטובר 1941 קיבל כל יהודי בגטו הוראה להתאסף בכיכר המרכזית. כ-9,000 יהודים נלקחו מהכיכר והוצאו להורג באותו יום", ציין השופט ברק. הוא אף תיאר כיצד הוברח מהגטו והתחבא אצל איכר עד להגעת הצבא האדום ב-1944. "רק חמישה אחוז מיהודי ליטא שרדו", הדגיש.

"רצח עם הוא יותר מסתם מילה בשבילי", הוסיף השופט הישראלי. "הוא מייצג הרס מחושב והתנהגות אנושית בגרסתה הרעה ביותר. זו האשמה החמורה ביותר, והיא שזורה עמוקות בניסיון חיי האישי".

ברק כתב שעובדת היותו שורד שואה השפיעה עליו כשופט בשני אופנים – ראשית, הוא הבין את חשיבות קיומה של מדינת ישראל. שנית, הוא מאמין גדול בזכות לכבוד האדם. לדבריו, ההגנה על זכויות האדם נטועה עמוקות במשפט הישראלי.

עוד הוסיף השופט ברק כי ישראל היא מדינה דמוקרטית עם מערכת משפט עצמאית. הוא הזכיר את פסיקות בית המשפט בנושאים ביטחוניים, שבהן הקפידו השופטים על ההגנה על זכויות האדם. "כשופט בבית המשפט העליון, כתבתי שכל חייל נושא עימו בתרמיל את כללי המשפט הבין-לאומי", הזכיר ברק. השופט ברק הוסיף שהמשפט הבין-לאומי הוא גם חלק בלתי נפרד מהתנהלות צה"ל, והוא אף ציטט קטע מרוח צה"ל.  

ברק כתב כי זה "מדאיג" שיישום האמנה למניעת רצח העם במקרה הנוכחי יפגע באמנה ויוזיל את המושג רצח עם. הוא המשיך וציין כי הגישה שהציג בית הדין פותחת דלת לאפשרות לעשות שימוש לרעה באמנה, על מנת לצמצם את הזכות להגנה עצמית, במיוחד בהקשר של התמודדות עם ארגוני טרור.

תביעה כנגד ישראל בבית הדין בהאג (צילום: רויטרס)
התביעה נגד ישראל בהאג | צילום: רויטרס

הדרישה לסיוע הומניטרי: "כבר נמצאת ב-DNA של צה"ל"

ברק הסביר מדוע תמך בכל זאת בשני צווים. "אף שאני משוכנע שאין סבירות בטענה לרצח עם, הצבעתי בעד הצווים הזמניים השלישי והרביעי", הוא הבהיר. "לגבי השלישי, הנוגע למעשי הסתה פומביים, הצבעתי בעד בתקווה שהוא יעזור בהפחתת המתחים והרטוריקה המזיקה".

עוד הסביר ברק מדוע הצביע גם לטובת הצו שעסק בסיוע ההומניטרי. "הצבעתי בעד לנוכח האמונה העמוקה של הומניטריות, והתקווה שהדבר יקל על תוצאות הסכסוך המזוין עבור הפגיעים ביותר. בצעד זה, בית המשפט מזכיר לישראל התחייבויות בינלאומיות, שכבר נמצאות ב-DNA של צה"ל".

ברק ביקר את יתר השופטים, שהזכירו בתמצית בהחלטתם את הרקע למלחמה – הטבח בשבעה באוקטובר – ואף לא התייחסו באופן מלא למה שקרה מאז. כך למשל, ברק ציין שבעוד שישראל הדגישה שמטרת המלחמה היא מיטוט חמאס – חמאס הבהיר שהוא היה חוזר על שבעה באוקטובר שוב ושוב. בנוסף, בניגוד להחלטה של רוב השופטים, ברק הזכיר את השימוש של חמאס באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי ואת הירי הרקטי ללא הבחנה לעבר מוקדים אזרחיים בישראל. 

השופט ברק חלק על שופטי הרוב בנוגע לסבירות הטענה של דרום אפריקה בדבר הכוונה של ישראל לבצע רצח עם. "ההצהרות של הנשיא ושר הביטחון של ישראל אינן בסיס עובדתי מספק". ציין ברק. "שניהם פרסמו כמה הצהרות המבהירות כי כוונת ישראל היא השמדת חמאס, ולא הפלסטינים בעזה".