כ-20 מיליון סופגניות נמכרות בישראל במהלך החג, והשנה המחירים מטפסים מעלה. למרות זאת, מקום אחד באור יהודה הפך לוויראלי ברשתות ונהיה למוקד עלייה לרגל – שם מוכרים סופגניות ב-7 שקלים בלבד. מנגד, בירושלים המחיר מזנק ל-20 שקלים תחת מיתוג של "קינוח יוקרתי". בין הריבה הקלאסית לטירוף הבוטיק: כך הפכה הסופגנייה לזירת הקרב הלוהטת של החורף.

עונת הסופגניות נפתחה רשמית, והשנה נדמה שהטירוף סביב המאפה המטוגן שובר כל שיא אפשרי. עוד לפני שחג החנוכה נראה באופק, השמן כבר רותח במוקדי המכירה המרכזיים, והתורים משתרכים למרחקים. השנה נראה שהסופגנייה של אור יהודה שהתחילה כבאז ויראלי ברשתות החברתיות הפכה מהר מאוד לתופעה חוצה ערים וגבולות, שגורמת לישראלים לנסוע מקצה אחד של הארץ לשני בשביל הביס הזה.
המוסד מאור יהודה: "אנשים מגיעים מכל הארץ"
בלב אור יהודה פועל מקום שהפך למוסד של ממש. אין לו שלט נוצץ, גם לא מיתוג מתוחכם, אבל יש לו מוניטין שמדבר בעד עצמו ומביא אליו לקוחות מכל קצוות הארץ. התורים המשתרכים מחוץ למקום הפכו לחלק מהנוף המקומי, כשממתינים בהם אנשים שהגיעו מנתניה, מאשקלון, מחולון ואפילו מטייבה. כשנשאלה לקוחה מתל אביב אם אין סופגניות בעיר הגדולה, היא השיבה בנחרצות: "אין כאלה, אבל אולי זה גם בגלל המחיר".
הסוד של המקום טמון כנראה בפשטות ובעקביות שאינה מתפשרת. "המתכון הוא מתכון של שנים, של 35 שנה. כל חנוכה אותו מתכון, לא משתנה", מסביר דניאל אהרונוב, מסופגניות אור יהודה. בנוסף בשונה מהנוף שאנו מכירים - ולמרות הביקוש העצום, המחיר נשאר נגיש יחסית לשוק המשתולל: שבעה שקלים לסופגנייה רגילה עם ריבה, ושמונה שקלים למצופות בטעמי שוקולד לבן, אוראו או קינדר. למקום אין שלט או שם. "לא צריך שלט, אנשים מכירים כבר זה מוסד", מסביר אהרונוב, "מגיעים לכאן מכול הארץ".


גם לקוחות קבועים שמעידים על עצמם שהם "לקוחות חוזרים", מתקשים להסביר את פשר המשיכה העזה. אחד הממתינים שהגיע מטייבה סיפר: "שנה שעברה חיכיתי שעה וחצי בתור. אבל זה היה שווה את זה, יש בה משהו מיוחד, אני לא יודע מה זה". אחת הממתינות הוסיפה: "באמת שאני אומרת לך שאני לא יודעת למה באים מכל הארץ, כי אני לא אוכלת סופגניות. אני מרוקאית, אני עושה ספינג'. אני בספינג', לא בסופגניות".
התחרות שבאה מבית: "פרנסה משמיים"
חוקי הג'ונגל הישראלי קובעים כי איפה שיש תור ארוך, יקומו מיד מתחרים שירצו גם. במקרה הזה, התחרות מגיעה מאדם שמכיר את המערכת הכי טוב שאפשר - מבפנים. בשכונה שקטה בלב פתח תקווה, החלו להוציא סופגניות חמות וגדולות במיוחד. האחראי לבצק הוא ניסן מושיאב, "סופגנייה שכזאת" בפתח תקווה שהיה עובד ותיק ומוערך שעבד עשרות שנים בסניף המפורסם באור יהודה, והחליט לצאת לדרך עצמאית.
"רציתי להיות לבד", הוא מספר על המעבר המקצועי. "אני 30 שנה בתחום המאפיות והסופגניות". לשאלה איך קיבלו את ההחלטה לעזוב הוא עונה: "כולם חברים, משפחה, פרנסה משמיים. קיבלו את זה באמת באהבה". באור יהודה מחזקים את דבריו ואומרים: "אנחנו מאחלים שפע ופרנסה לכולם, לא אכפת לנו ממתחרים. איך נועה קירל אומרת? 'מאמי, אין לי מתחרים, אין לי אקסים'".

בפתח תקווה המחיר עומד על שמונה שקלים לכל סוגי הסופגניות, והדגש הוא על גודל מרשים ואווריריות. "הסוד הוא בתפיחה". במקום כבר הספיקו להתנסות בשילובים מושחתים כמו כבד אווז בתוך הסופגנייה, אך הבסיס נותר הבצק.
כלכלת הריבה: המיתוג שמייקר את הביס
על פי הערכות בענף המזון, במהלך עונת הסופגניות נמכרות בישראל כ-20 מיליון יחידות. הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה עבור הכיס של הצרכן: מחירי הסופגניות עלו השנה בכעשרה אחוזים. המחיר לסופגנייה קלאסית נע בין 6 ל-9 שקלים, בעוד שסופגניות הבוטיק המיוחדות מטפסות עד למחיר של 20 שקלים ליחידה.
הנתון המרתק ביותר נוגע לפער בין עלות חומרי הגלם למחיר הסופי. בעוד שמחירי חומרי הגלם בישראל עלו בכ-20 אחוזים בחמש השנים האחרונות, המחיר לצרכן זינק בכ-40 אחוזים - כלומר פי שניים. המומחים בענף מסבירים כי הסיבה לכך היא "נטו מיתוג". תוספות יוקרתיות עם שמות שיווקיים מפוצצים משנים את נקודת הייחוס של הצרכן, שמוכן לשלם פרמיה משמעותית על מה שהוא תופס כחוויה קולינרית משודרגת.
ירושלים: כשהסופגנייה הופכת לאומנות
בקצה השני של הסקאלה נמצא "קפה קדוש" הירושלמי, מוסד קולינרי שמציין השנה 60 שנות פעילות. כדי לחגוג את המאורע, יצרו במקום לא פחות מ-60 סוגי סופגניות שונים. כאן כבר לא מדובר בבצק מטוגן פשוט עם זריקת ריבה, אלא בקינוח מורכב. התצוגה כוללת סופגניות עם קרמל ופולי קקאו, אגוזי לוז, וקרם פטיסייר עם ריבת דובדבנים.
איציק וקרן קדוש מתייחסים לכל סופגנייה כאל יצירה קונדיטורית לכל דבר. "זה כבר לא סופגנייה", אומר איציק קדוש, "מה ההבדל בין זה לאקלייר? זה פי אלף יותר קשה לייצר". קרן מוסיפה: "אנחנו מייצרים את כל הטעמים לבד". אחד החידושים המפתיעים השנה הוא שילוב של גלידות בתוך הסופגנייה - פיסטוק, אוכמניות וקולי פטל. "זה כמו שווארמה של סופגנייה", מתלוצצים במקום למראה המילוי העשיר.


המחיר בירושלים עומד על 20 שקלים ליחידה, וקרן קדוש לא ממהרת להתנצל על כך. "יש מי שיגידו שזה יקר, אבל אנחנו לא ממציאים מחירים לבד. יש לנו עלויות. על סופגנייה כזו אני מרוויחה אולי שקל או שניים, זה סוג של קינוח, וכולנו כבר יודעים שזו לא סתם סופגנייה עם ריבה ב-20 שקל".
המרדף אחר הביס המושלם
למרות המחירים המטפסים והדיון הציבורי על יוקר המחיה, נראה שהצרכן הישראלי עדיין מוכן להשקיע לא מעט – בכסף ובזמן – בשביל הסופגנייה שלו. בחזרה בנקודת ההתחלה באור יהודה, התור מסרב להתקצר גם כשהערב יורד. אנשים ממשיכים להמתין בתור
הטירוף הזה, שמניע אנשים לחצות ערים בשביל בצק מטוגן, מוכיח שוב שחוקי הג'ונגל של חנוכה בישראל חזקים מכל היגיון כלכלי או בריאותי. בסוף, בין שמדובר בקלאסיקה של אור יהודה ב-7 שקלים ובין שבבוטיק הירושלמי ב-20 שקלים, הישראלים רוצים רק דבר אחד: שהבצק יהיה אוורירי, שהריבה תהיה מתוקה ושמישהו יגיד להם שזה היה שווה את ההמתנה.

