מכה לעיריית תל אביב – יפו: בעלי המסעדות יפוצו בכ-10.5 מיליון שקל

מי שטייל בשנים האחרונות בטיילת שבין פארק צ'ארלס קלור ליפו העתיקה, ודאי שם לב שמשהו מרכזי בנוף הקולינרי חסר. במשך שנים, "חצר גולדמן" והמסעדה היוונית הסמוכה לה "פאראקולו", נהנו מאחד הלוקיישנים המבוקשים והיפים בישראל - קו ראשון לים, על מגרש של כ-15 דונמים. בסוף שנת 2024, המסעדות האלו נאלצו לסגור את שעריהן בעקבות הפקעת השטח, וכעת המאבק המשפטי של הבעלים מגיע לסיומו עם פסיקת פיצויים של קרוב ל-10.5 מיליון שקלים.

בני הזוג נביל וספינאז אלגראבלי הפעילו את שני העסקים ברחוב נחום גולדמן לאחר שרכשו את זכויות הדיירות המוגנת במקום בשנים 1999 ו-2000. הם גם הפעילו במקום את מסעדת ״פיני בחצר״ המיתולוגית. השטח עצמו נמצא בבעלות רשות הפיתוח, הגוף הממשלתי המנהל את נכסי הנפקדים. הודעת ההפקעה המקורית של עיריית תל אביב פורסמה למעשה כבר ב-1989 – לפני שלבני הזוג היו זכויות כלשהן בנכס – אך עמדה כאבן שאין לה הופכין במשך עשורים.

המאבק על התאריך הקובע

רק בשנת 2022 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב על מסירת החזקה לעירייה. לאחר שערעורם לבית המשפט העליון נדחה בראשית 2024, המסעדות פונו סופית. מרגע זה, עברה זירת המאבק לשאלת גובה הפיצוי שיינתן לבעלים על מפעל חייהם.

שמאי מכריע שמונה מטעם הוועדה קבע תחילה באפריל 2025 כי דמי הפינוי יעמדו על כ-8.73 מיליון שקלים עבור שני הנכסים יחד. השמאי ביסס את החישוב שלו על מחירי הנדל"ן של אפריל 2019 - השנה שבה ערכה העירייה שומה מטעמה. בני הזוג אלגראבלי לא ויתרו, והגישו ערר לוועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה בתל אביב. טענתם המרכזית הייתה ברורה: מחירי הנדל"ן באזור זינקו משמעותית מאז 2019, ובאותה שנה ממילא טרם שולם להם דבר.

הפיצוי זינק, אך תביעת המוניטין נדחתה

ועדת הערר, בראשות עו"ד הלל גלקופ, קיבלה את טענת בני הזוג. הוועדה קבעה בהחלטתה כי המועד שבו יש להתחשב הוא יולי 2024 – היום שבו הועמד בפועל לרשות בני הזוג הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בעקבות שינוי תאריך החישוב, הפיצוי זינק ל-10.48 מיליון שקלים (5.45 מיליון שקלים עבור "חצר גולדמן" ו-5.03 מיליון שקלים עבור "פאראקולו"). מנגד, הוועדה סירבה לפסוק ריבית על השנים הקודמות, שכן המסעדות המשיכו לפעול, להכניס כסף ולשרת לקוחות לאורך אותה תקופה.

למרות ההישג, לא כל דרישותיהם של המסעדנים התקבלו. בני הזוג דרשו תוספת של כ-3.8 מיליון שקלים בטענה שעם המעבר, המסעדות איבדו את המוניטין הייחודי שנקשר למיקומן על קו החוף. ועדת הערר דחתה את הבקשה, וקבעה כי שיטת החישוב שהופעלה כוללת בתוכה ממילא רכיב של מוניטין והוצאות מעבר. בנוסף, נדחתה דרישתם להכיר בשטחים נרחבים יותר, כמו חצרות ושבילים ששימשו את הסועדים בפועל, כחלק מהזכות שבגינה מגיע פיצוי.

הוועדה המקומית חויבה בהוצאות ערר בסך 7,000 שקלים, והפרק הזה בהיסטוריה הקולינרית של הטיילת נסגר סופית. המבנים של "חצר גולדמן" ו"פאראקולו" אומנם פונו, אך הם מותירים אחריהם זיכרון מתוק של אוכל מול הים, וגם תקדים משפטי מעניין על הערך האמיתי של מוסדות קולינריים בעיר הגדולה.