"חוויה מיוחדת": המסע הארוך והיקר של הישראלי לגרינלנד

אחרי שביקר ב-78 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם, ובהן כל מדינות אירופה, בלוגר התיירות הישראלי שחף שי החל לחפש את היעד הבא שלו. הוא התיישב מול המפה, עבר בין האפשרויות ונעצר במקום שתמיד נראה לו רחוק, יקר ומורכב מדי, יעד ששומרים ל"יום אחד זה יקרה" - גרינלנד.

> קצה העולם - בכיוון ההפוך: כך נראה המסע לאנטארקטיקה

"הרעיון לטוס לגרינלנד כנראה תמיד היה שם, אבל הוא נשאר בגדר חלום", מספר שי. "בחודש שעבר, אף שהיו את כל הסיבות לחכות - המלחמה שעלולה להוביל לביטולים, המחירים הגבוהים מאוד ומזג האוויר הלא יציב בגרינלנד, שיכול לשנות את התוכניות בתוך רגע, אמרתי לעצמי ‘פאק איט, למה לחכות?’ שבועיים מראש הזמנתי שבע טיסות".

הדרך מישראל אל האי הגדול בעולם שאינו יבשת הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. המסע החל בטיסה מישראל לבודפשט, המשיך בטיסה לאיסלנד ובטיול של כמה ימים ברחבי המדינה. רק לאחר מכן עלה שי ובת זוגו עלו למטוס קטן לגרינלנד.

"זה היה מטוס קטן יותר מאוטובוס", הוא מתאר. "טסנו עד אילוליסאט, העיר השלישית בגודלה בגרינלנד. משם לקחנו טיסת פנים לנואוק, הבירה, ובהמשך עוד שלוש טיסות בדרך חזרה לישראל. בסך הכל עשינו שבע טיסות בשבועיים, ושלא נדבר על המחירים שלהן".

הרגע שבו הבין שי כי הגיע למקום שונה מכל יעד אחר שבו ביקר התרחש כאשר המטוס חלף מעל כיפת הקרח של גרינלנד. כ-80% משטח האי מכוסים בקרח, והמראה שנשקף מחלון המטוס המחיש לו את עוצמתו של המקום שאליו הוא הגיע.

"אלה היו מרחבים עצומים של קרח לבן, קילומטרים על גבי קילומטרים. באותו רגע הבנתי שאני מגיע לקצה העולם. אין דברים כאלה, זה מדהים", הוא מספר. "גם כשנחתנו, הכל היה שונה ממה שהכרתי - שדה תעופה קטנטן, בלי מקום לבידוק ביטחוני, שתיים או שלוש טיסות בלבד על לוח הטיסות ושאטל שמתזמן את הגעתו עם כל מטוס שנוחת, כדי לקחת את הנוסעים לעיר".

לדבריו, הקסם הגדול של גרינלנד טמון במפגש שבין הטבע האדיר לתרבות המקומית. תושביה הילידים של גרינלנד הם האינואיטים, שבמשך אלפי שנים התאימו את אורח חייהם לתנאי הקור הקיצוניים ולבידוד. ציד של כלבי ים ולווייתנים כמקור מזון, שימוש בעורות ובפרוות לצורכי חימום ומזחלות כלבים המשמשות לציד ולהתניידות באזורים מבודדים הם חלק מהמסורת המקומית.

"יש כאן פער תרבותי שקשה להתעלם ממנו", אומר שי. "דברים שבעיניים שלנו יכולים להיראות קשים ואפילו אכזריים, התפתחו אצלם לאורך השנים כחלק מדרך החיים וההישרדות. כשאני מטייל בין תרבויות, אני מנסה להתבונן בהן בצורה אובייקטיבית ולהבין את ההקשר המקומי. זה אחד הדברים שבכל פעם מחדש מדהימים אותי במסעות בעולם, לראות עד כמה תרבויות שונות יכולות להתייחס לאותם דברים בדרכים שונות לחלוטין".

עם זאת, לצד הניסיון להבין את התרבות המקומית, שי מספר כי המראה של מאות כלבי מזחלות שהוחזקו, לדבריו, בתנאים קשים היה אחד החלקים המטלטלים ביותר בטיול. מנגד, הטבע סיפק לו כמה מהרגעים העוצמתיים והבלתי נשכחים ביותר שחווה במסעותיו.

"כיפת הקרח של גרינלנד היא מסת הקרח השנייה בגודלה בעולם, אחרי אנטארקטיקה, והקרחונים נמצאים בקנה מידה שקשה בכלל להעביר בתמונה", הוא אומר. "לעמוד מול קרחון בגובה של כ-200 מטרים, גבוה יותר ממגדלי עזריאלי בתל אביב, גורם להכל להתגמד. קני המידה שאנחנו מכירים פשוט נעלמים". כבר בלילה הראשון שלהם בגרינלנד המתינה להם הפתעה נוספת. מעל הקרח והמרחבים המבודדים הופיע הזוהר הצפוני. "לראות אותו דווקא שם היה אחד הרגעים הזכורים לי ביותר מהטיול", הוא מספר.

אלא שהדרך אל המראות הללו דורשת תקציב לא קטן. לדברי שי, גרינלנד היא המקום היקר ביותר שבו ביקר כתייר ישראלי. השילוב בין כלכלה נורדית לבין אי מרוחק המתמודד עם קשיי אספקה הופך כמעט כל מרכיב בטיול ליקר במיוחד. "רק הטיסות היו מכה", הוא מספר. "שילמנו 13 אלף שקל לשני אנשים על כל הטיסות, כאשר החלק של גרינלנד לבדו הסתכם בכ-1,500 דולר לאדם. גם הלינה והסיורים לא היו זולים, אבל החלק הקשה ביותר היה האוכל".

לדבריו, כמעט כל מוצר בסיסי בגרינלנד מיובא, ולכן המחירים גבוהים. "ליטר מים מינרליים עולה יותר מפי שניים מליטר דלק. כיכר לחם עולה בין 15 ל-20 שקל, עוף שלם כ-25 שקל ומלפפון אחד יכול לעלות כ-15 שקל. מזל שהבאנו איתנו מנות חמות מהארץ. מסעדות בכלל לא באו בחשבון מבחינתנו, כשמחירה של מנה עולה על 120 שקל".

הטיול כולו כלל יום אחד בבודפשט, ארבעה ימים ברחבי איסלנד וכשבוע בגרינלנד. בסך הכל שילמו השניים כ-30 אלף שקל. "אנחנו חסכנים מאוד, וזה כמעט הסכום המינימלי האפשרי לטיול כזה בלי לישון באוהלים", הוא מסביר. "יש דברים שפשוט אי אפשר לחסוך בהם, כמו הטיסות". על שלושה סיורים לצפייה בקרחונים ובלווייתנים שילמו השניים כ-2,000 שקל לאדם. למרות המחיר, שי אינו מתחרט: "הסיורים השאירו אותנו פעורי פה. הטיול הזה היה שווה כל שקל שהוצאנו עליו".

לאורך המסע שי לא הסתיר את היותו ישראלי. לדבריו, בכל מפגש עם תושבים מקומיים הוא הציג את עצמו כישראלי וזכה לתגובות נעימות. "באופן כללי הם אנשים נחמדים, בלי קשר לדעותיהם הפוליטיות. מוכר דגים אחד אפילו צעק לעברי ‘נתניהו, נתניהו’ וחייך'". בכמה מקומות הבחינו השניים גם בדגלי פלסטין, אך לדברי שי, הדבר לא התבטא ביחס עוין כלפיהם. המפגשים המפתיעים ביותר התרחשו דווקא עם תיירים אחרים שהגיעו לאי.

"באחת מארוחות הבוקר אישה מבוגרת שמעה אותנו מדברים בעברית, ניגשה אלינו ודיברה איתנו בעברית במבטא כבד. היא סיפרה שהיא יהודייה מקנדה. אחריה ניגש אלינו זוג נוסף וסיפר שהם יהודים מארצות הברית, ואז עוד זוג עצר אותנו ודיבר איתנו בעברית. כולם היו יהודים מבוגרים מצפון אמריקה שיצאו לטייל בגיל הפנסיה, וכולם הופתעו לראות איך זוג צעיר מארץ הקודש הגיע עד קצה העולם".

שי מדגיש כי גרינלנד אינה יעד תיירות קלאסי שמתאים לכל אחד. מי שמחפש מסעדות, קניות או חופשה עירונית נוחה, ככל הנראה ימצא יעדים מתאימים יותר. גם מי שמעוניין בעיקר בנופים מרשימים יכול, לדבריו, לבחור באיסלנד, שמציעה טבע עוצמתי ונגישה יותר למטיילים. "ההגעה לגרינלנד היא לא רק בשביל הנופים, אלא גם בשביל התחושה של סוף העולם", הוא מסביר. "אתה עומד מול הקרחונים וחושב על הגוש הלבן הענק הזה שתמיד ראית על המפה, ועכשיו אתה נמצא עליו. מי שמחפש את התחושה הזאת, לצד תרבות מקומית מרתקת, צריך לשקול להגיע לכאן".

לדבריו, חשוב להגיע לגרינלנד עם תקציב מתאים ובעיקר עם הרבה גמישות. מזג האוויר עלול להשתנות במהירות ולהוביל לשינויים בטיסות, בסיורים ובתוכניות. "גרינלנד היא לא פריז או רומא. זה לא מקום שנוסעים אליו בשביל מסעדות, שופינג או חופשה עירונית. זה יעד של טבע קיצוני, בידוד ושקט. אבל מי שמגיע עם הראש הנכון ומבין מראש לאן הוא נוסע, מקבל חוויה שקשה למצוא במקום אחר".