N12
פרסומת
זיוה חמינוב, חנן מרגילן

הסוד של מסעדות הפועלים: המוסדות הוותיקים והאהובים - שקיימים במשך עשרות שנים

בעידן שבו טרנדים קולינריים מתחלפים כמו עונות השנה, יש מקומות שהזמן בהם עצר מלכת - במובן הטוב של המילה. מסעדות הפועלים הוותיקות הן מוסדות של תרבות, זיכרון ואוכל שמבושל עם המון רגש. מהקאמבק של "מונקה" ביפו, דרך הידיים של זיוה בשכונת שפירא ועד למסורת של "רחמו" בירושלים: יצאנו בעקבות הקלאסיקות שמוכיחות שאין תחליף למסורת

לירן שבתאי
פורסם: | עודכן:
הקישור הועתק

בעידן שבו טרנדים קולינריים מתחלפים בקצב מסחרר, ומסעדות שף נפתחות ונסגרות כמו עונות השנה, קל לשכוח שיש בישראל מוסדות קולינריים שעומדים איתן כבר עשרות שנים. אלו המקומות שבהם הזמן עצר מלכת, במובן הכי חיובי של המילה. מסעדות הפועלים הוותיקות הן לא רק מקום לאכול בו; הן מוסדות של תרבות, זיכרון ואוכל שמבושל עם נשמה יתרה. יצאנו למסע בין הסירים הכי עמוקים בארץ, בעקבות הקלאסיקות שמוכיחות שאין תחליף למסורת.

החלון המפורסם של יפו

התחנה הראשונה שלנו היא יפו, למסעדת "מונקה", מוסד בולגרי שקיים עוד מקום המדינה. אחרי תקופה שבה המקום עבר לידיים אחרות ואף נסגר לשיפוץ, הוא נפתח כעת מחדש בניהול המשפחה המקורית. כשנכנסים למקום, אי אפשר לפספס את ההתרגשות באוויר.

"זה החלון המפורסם. חלון הקבב, משנת 48'", אומר בהתלהבות הבן של המייסד, שחזר לקחת את המושכות. עבורו, מדובר בהרבה יותר מעסק - זו חזרה לשורשים. "פה עבדתי עם אבא שלי, פה מלצרתי. להחזיר את הדבר הזה למשפחה שלי זה ריגוש עוצמתי בצורה אחרת".

מיכאל חלפון, מסעדת "מונקה"
מיכאל חלפון, מסעדת "מונקה"
פרסומת

התפריט ב"מונקה" נשאר נאמן למקור. הקבב הבולגרי האורגינל, המוגש בצורת נקניקייה מוארכת, הוא כוכב הערב. הסוד שלו? "אין שום, קודם כול. אנחנו לא אנשים של שום", מסביר הבעלים. הכול כאן נעשה בעבודת יד - מהמטבוחה הבולגרית ועד למלפפונים עם הבצל בתחמיץ, השעועית והכרוב בחומץ.

הפשטות היא שם המשחק ב"מונקה". המטרה היא להגיש צלחת פשוטה וטעימה, בדיוק כפי שהיה ב-1948, ובמחירים נגישים - ארוחה ב-55 שקלים. בלוגר האוכל דוד גדג', שהצטרף לטעימות, מאשר שהטעם נשאר "אסלי" לגמרי. "הוא צריך להיות קצת קפיצי וצפוף", מסביר גדג' בזמן שהוא טועם את הקבב, "והטעם שלו פשוט טוב".

הידיים של זיוה והקסם הבוכרי

מיפו המשכנו לדרום תל אביב, לשכונת שפירא. כאן שוכן "חנן מרגילן", מוסד קולינרי בוכרי שקיים כבר כמעט 20 שנה. למרות השם הגברי של המקום, הלב הפועם שלו שייך לאישה אחת - זיוה. היא זו שאחראית לידיים שמכינות את האוכל שהפך לאחד הסודות הכי גלויים ומדוברים בקולינריה הישראלית.

פרסומת

ב"חנן מרגילן" היום מתחיל מוקדם. כבר ב-11:00 בבוקר הבשרים על האש. ארתור, שמנהל את המקום, מסביר שבתרבות הבוכרית היום מתחיל עם אוכל טוב ומשקה. "אנחנו באים ממקום קר, אז רגילים לאכול דברים שמחממים את הגוף", הוא אומר בזמן שהוא מגיש כבד עגל ושומן בקר מנוקד בפפריקה. הסוד שלו לשדרוג הבשר הוא ספריי חומץ פשוט: "זה משהו שפותח את התיאבון ומוסיף לאוכל".

התפריט עשיר במנות מסורתיות כמו לגמן (אטריות עם בשר), דושפרה (מרק קרפלך בוכרי), ובחש, אורז עם המון ירק ובשר. המנה המפורסמת ביותר היא האושפלו, תבשיל האורז והבשר המסורתי שמתבשל בסירים ענקיים לאורך כל היום.

זיוה חמינוב, חנן מרגילן
זיוה חמינוב, חנן מרגילן
פרסומת

זיוה, שהתחילה את דרכה במטבח של אימא שלה, מגיעה כל יום להכין את האוכל והולכת רק אחרי שהיא בטוחה שהכול מושלם. "אומנם הגעתי לזמנים טובים שאני עושה את האוכל והולכת הביתה, אבל פה זה היד של אימא", מספרים במקום. בבוכרית קוראים לזה "קייוונו" - שפית או טבחית ברמה גבוהה מאוד, כזו שיודעת את כל רזי המטבח.

כוח נשי בירושלים

התחנה האחרונה במסע שלנו היא ירושלים, בכניסה לשוק מחנה יהודה. שם, כבר 72 שנה, נמצאת מסעדת "רחמו", ככל הנראה המסעדה הוותיקה ביותר בעיר. המקום הוקם ב-1954 על ידי רחמו ורבקה, והיום הוא מנוהל בגאווה על ידי נכדותיהם.

"סבא שלי בכלל אהב להעסיק נשים כי הוא טען שכשאישה מגישה אוכל היא דמות של אימא במטבח", מספרות הנכדות. למעשה, רבקה הייתה זו שדחפה להקמת המקום כשבעלה התייאש מהקשיים הראשוניים. היום, הכוח הנשי במקום חזק מתמיד - רק הנכדות נוגעות באוכל ומבשלות את אותם מתכונים שעברו מדור לנדור.

פרסומת

התפריט ב"רחמו" הוא התגלמות האותנטיות הירושלמית: אורז ושעועית, חומוס מפורסם, קציצות אווריריות וקובה משני סוגים - חמוסטה וסלק. "לא הלכנו להתחכמויות", הן מסבירות, "נשארנו בגזרת הפועלים". המקום נשאר נאמן לקונספט המקורי: אוכל שאוכלים מהר, שובעים וממשיכים לעבוד. הלקוחות הראשונים היו הירקנים, הדייגים והקצבים של השוק, והיום מגיעים אליהם מכל הארץ.

מירב גיל, מסעדת "רחמו"
מירב גיל, מסעדת "רחמו"

המתכון להצלחה

אז מה סוד הקסם שגורם למסעדות פועלים לשרוד כל כך הרבה שנים ולהפוך למוסדות? התשובה טמונה כנראה בשילוב שבין פשטות, אותנטיות ומשמעת עצמית גבוהה. "המתכון להצלחה זה לשים לך שעון ולהיצמד אליו", אומרים ב"חנן מרגילן". "לבוא לפה ב-6:00 בבוקר, כל יום, כבר 19 שנה, ולבשל בדיוק כמו שצריך בלי לזוז".

פרסומת

הישראלים אוהבים את המקומות האלו כי הם מציעים משהו שקשה למצוא במסעדות המודרניות - תחושה של בית וטעם שמחזיר אותם לילדות. "האותנטיות, הפשטות, המחיר הנוח והטעם הטוב בפה - זה מה ששורד", מסכמים בעלי המקומות. בסופו של דבר, בעידן הדיגיטלי והמהיר, החזרה לעבר והרגש שמתעורר למול צלחת של אוכל ביתי פשוט, הם המנוע הכי חזק של המסורת הקולינרית הישראלית.