אהרוני: "אמרתי לילדים יש לי סרטן, יש לכם 5 דקות להיות עצובים"

במשך עשורים הוא היה עבורנו הסמל לדיוק קולינרי חסר פשרות ולצבעוניות מתפרצת. ישראל אהרוני, האיש עם הצמה והגבות שהפכו לסימן רשום, תמיד נראה כמי שהחיים מחייכים אליו מהצלחת. הוא השופט הטועם, המבקר שמחלק ציונים, הטווס שפורס נוצות מול המצלמה בביטחון. אבל בשנתיים האחרונות, מאחורי החיוכים בפאנל של "מאסטר שף" והצילומים לסדרות האוכל, אהרוני ניהל את הקרב החשוב ביותר שלו - הקרב על חייו.

עכשיו, כשהוא חוגג 75, אהרוני מרגיש שהגיע הזמן להוריד את המסכות. "התפקיד שלי בעולם זה לגרום לאנשים לחייך ולשמח אותם", הוא מסביר בטון רגוע אך נחרץ. "מחלות לא נכנסות לקטגוריה הזאת, לכן לא אהבתי לדבר על זה". המילים יוצאות מפיו בקלות: "היה לי סרטן".

הכל התחיל חודש לפני 7 באוקטובר. בזמן שהמדינה כולה עמדה על סף תהום, אהרוני כבר היה בעיצומו של המדרון האישי שלו. בבדיקה אקראית לחלוטין התגלה סרטן בערמונית. "הרגשתי נפלא, לא היה לי מושג שאני חולה", הוא נזכר. המנתח שלו היה פחות אופטימי ותיאר את הממצא כגידול הגדול ביותר שראה בערמונית. אהרוני עבר ניתוח לכריתה מלאה, שאחריו הגיעו הקרנות וטיפול הורמונלי אינטנסיבי שנמשך שנתיים.

"הם ישבו פה כולם, וסיפרתי להם את זה בענייניות. ואז אמרתי להם: יש לכם עוד חמש דקות למחוק את ההבעה הזאת שיש לכם כרגע על הפרצוף. אני לא רוצה לראות אותה יותר לעולם בהקשר הזה".

"אני לא מתאים להיות עייף"

הטיפול ההורמונלי, הוא מספר, היה החלק המאתגר ביותר. עבור אדם שחיוניות היא שמו השני, השינוי היה דרמטי. "הטיפול הזה הוא לגמרי לא כיף, במילים עדינות. הוא מוריד מהמרץ, מהאנרגיה, ונורא מעייף". אהרוני, שתמיד נתפס כטורבו אנושי, מצא את עצמו ישן בצהריים - הרגל שמעולם לא הכיר. הגוף, שהיה בכושר שיא, הגיב לטיפולים בעלייה של 13 קילוגרמים.

"אני לחלוטין לא בכושר היום, למרות שאני מתכוון לחזור לזה", הוא אומר. אבל גם בשיא הקושי, הטווס סירב לקפל את נוצותיו. הוא המשיך להצטלם לעונה שלמה של "מאסטר שף", כשאף אחד בסט - מלבד המעגלים הקרובים ביותר - לא ניחש מה עובר על האיש שיושב בכיסא השופט. "אני חושב שהתמודדתי עם זה יפה. זה לא היה ניכר עלי".

ההתמודדות המשפחתית הייתה ברוחו של אהרוני: חדה, ונטולת רחמים עצמיים. כשהושיב את ילדיו לספר להם על המחלה, הוא הציב להם אולטימטום. "הם ישבו פה כולם, וסיפרתי להם את זה בענייניות. ואז אמרתי להם: יש לכם עוד חמש דקות למחוק את ההבעה הזאת שיש לכם כרגע על הפרצוף. אני לא רוצה לראות אותה יותר לעולם בהקשר הזה".

הילדים, אורי ותמרה אהרוני, הבינו את הרמז. "הוא אסר עלינו להיות רגשנים", מספר אורי. "הוא הודיע לנו שזה בסדר ושנמשיך לחיות". תמרה מוסיפה שהגישה הזאת, למרות קשיחותה, הייתה משחררת. אהרוני הסביר כי הדבר האחרון שהיה חסר לו באותו זמן היו פרצופים עצובים סביב שולחן האוכל.

"מעיין הנעורים" והטיפול שהסתיים

לפני שבועיים חלה נקודת המפנה: הטיפול ההורמונלי הסתיים באופן רשמי. "נרפאתי", הוא מכריז, אם כי הוא יודע שההתאוששות המלאה תיקח זמן. הוא מדבר בפתיחות נדירה על המחיר המנטלי של הטיפול. "הטיפול ההורמונלי לוקח מאיתנו את 'מעיין הנעורים' במידה מסוימת. הזרם נעשה יותר נמוך, ואני רוצה את מעיין הנעורים שלי בחזרה". הוא אופטימי שבשנה הקרובה הדברים יחזרו לעצמם, אולי לא במאה אחוזים, "אבל 80 אחוז זה גם מספק".

בגיל 75, אהרוני לא רק מביט לאחור, אלא ממשיך לבנות את האימפריה שלו. מי שהביא לישראל את בשורת המטבח הסיני ב"יין-יאנג" והקים את "תפוח זהב" המיתולוגית, מוביל היום יחד עם ילדיו רשת קצביות ומותג מזון מהיר מצליח אהרוני'ס פרייד צ'יקן. הניהול היומיומי עבר לידיים של אורי ותמרה. "היום הבירוקרטיה אצלנו והכיף אצלו", צוחק אורי.

המעבר מהמטבח הצרפתי העילי, שבו ארוחה עלתה הון עתק, אל הפוד-טראק שנוסע ברחבי הארץ, מסמל עבור אהרוני סגירת מעגל. הוא נזכר במשפחתו, שחיה בדירת שני חדרים בחיפה עם משפחה בת שש נפשות. "היינו משפחה ענייה, אבל שולחן השבת שלנו היה מפואר", הוא מספר. כשסבתא שלו שאלה כמה עולה ארוחה ב"תפוח זהב", הוא שיקר ובמקום 200 בערך ואמר 50 שקלים - סכום שגם אז נראה לה דמיוני. "מי המשוגע שמשלם 50 שקל על ארוחה כזאת? אני ב-50 שקל מאכילה עשרה אנשים", היא אמרה לו. ואהרוני מודה היום: "מה שנכון, אגב".

"גרמתי למקצוע הזה להיות לגיטימי"

אהרוני גדל בבית דתי-מסורתי. אביו העריץ את מנחם בגין, והערכים האלו מלווים אותו עד היום, גם אם דעותיו הפוליטיות השתנו. כיום הוא מוצא עניין בדמויות כמו גדי איזנקוט או נפתלי בנט. כששואלים אותו על טקס הדלקת המשואות - הוא מפתיע בגישה שלו. למרות שהוא נחשב למועמד טבעי לכבוד הזה, הוא מודה שהיה מסרב. "אני לא אוהב שזה נהיה פוליטי. הייתי מסרב בגלל שזה נהיה פוליטי".

אז מה המורשת של האיש עם הצמה? אהרוני מודה בפה מלא: "הדבר הכי משמעותי שעשיתי זה שגרמתי למקצוע הזה להיות לגיטימי". הוא נזכר בימים שבהם להיות טבח נחשב לעבודה נחותה, "אני הייתי הראשון שהיה שף עם פרצוף. הבאתי את זה לקדמת הבמה וגרמתי למקצוע הזה להיות לא רק לגיטימי, אלא גם נחשק".

לצד ההישגים המקצועיים, השינוי המפתיע ביותר בחייו בשנים האחרונות הוא הסבאות. טרם הפיכתו לסבא, אהרוני הצהיר בפני בתו תמרה "אל תבני על סבאות, תבואו פעם בשבוע לארוחת שישי וקבלו סוכריות", אך גילה כסבא מאוהב עד מעל הראש. הנכד הבכור יולי הפך למרכז עולמו.

גם סימני ההיכר המפורסמים שלו - הגבות והצמה - עברו שינוי בעקבות הטיפולים. השיער נשר בחלקו, הגבות הידלדלו, והצמה דקה מבעבר. אבל אהרוני לא מתרגש. "הרופא אמר שזה יצמח", הוא הסביר בחיוך. בגיל 75, אחרי שניצח את הסרטן והקים דורות של טבחים וסועדים, ישראל אהרוני מוכיח שהטווס אולי החליף כמה נוצות, אבל הריקוד שלו רחוק מלהסתיים.