חוסני מובארק "דחף" את עצמו בכוח לתפקיד נשיא מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר, ולבסוף גם הודח בדרך דומה - בגל של הפגנות עממיות בקרב ההמון הזועם במדינה.
הצטרפו לשידור החי מפתיחת המשפט
עם זאת, למרות הקצוות, אם לתת מאפיין אחד לתקופת נשיאותו בת ה-30 שנים בשלטון, ניתן לומר שיציבות היא מילת המפתח שאפיינה את משטר - שנשמר על ידי חוקי חירום קפדניים.
בחודש ינואר 2011, אחרי ההפיכה בתוניסיה, חוותה מצרים את ההפיכה הגדולה בתולדותיה. המפגינים מחו על מצב כלכלי, עוני, שחיתות, אבטלה ועל חוקי החירום. התוצאה: מובארק וראשי משטרו הודחו.
חודש לאחר מכן, אמר מובארק כי הוא לא מתכוון לרוץ לעוד כהונה בחודש ספטמבר הקרוב. עם זאת, המפגינים בכיכר תחריר ובכל רחבי מצרים לא הסתפקו בהודעה הזו - הם רצו לראות את מובארק מודח ונשפט על פשעים נגד העם המצרי.
מדלות לנשיאות
מובארק נולד בחודש מאי 1928 בכפר קטן לאורך הנילוס. למרות שמשפחתו חיה בעוני, הצליח מובארק דרך האקדמיה הצבאית של מצרים להיכנס לשורות חיל האוויר המצרי בשנת 1950, עד שהגיע לתפקיד מפקד החיל. כאשר שימש כסגן מפקד הכוחות המצריים הוא ניהל את מטעמם את מלחמת יום הכיפורים ("מלחמת אוקטובר", כפי שהיא מכונה במצרים). הפרס על המתקפה היה מינויו כסגנו של הנשיא סאדאת מיד אחרי המלחמה. כשסאדאת נרצח ב-1981, קודם מובארק לתפקיד הנשיא.
מובארק אמנם לא אהוד היום במצרים, אבל כמדינאי הוא זכה לכבוד רב, במיוחד בעולם המערבי. זה היה בשל יחסיו המיוחדים עם ארצות הברית, שכללו סיוע צבאי וכלכלי עצום ואף בזכות השמירה על השלום עם ישראל וניסיונות הפיוס שניהל בינה לבין הפלסטינים.
מדינאי מוכשר ורודן אכזר
הנשיא המצרי לשעבר שרד לפחות שישה ניסיונות התנקשות בחייו, כשהחמורה שבהן הייתה במהלך פסגה אירופאית באדיס אבבה, בירת אתיופיה, ב-1995, אז הלימוזינה שלו הותקפה על ידי חמושים קיצונים מוסלמיים. אנשי האחים המוסלמים טענו אז כי המנהיג המצרי מפר את זכויות האדם כלפיהם. ארגוני זכויות האזרח תמכו בטענות וביקרו לא אחת את שלטונו של מובארק .
במהלך השנים האחרונות עמד מובארק תחת לחצים, גם במצרים וגם בארצות הברית, לערוך רפורמות דמוקרטיות. הלחץ הפך בלתי נסבל בתחילת 2011 כשהצבא המצרי, הגוף האהוד ביותר במדינה, הסיר את התמיכה שלו מהנשיא המצרי.
ב-10 בפברואר הצהיר מובארק כי הוא עומד להתפטר. עם זאת, 24 שעות לאחר מכן, הוא עזב את קהיר יחד עם משפחתו, כשעומר סולימאן, יד ימינו של מובארק, הודיע כי הנשיא פורש. מאז, הפכו המחאות במצרים לעצרות שמחה על שליחתו של מובארק לדפי ההסטוריה.