חוקרים באוניברסיטת תל אביב פיתחו טיפול גנטי חדשני שעשוי לסייע לילדים הסובלים מתסמונת דרווה. מדובר באפילפסיה התפתחותית קשה, הנובעת ממוטציה שאינה מועברת בתורשה מההורים, אלא מתרחשת באופן אקראי בעובר. התסמונת מתבטאת באפילפסיה קשה שאינה מגיבה לתרופות, לצד עיכוב התפתחותי, פגיעה קוגניטיבית וסיכוי גבוה למוות מוקדם.
עוד ב"מדע וסביבה" ב-N12
- מחקר: דום נשימה בשינה מזיק יותר לאנשים עם סימנים מקדימים לאלצהיימר
- זה מדעי: השיטה שתרחיק מכם יתושים בלילה
- האוורסט של הגלים: מסע בעקבות הגל הגבוה בעולם
במסגרת המחקר, הוזרק נגיף הנושא גן תקין למוחם של עכברי מודל, והטיפול נמצא יעיל במגוון היבטים: שיפור באפילפסיה, הגנה ממוות מוקדם, ותיקון משמעותי של היכולות הקוגניטיביות. "אנחנו מקווים שהטכניקה שפיתחנו במעבדה תגיע בעתיד גם לקליניקות, ותסייע לילדים הלוקים במחלה הקשה הזאת", אמרו החוקרים. לטענתם, מאחר ויש דמיון בין דרווה ואפילפסיות התפתחותיות נדירות אחרות, ייתכן כי הטיפול הזה יוכל לעזור גם במקרים אחרים של אפילפסיות גנטיות.
המחקר נערך בהובלת ד"ר מורן רובינשטיין והסטודנטית סג'א פדילה מבית הספר לרפואה ומבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב וד"ר אריק קרמר מאוניברסיטת מונפלייה בצרפת. "זו תסמונת שמופיעה בערך אחת ל-16 אלף לידות, ונחשבת לנפוצה יחסית למחלות גנטיות נדירות", הסבירה ד"ר רובינשטיין. "נכון להיום חיים בישראל כ-75 ילדים הסובלים מדרווה. מדובר באפילפסיה התפתחותית קשה, שמתחילה בפרכוסי חום סביב גיל חצי שנה, ומתקדמת להתקפים אפילפטיים ספונטניים תכופים, לצד עיכוב התפתחותי מוטורי וקוגניטיבי", הוסיפה.
ד"ר רובינשטיין, שהובילה את המחקר בנושא, הבהירה כי "התרופות הקיימות לאפילפסיה אינן מסייעות במידה מספקת לילדים עם דרווה, והם מצויים בסיכון משמעותי למוות מוקדם". לדבריה, "ידוע שהתסמונת הקשה נובעת ממוטציה גנטית שאינה עוברת בתורשה מההורים, אלא נוצרת באופן אקראי בעובר בגן שנקרא SCN1A. בנוסף, המחלה אינה מאפיינת מגזר מסוים באוכלוסייה, לא ניתן לצפות אותה מראש, וגם לא לגלותה במהלך ההיריון".
החוקרים שהשתתפו במחקר הוסיפו כי "כיום מקובל לבצע אנליזה גנטית לילדים שסובלים מפרכוסי חום מורכבים סביב גיל חצי שנה. עם זאת, גם אם הבדיקה מזהה את הבעיה, האבחנה הסופית ניתנת לרוב לאחר החמרת האפילפסיה - הופעת פרכוסים ספונטניים קשים ועיכוב התפתחותי". לדברי החוקרים, "למרות שיש חשיבות רבה לאבחון המוקדם, לעיתים קרובות האבחנה מתעכבת, ולרוב הילדים מאובחנים רק בגיל שנה או שנתיים, ולעיתים אף מאוחר יותר".
טיפולים גנטיים שפותחו בעת האחרונה נמצאו יעילים לגבי עכברים, וחלקם אף נמצאים כעת בשלב הניסויים הקליניים בבני אדם. החוקרים הבהירו כי "מכיוון שטיפול גנטי הוא הליך מורכב ופולשני, הוא לא יינתן לילדים ללא אבחון ודאי". במחקר השתתפו גם חוקרים נוספים מבית הספר לרפואה ומבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, וכן חוקרים נוספים מצרפת, ארה"ב וספרד. המאמר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Investigation.
בטיפולים גנטיים נהוג להיעזר בנגיפים כנשאים המובילים חומר גנטי תקין לגופו של החולה, ולצורך זה מהנדסים את הנגיף: מוציאים ממנו את החומר הגנטי המקורי שלו כדי שלא יוכל לגרום למחלה או לשכפל את עצמו, ובמקום זאת אורזים בתוכו את הגן התקין הרלוונטי. במקרה של תסמונת דרווה, מדובר בגן SCN1A שהוא גן גדול מאוד ולכן ולא ניתן היה להשתמש בנגיפים נפוצים המשמשים בדרך כלל למטרה זו.
לאחר שנמצא נגיף שיכול לשמש כנשא של הגן התקין, הזריקו החוקרים את הנגיף הנשא ישירות למוחם של עכברים כדי שידביק את תאי העצב הפגועים. הטיפול מחייב הזרקה ישירה למוח כי גודלו ותכונותיו של הנגיף אינם מאפשרים לו לעבור דרך מחסום הדם-מוח.
התוצאות היו מבטיחות. היעילות הגבוהה ביותר נצפתה בהזרקת הטיפול בגיל 3 שבועות. בעכברים אלה, הפרכוסים פסקו לחלוטין בתוך 60 שעות מההזרקה, תוחלת החיים עלתה משמעותית, והפגיעה הקוגניטיבית תוקנה באופן מלא. גם בעכברים שטופלו בגיל 5 שבועות נצפה שיפור משמעותי, שהתבטא בירידה בפעילות האפילפטית ובהגנה מפרכוסי חום. בנוסף, הוזרק הטיפול לעכברים בריאים ולא גרם להם כל נזק, מה שמהווה הוכחה לבטיחותו.
"הטיפול שפיתחנו הוא הראשון שהוכח כיעיל עבור תסמונת דרווה, כשהוא ניתן לאחר תחילת הפרכוסים הספונטניים, והראשון שהביא לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי של עכברי המודל", סיכמה ד"ר רובינשטיין. "רשמנו עליו פטנט ואנחנו מקווים שבעתיד הוא יגיע לקליניקה ויסייע לילדים שסובלים מהמחלה הקשה. בנוסף, אנחנו בוחנים כעת אם הוא עשוי להתאים גם למחלות נוירו-התפתחותיות גנטיות אחרות".