בג"ץ הסבירות: הסיבות למהלך של השופטים - והמשמעויות
שופטי בית המשפט העליון הוציאו צו על תנאי בעניין העתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות, אך הדגישו: מטרת הצעד - לייעל את ההליך • כיצד המהלך ייעל את הדיון בעתירות? ועד כמה הוא חריג? • N12 עושה סדר
בג"ץ הוציא אמש (רביעי) צו על תנאי בעתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות. לצד זאת, השופטים הדגישו שלא מדובר בהבעת עמדה כלשהי ביחס לעתירות, אלא במהלך שנועד לייעל את ההליך. כיצד הצעד ייעל את ההליך? ועד כמה הוא חריג? N12 עושה סדר.
קודם כל, מה זה צו על תנאי?
באופן כללי, צו על תנאי הוא שלב דיוני בעתירות לבג"ץ שבו מועבר הנטל למשיבים. כלומר, אם הוצא צו על תנאי, המשיבים (במקרה הזה היועמ"שית, הממשלה, הכנסת ועוד) צריכים לשכנע מדוע לא לקבל את העתירות, בעוד שלפני הוצאת הצו העותרים הם אלה שצריכים לשכנע.
לא ניתן לקבל את העתירות מבלי להוציא קודם צו על תנאי. מנגד, תמיד אפשר לדחות את העתירות - בין אם הוצא צו על תנאי ובין אם לאו. מה שקורה ברוב המקרים שבהם מוציאים צו על תנאי, זה שהצו מוצא לאחר הדיון הראשון בעתירות, ואחרי הוצאת הצו מקיימים עוד דיון.
עוד בנושא המהפכה המשפטית - N12
מה קרה הפעם?
השופטים הדגישו בצורה ברורה שהם לא נוקטים עמדה. כלומר, הצו הוצא מטעמים פרוצדורליים כדי לייעל את ההליך, ואין בו אינדיקציה לגבי סיכויי קבלת העתירה.
איך המהלך ייעל את הדיון בעתירות?
בעקבות הוצאת הצו על תנאי, השופטים יוכלו לכתוב את פסק הדין, בין אם יקבלו את העתירות ובין אם ידחו אותן. לא יהיה צורך בעוד שלב דיוני ועם תגובות נוספות מטעם המשיבים, כמו גם קביעת דיון נוסף בעתירות. בהקשר הזה, צריך לזכור שמדובר בהרכב חסר תקדים של כל 15 שופטי בית המשפט העליון, דבר שיכול להשפיע אף הוא על קצב ההליך. בנוסף, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות פורשת בחודש אוקטובר ולאחר מכן יישארו לה 3 חודשים בלבד "לנקות שולחן" ולפרסם פסקי דין.
האם זה חריג?
כן ולא. לא פעם בג"ץ מוציא צו על תנאי מטעמי יעילות עוד לפני הדיון בעתירות. כך אירע למשל במקרה של "חוק טבריה", שבו היה צורך להכריע במהירות בעתירות כיוון שבועז יוסף צריך היה להתפטר בהקדם אילו היה מחליט להתמודד בבחירות.
ההבדל הוא שבבג"ץ הסבירות אין דחיפות "חיצונית" להכריע בעתירות בהקדם. כלומר, אין איזשהו דד-ליין חיצוני שמחייב לפרסם בקרוב פסק דין. הדד-ליין היחיד הוא פרישתן של הנשיאה חיות ושל השופטת ענת ברון.