פסקת התגברות ברוב של 61? של 70 עם נציגות לאופוזיציה? ברוב של 80? אולי בכלל בלעדיה? בשבועות האחרונים נדמה שכולנו כבר למדנו בעל פה את הטענות בעד או נגד כל אחת מהאפשרויות. ניסינו לעשות קצת סדר במושג "פסקת ההתגברות" - שאולי ישנה בקרוב לחלוטין את היחסים בין רשויות השלטון.
הפעם לקחנו צעד אחד אחורה וניסינו לרכז עבורכם כמה נתונים מרכזיים שכדאי לכם להכיר. נעזרנו במכון הישראלי לדמוקרטיה שערכו מחקר בנוגע להיקף ההתערבות השיפוטית, ותמצתנו את הנתונים המרכזיים.
נקודות הזמן החשובות ביותר כדי לבחון את מידת ההתערבות של בג"ץ הן 1992 (השנה שבה עברו חוקי היסוד שעיגנו את הזכויות החוקתיות) ו-1995 (אז בית המשפט קבע כי יש לחוקי היסוד מעמד חוקתי על-חוקי). האירועים הללו זכו לכינוי "המהפכה החוקתית", ומאז היקף ההתערבות השיפוטית בחקיקה השתנה דרמטית. רגע לפני שהמהפכה המשפטית של הקואליציה יוצאת אל הפועל, כדאי להבין יותר את המצב הנוכחי, שמתקיים כאן מאז 1995.
לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאז "המהפכה החוקתית" בית המשפט פסל הוראות חוק ב-22 מקרים, כלומר בתדירות של כ-0.8 פסילות בשנה. האם זה נתון גבוה או נמוך? לפחות עבור חלקכם, הוא כנראה נמוך ממה שחשבתם. עם זאת, התדירות עלתה עם השנים, כך שאם נבדוק מאז 2008 - הממוצע הוא 1.1 חוקים בשנה. בנוסף, יש הטוענים שלא מספיק לספור רק את החוקים שנספרו, אלא להתייחס גם לפרשנויות שבית המשפט העניק לחוקים מבלי לבטל אותם לחלוטין.
כמה מתוך כמה?
כך או כך, כדאי להכיר עוד קצת נתונים כדי לקבל תמונה יותר מלאה. במכון הישראלי לדמוקרטיה אומרים שלצד העלייה בתדירות פסילת החוקים, חלה עלייה חדה במספר העתירות שהוגשו בשנה לשם פסילת חוקים, ולכן שיעור העתירות שהתקבלו אף ירד בחלק מהשנים. כך למשל, מ-10 עתירות בשנה בשנים 2009-2005, הנתון זינק לכ-20 עתירות בשנה בין השנים 2010-2017.
בנוסף, מספר החוקים שעברו בכנסת עלה עם השנים. מכ-110 חוקים שעברו בשנה בתקופה בשנים 2000-1995 לכ-150 חוקים בשנה בשנים 2017-2010.
ומה קורה בעולם?
במכון הישראלי לדמוקרטיה השוו את הנתונים בישראל למדינות אחרות שחולקות עם ישראל את מסורת המשפט המקובל, והנתונים בפניכם. באירלנד פסלו בין השנים 1995 ל-2015 1.3 חוקים בשנה ממוצעת. בקנדה נפסלו בשנה 1.6 חוקים בממוצע בין השנים 1984 ו-2012, ומבריטניה התקבל ממוצע זהה מ-2000 עד 2021 (אך לא מדובר בפסילת חוקים אלא בהכרזה על אי-התאמה). בארצות הברית - 2.3 בין השנים 1995 ו-2016, ובדרום אפריקה הממוצע הגבוה ביותר בין המדינות הללו - 3.6 בשנים 1996 עד 2017.
חשוב לשים לב שיש הבדלים בין השנים שנבדקו במדינות השונות ויש בכך בעייתיות מסוימת. לדברי המכון הישראלי לדמוקרטיה הסיבה לכך היא זמינות המידע.
בעיה נוספת היא ההבדלים המשטריים בין המדינות. בבריטניה למשל בית המשפט אינו פוסל חוקים אלא מכריז על אי-התאמה. עם זאת, בדרך כלל הפרלמנט מתקן את החוקים הללו בהתאם.
לדברי המכון, למרות הקשיים בהשוואות בין מדינות, מהנתונים עולה תמונה ברורה שבית המשפט הישראלי לא פוסל הוראות חוק בתדירות גבוהה ביחס לבתי משפט אחרים.
>> "אחד ביום": להבין את המהפכה המשפטית
"קשה לבסס את ההצדקה לפסקת התגברות"
ד"ר גיא לוריא, שערך את המחקר, מפרט: "אחד הטיעונים שמשתמשים בהם מי שתומכים בחקיקת פסיקת התגברות הוא האקטיביזם השיפוטי המוגזם, לטענתם, של בית המשפט העליון בפסילת חוקים. הנתונים שמובאים כאן נועדו לבדוק את הטענה הזו באופן השוואתי לבתי משפט אחרים בעולם וכן ביחס למספר העתירות שמוגשות לבית המשפט העליון בישראל".
"כפי שעולה מן הנתונים, אין בסיס לטענה שבית המשפט העליון בישראל פוסל יותר הוראות חוק מבתי משפט עליונים במדינות אחרות שנבדקו", הוא ממשיך. "בנוסף לכך, כאשר לוקחים בחשבון את מספר העתירות בשנה שמוגשות לפסילת חוקים בישראל, רואים שתדירות פסילת הוראות החוק אינה מתגברת, כפי שנטען לעתים על ידי תומכי פסקת ההתגברות. אדרבה, יתכן שניתן להסיק כי בית המשפט נעשה זהיר יותר בהחלטותיו לפסול הוראות חוק" טוען ד"ר לוריא. "לפיכך, על רקע נתונים אלה, קשה לבסס את ההצדקה לפסקת התגברות כתגובה לאקטיביזם שיפוטי נטען זה".