בצעד חריג החליט היום (רביעי) ראש הממשלה נפתלי בנט למנוע את הגעתו של חבר הכנסת איתמר בן גביר לשער שכם. אין ספק שקיים קושי בהחלטה כזו – ראש ממשלה שמחליט להגביל את חופש התנועה של חבר כנסת מהאופוזיציה, שיש לו חסינות מהותית. אם כך, מתי ניתן לעשות זאת?
סעיף 9א' לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם קובע: "שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של בטחון המדינה או של סוד צבאי".
הוויכוח על המסלול: הציר המסומן באדום – המסלול שהמשטרה הציעה לצועדים. הציר המסומן בשחור – המסלול הראשון שמארגני הצעדה הציעו, שעובר דרך שער שכם:
במילים פשוטות, ניתן לאסור או להגביל את חופש התנועה של חבר כנסת רק מטעמי ביטחון המדינה או סוד צבאי. בנט אומנם הסביר בהודעתו כי ההחלטה התקבלה על בסיס המלצות השב"כ והמשטרה, ובנימוק שהדבר עלול "לסכן חיי אדם".
יש שאלה נוספת – בידי מי הסמכות להגביל את חופש התנועה של ח"כ? אין לכך תשובה בחוק חסינות חברי הכנסת, וגם מקרי העבר מלמדים שהדבר לא נעשה באמצעות הוראה של ראש הממשלה. ואכן, במקרה הנוכחי – אומנם בנט הוא שהוציא את ההודעה הרשמית, אבל בפרקטיקה, ההחלטה לאסור על בן גביר להגיע לשער שכם תהיה באמצעות הוראה של המשטרה.
באופן תאורטי, חה"כ בן גביר היה יכול לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה, אבל ההודעה המאוחרת של בנט לא השאירה זמן לעשות זאת. בן גביר כבר הודיע שיגיע לשער שכם למרות ההחלטה של בנט, בטענה שזו "החלטה לא חוקית".