מינויו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לווה בביקורת קשה. מזכיר הממשלה לשעבר בממשלתו של נתניהו מונה לתפקיד היועץ המשפטי, זה שיש בסמכותו להעמיד לדין פלילי את חברי הממשלה ואת העומד בראשה. העתירות לבג"ץ לא איחרו לבוא, אך נדחו פה אחד. מי ידע אז, בתחילת 2016, שד"ר מנדלבליט יהפוך לשנוא נפשם של נתניהו ותומכיו? מחר (שני), שש שנים אחרי, מנדלבליט מסיים כהונה קשה, סוערת, בלתי אפשרית, ויוצא ממנה חבוט מכל כיוון – מימין, משמאל, וגם מבית.
מלבד השנאה העזה למנדלבליט בקרב רבים מתומכי נתניהו, גם חלק ממתנגדיו רוחשים בוז ליועץ היוצא. כינויים כמו "יועץ משפחתי" או "מטייח", שדעכו מאז ההפגנות בכיכר גורן בתחילת הכהונה, חזרו חיש מהר עם הפרסומים על שיחות המשא ומתן להסדר טיעון עם נתניהו, ורצף הסדרי הטיעון המקלים בשלהי כהונתו. גם מבית, בפרקליטות, נשמעת ביקורת על מנדלבליט חדשות לבקרים, בין השאר על חשאיות המגעים עם נתניהו ועל חלק מהסדרי הטיעון האחרונים. בנוסף, בדיון בוועדת נאור שהתקיים לאחרונה, בכיר בפרקליטות האשים את היועץ באופן גלוי לחלוטין.
כהונתו של מנדלבליט כללה תיקים פליליים נגד נבחרי ציבור בכירים, משבר פוליטי-חוקתי ממושך, מגפה עולמית, מתקפות על מערכת המשפט ועוד שלל אתגרים. היועמ"ש רואה עצמו כמי שעמד בפרץ, שעצר מהלכים אנטי-דמוקרטיים ואת הרס מערכת אכיפת החוק. באופן אירוני, היועץ המשפטי שניסה לעצור מהלכים להחלשת התפקיד, הוכיח שתפקיד היועמ"ש גדול על בן אדם אחד. בשל כך, ייתכן שמנדלבליט יהיה האחרון להחזיק לאורך 6 שנות כהונתו בכל כובעי היועץ המשפטי לממשלה.
תיקים נגד נבחרי ציבור
מנדלבליט העמיד לדין במהלך כהונתו 10 פוליטיקאים שונים מהפוליטיקה הארצית, קרי חברי כנסת, שרים וראש ממשלה. מבין עשרת התיקים הללו, 7 הסתיימו בהסדר טיעון. מדובר בשיעור שמתקרב לאחוז הסדרי הטיעון בכלל התיקים, זאת על אף שבתיקים נגד נבחרי ציבור ישנו אינטרס ציבורי גבוה יותר לנהל את ההליך עד תומו.
בחלק מהמקרים היה פער עצום בין התיק בתחילתו לבין כתב האישום, כך למשל בתיקים בעניינם של אריה דרעי וחיים כץ. על תיק דרעי העיד מנדלבליט בעצמו, בהקלטות שפרסם גיא פלג, ש"ההר הוליד בקושי עכברון". בעניינו של כץ, מנדלבליט התעקש בדיון החסינות בכנסת שהאישומים "נושקים לשוחד", אך כמה חודשים לאחר מכן הסתפק בהסדר טיעון מקל במיוחד. אמנם, גמישות ויכולת לתקן הן תכונות חשובות, אך ריבוי הסדרי הטיעון המקלים בסוף כהונתו של מנדלבליט הותיר סימני שאלה רבים.
• בנימין נתניהו: משפט מתנהל
• יעקב ליצמן: הסדר טיעון – מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪
• אריה דרעי: הסדר טיעון – מאסר על תנאי וקנס בסך 180 אלף ₪
• חיים כץ: הסדר טיעון – מאסר על תנאי וקנס כספי שייקבע על ידי ביהמ"ש
• דוד ביטן: משפט מתנהל
• חנין זועבי: הסדר טיעון – מאסר על תנאי וקנס בסך 75 אלף ₪
• פאינה קירשנבאום: הורשעה ונידונה ל-10 שנות מאסר
• סטס מיסז'ניקוב: הסדר טיעון – נדון ל-15 חודשי מאסר (שוחרר ב-2018 לאחר קיצור עונשו)
• באסל גאטס: הסדר טיעון – שנתיים מאסר
• אורן חזן: הסדר טיעון – שעות לתועלת הציבור
ההליך שייזכר יותר מכל הוא כמובן משפט נתניהו. מנדלבליט ליווה את ההליך עוד מתחילתו, עם פרוץ החקירה. גם במקרה של נתניהו הצר היועמ"ש את החשדות הראשוניים, והחליט כי התיקים 2000 ו-1000 אינם תיקי שוחד, זאת בניגוד לעמדת חלק מבכירי הפרקליטות שסברו כי תיק 1000 הוא תיק שוחד מובהק. במגעים להסדר הטיעון אף הסכים מנדלבליט לוותר על סעיף השוחד בתיק 4000 ולסגור את תיק 2000 ביחס לנתניהו, תמורת הודאתו בהפרת אמונים בתיקים 1000 ו-4000.
ההחלטה להעמיד לדין את נתניהו הציבה את מנדלבליט בעין הסערה. האשמות חריפות כמו "תפירת תיקים" או "הפיכה שלטונית" נשמעות עד היום. אולם, דווקא בתיק החשוב ביותר והמוכר ביותר בכהונת מנדלבליט, טרם נאמרה המילה האחרונה. החלטותיו של מנדלבליט יישפטו על ידי ההיסטוריה והשופטים, או שמא גם המשפט הזה יסתיים בהסדר הטיעון.
ניסיונות להחלשת מערכת המשפט
מנדלבליט רואה עצמו כמי שבלם יוזמות שונות להחלשת מערכת המשפט. אלה היו 6 השנים הסוערות ביותר שידעה המערכת, והיועץ מצא עצמו פעם אחר פעם נאבק בבכירי הממשלה. דוגמא אחת לכך, דווקא משלב מוקדם יותר בכהונת מנדלבליט, הייתה הצעת חוק היועמ"שים שנועדה להגביר את משקל השרים במינוי יועצים משפטיים למשרדיהם. מנדלבליט ובכירים נוספים התנגדו בתוקף, ובסופו של דבר ההצעה לא קודמה.
לצד זאת, כהונתו של מנדלבליט הוכיחה יותר מכל שתפקיד היועמ"ש לא יכול להישאר כפי שהוא. שר המשפטים גדעון סער הבטיח לקדם את רפורמת "פיצול" התפקיד, בגרסה כזאת או אחרת, וייתכן שהדבר יקרה במהלך הכהונה של היועץ או היועצת הבאים. אף שמדובר במהלך שיחליש את תפקיד היועמ"ש, הוא עשוי לחזק את המערכת המשפטית ולשפר אותה, ואכן – ההתנגדות העקרונית למהלך במערכת המשפט נמוכה יותר מאשר בעבר.
המשבר הפוליטי והחוקתי
מערכות הבחירות החוזרות והקמת הממשלה הפריטטית עוררו קשיים חוקתיים והובילו לעתירות לבג"ץ בשלל נושאים. היועמ"ש התנגד למספר מהלכים בתקופת הבחירות, והתנגדותו התקבלה על ידי בג"ץ – למשל בנוגע להקמת ועדת בדיקה ממשלתית למח"ש ולחקיקה שמאפשרת הכנסת מצלמות לקלפיות. באופן דומה, מנדלבליט סבר שיש מניעה משפטית במינוי עו"ד אורלי בן ארי-גיזנברג למ"מ פרקליט המדינה, וכך גם בהארכת כהונתו של עו"ד דן אלדד בתפקיד.
במהלך ממשלת נתניהו-גנץ, הצביע גוש נתניהו בממשלה בעד מינוי ח"כ אופיר אקוניס לשר המשפטים. היועמ"ש קבע כי ההחלטה אינה תקפה מכיוון שההצבעה לא עמדה בעיקרון הפריטטיות. בג"ץ הוציא צו ביניים בעתירה שהוגשה בנושא, ובסופו של דבר נתניהו והליכוד חזרו בהם.
מנגד, מנדלבליט התנגד לעתירות שהוגשו נגד מנגנון ממשלת החילופים ונגד הרכבת הממשלה על ידי נאשם בפלילים. היועמ"ש סבר כי למרות הקשיים הכרוכים בכך, אין מניעה להקמת ממשלה על ידי נתניהו. שופטי בג"ץ קיבלו את עמדתו ודחו את העתירות.
משבר הקורונה
למערך הייעוץ המשפטי לממשלה היה חלק מרכזי בדיונים סביב משבר הקורונה. הממשלה נאלצה לנקוט בצעדים חריגים, לעיתים תוך פגיעה בזכויות יסוד, ולשם כך נדרש ליווי צמוד מבחינה משפטית. הדוגמאות הבולטות ביותר הן איכוני השב"כ, חוק הקורונה הגדול, התו הירוק, הגבלות, סגרים והפגנות. מנדלבליט ליווה את החלטות הממשלה והגן עליהן בבג"ץ, אך גם שירטט את הקווים האדומים.
ביטחון ומשפט בין-לאומי
תחומים נוספים שבהם מנדלבליט הלך בדרך כלל יד ביד עם הממשלה הם נושאי ביטחון ומשפט בין-לאומי. מדובר במגרש הביתי של היועמ"ש היוצא, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי ושתחום המומחיות שלו הוא משפט בין-לאומי. מנדלבליט ליווה את הממשלה בין היתר בהליכים המקדמיים בבית הדין בהאג, בהריסת בתי מחבלים – נושא המצוי במחלוקת בין שופטי בג"ץ, בעתירה בנושא החזקת גופות מחבלים ועוד.