התעללות, חמלה וייאוש: ההרשעות הנדירות בסיוע להתאבדות

אזהרה: התוכן עוסק בנושאים נפשיים רגישים ובהם התאבדות. אם אתם או מישהו בסביבתכם עלול להגיע למצב דומה, אנא מהרו לפנות לעזרה.

פודקאסט "השותפה" של "אחד ביום" המביא לקדמת הבמה את סיפורה של נטע (שם בדוי), שהורשעה באופן חריג בסיוע להתאבדות של צעיר ששהה איתה באשפוז פסיכיאטרי, מציף מחדש סוגיה משפטית ומוסרית מהמורכבות שידע הדין הישראלי: שאלת האחריות הפלילית לסיוע להתאבדות.

נטע היא המקרה הרביעי בלבד בהיסטוריה של המשפט הישראלי שבו הורשע אדם בעבירה השנויה במחלוקת של סיוע או שידול להתאבדות. זאת, אף שהעבירה קיימת בספר החוקים עוד מתקופת המנדט, ועל אף שבישראל נרשמו לאורך השנים עשרות אלפי מקרי התאבדות.

מקורות העבירה: עוד מימי המנדט הבריטי

עבירת הסיוע להתאבדות, המעוגנת כיום בסעיף 302 לחוק העונשין, שואבת את מקורותיה מפקודת החוק הפלילי משנת 1936. אז - עוד לפני שהמדינה בכלל הוקמה, לא רק שהיה אסור לסייע להתאבד, אלא גם ההתאבדות עצמה היתה אסורה בחוק. עונש המאסר על שתי העבירות האלה היה החמור ביותר - מאסר בעולם.

בשנת 1966 בוטלה העבירה של "ניסיון להתאבד", מתוך הבנה שהמשפט הפלילי אינו הכלי המתאים לטיפול באנשים הנתונים במצוקה נפשית עמוקה. עם זאת, האיסור על סיוע או שידול להתאבדות נותר בעינו. בשנת 1977 הופחת העונש המרבי עליו ל-20 שנות מאסר - כחלק ממגמה של צמצום העבירה. למרות זאת, מעולם לא ניתן במשפט הישראלי עונש שאפילו מתקרב לזה הקבוע בחוק.

המקרה הראשון: אחים שהתעללו באחותם

ההרשעה הראשונה בעבירה הזו היא תולדה של מקרה מזעזע במיוחד, שאירע בדצמבר 1974 ביפו. המנוחה, אעתמאד אבו זייד, הייתה צעירה בת 17 שנתפסה על ידי משפחתה כמי ש"עשתה צרות ובושות" בשל נטייתה לברוח מהבית ולהתרועע עם גברים. באחת הפעמים שהוחזרה הביתה לאחר שברחה ממנו, תקפו אותה שני אחיה והיכו אותה. האחות החלה לאיים שתתאבד ורצה למטבח. אחיה, מוחמד לא ניסה להניאה מכך אלא המריץ אותה לעשות זאת באומרו: "נראה אותך תשרפי את עצמך" ואף "יאללה תשפכי עוד יותר... אם את לא תשפכי, אני אשפוך".

האחות שפכה על עצמה נפט וביקשה גפרורים. מוחמד זרק לעברה קופסת גפרורים, והיא הציתה את עצמה. במקום לעזור לה, שני האחים יצאו מהמטבח, סגרו את הדלת והחזיקו בידית מבחוץ בזמן שאחותם בוערת בפנים. היא מתה במקום מכוויותיה.

• האחים הורשעו בעבירת הסיוע להתאבדות - אף שהפרקליטות ביקשה להעמיד אותם לדין בעבירת הרצח. מוחמד הורשע כעבריין העיקרי בסיוע, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר.
• האח הקטין הורשע אף הוא בעבירת הסיוע, אך קיבל עונש מופחת בשל גילו.

המקרה השני: בן הזוג חלה - וביקש מבת הזוג לסייע

מינה קורגולץ ויפים ליברמן היו בני זוג בשנות ה-60 לחייהם - והתגוררו יחד כשאירע המקרה בשנת 1991. יפים סבל ממחלת הפרקינסון, ממגבלות קשות בהליכה - ואף לקה במחלת לב שהחמירה עם הזמן. בשלב מסוים, מצבו של יפים החמיר כל כך, שהוא מאס בחייו וביקש למות. כמה פעמים הוא ניסה להתאבד, אך ללא הועיל. הוא אף הפציר במינה שתסייע לו. היא ניסתה להניא אותו מכך אך ללא הועיל, וכשהתעקש - הסכימה לעזור לו. היא רכשה עבורו רעל עכברים, כפי שביקש ממנה, המיסה אותו ונתנה לו לשתות, יחד עם כדורי שינה. כשעשתה זאת הלכה לישון - כשידעה מה צפוי לקרות.

בבוקר יפים היה מחוסר הכרה ומינה לא הזעיקה עזרה. רק כאשר הגיע לאחר שעה קלה חבר של יפים וראה את מצבו, הוא הזעיק אמבולנס. גם כשפונה לבית החולים, מינה לא גילתה לרופאים מה קרה ליפים ומה הוא נטל. גם לאחר הליך של שטיפת קיבה בבית החולים, מצבו של יפים התדרדר והוא נפטר ביום למחרת.

• בבית המשפט המחוזי מינה הורשעה בעבירת הסיוע להתאבדות ונגזרו עליה 3 שנות מאסר, אך בית המשפט העליון הקל בהכרעת הדין, וקבע שתורשע בניסיון לסיוע התאבדות, ולא בעבירת הסיוע עצמה.
• זאת, מכיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין הרעל לבין המוות. נגזרו עליה שנה וחצי מאסר בפועל.

המקרה השלישי: ברית התאבדות - שכשלה

בשנת 2009 אלכסנדר גרינברג ואשתו דיאנה, החליטו להתאבד יחד בשל לחץ כלכלי וחובות כבדים. לפי דיווחים בתקשורת מאותה התקופה, המצב היה קשה עד כדי כך, שדיאנה העלתה את האפשרות שתעבוד בזנות כדי לצאת מהמצוקה הכלכלית. אלכסנדר התנגד, והשניים החליטו להתאבד.

במשך כמה ימים הם שתו יחד וודקה, בכוונה שהדבר יגרום למותם ובשלב מסוים, כשהוודקה שהייתה להם נגמרה, הם בלעו כדורים מרדימים ונוגדי דכאון - והמשיכו לשתות. בבוקר 7 באוקטובר שנת 2009 כשאלכסנדר התעורר, הוא הבחין שעל פניה של אשתו יש כתמים ומפיה יוצא קצף. הוא התקשר לאימו ואמר לה שהוא חושב שדיאנה מתה. בני משפחתו הזעיקו את מד"א - ומותה נקבע במקום.

• אלכסנדר הואשם בסיוע להתאבדות - והגיע עם הפרקליטות להסדר טיעון.
• הוא הורשע בעבירה, ונגזרו עליו שנה ושמונה חודשי מאסר בפועל.

המקרה הרביעי: השותפים למחלקה הפסיכיאטרית הסגורה

המקרה שבמרכז הפודקאסט "השותפה" התרחש בדצמבר 2018. נטע, צעירה בשנות ה-20 לחייה, הכירה את אבי, גבר בן 32, בעת ששניהם היו מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית החולים הדסה עין כרם. אבי אושפז שם לאחר ניסיון התאבדות קודם שבו נפצע קשה בשתי רגליו, והוא נזקק לכיסא גלגלים. השניים גיבשו תוכנית התאבדות משותפת, שלפיה נטע תבריח את אבי מהמחלקה הסגורה, ושהם יקפצו יחד מגג בניין בירושלים.

ברגע האחרון, נטע חזרה בה מהתוכנית וניסתה לשכנע את אבי לחזור בו גם הוא. היא הותירה אותו לבדו על הגג כדי לרדת לקנות שתייה, לאחר שהשביעה אותו שלא יקפוץ. דקות ספורות לאחר מכן, אבי קפץ למותו.

• נטע הורשעה בעבירת הסיוע להתאבדות, למרות מצבה הנפשי הקשה - ולמרות שהיא לא רצתה שהוא ימות. בדעת רוב נקבע כי מספיק שנטע היתה מודעת לכך שיש סיכוי שאבי ימות כתוצאה מזה שהשאירה אותו לבדו על הגג - גם אם קיוותה שלא יקפוץ. דעת המיעוט של השופטת גילה כנפי-שטייניץ סברה שיש לזכות את נטע, מחמת הספק הסביר - אם הייתה לנטע "מטרה לסייע" ברגעים הקריטיים, שכן היא האמינה שאבי לא מסוגל פיזית לקפוץ לבדו מהגג הגבוה בשל רגליו המגובסות.
• העונש שהושת עליה - חצי שנה של עבודות שירות.

"זו עבירה נכה לחלוטין - יש להבדיל בין מקרים"

"זו עבירה נכה כמעט לחלוטין" מסביר ד"ר אסף הרדוף, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים של המכללה האקדמית צפת. "יש מעט מאוד אכיפה שלה, לא ברור אם בהיעדר תלונות, חקירה או העמדה לדין. גם הסיפור של נטע, ההעמדה לדין בעבירה הזו היא לדעתי חריגה מאוד, של אישה שבעצמה נמצאת במחלקה סגורה, שבעצמה מתכננת להתאבד, ובשלב מסוים לא ממשיכה עם התכנית שלה, אבל כן עוזרת לחבר בתוכנית שלו. בסוף רואים שגם אחרי שהיא הורשעה בעבירה - היא מקבלת עונש שהפער בינו לבין העונש של 20 שנות מאסר שקבוע בחוק הוא עצום".

ד"ר הרדוף מרבה לעסוק בכתיבה אקדמית על העבירה הזו, והוא סבור שאין לה מקום בספר החוקים. שיש להבחין בין מקרים שבהם המעשה נעשה ממניע של אפתיה ואכזריות - כמו המקרה של האחים אבו זייד - לעומת מקרים של "סיוע מתוך חמלה", או מה שאנחנו מכנים כיום המתת חסד - כמו המקרה של מינה קורגולץ. "זה עימות בין מה שמכונה קדושת החיים לבין הזכות לחיים. אני חושב שגם אם אנחנו מעוניינים לעצור את התופעה הזו של התאבדויות או סיוע להתאבדויות, לא תמיד הפתרון הוא במערכת המשפט, בטח לא המשפט הפלילי. אין לו את הכלים לפתור את הבעיה הזו".

פרופסור יניב ואקי, ראש המכון הישראלי למשפט פלילי יישומי במסלול האקדמי המכללה למנהל, סבור אף הוא שיש בעייתיות גדולה עם העבירה הזו, ושלכל הפחות יש לצמצם משמעותית את העונש שנגזר ממנה. "לי זו נראית כמו עבירה ארכאית, שלכל הפחות צריך לעשות בה שינוי מאוד גדול מבחינת העונש - 20 שנות מאסר הוא לא מתאים ולא עולה בקנה אחד עם המדרג שניסו לעשות ברפורמה בעבירות ההמתה". הרפורמה - שנכנסה לתוקף לפני שבע שנים ויצרה מדרג בענישה לעבירות ודייקה אותן - לא כללה בסופו של דבר שינויים בענישה בעבירת הסיוע להתאבדות, מטעמים ביורקרטיים.

"העונש לעבירה של המתה בקלות דעת היא 12 שנה, לעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת 20-15 שנה, אז איך סיוע להתאבדות 20 שנה?", מצביע פרופ' ואקי על האבסורד. לדידו, הבעייתיות בעבירה הזו, היא שהסוגיה של סיוע להתאבדות נוגעת בעולמות רחבים מזה של המשפט, שאלות של פילוסופיה ומוסר. "העבירה הזו מעלה שאלות שהן לא רק משפטיות, ולכן צריך לדעתי לבחון את העבירה הזו מחדש".

ואולם, בקרב שופטי בית המשפט העליון בפס"ד בעניין נטע, היה קונצנזוס באשר לחשיבות העבירה בדין הפלילי, על אף חריגותה: "הערך המוגן שנפגע בעבירת הסיוע להתאבדות הוא ערך קדושת החיים", שהוא ערך "בעל מעמד רם", כתבו השופטים בפסק הדין. "הדברים מתכנסים להכרעה נורמטיבית - איזה מסר נבקש לשדר לאלו הסובבים אדם הסובל ממחשבות אובדניות: האם אנו חפצים כי יספקו לו תמיכה נפשית כמיטב יכולתם", או שמא - יתנו לו את הכלי להתאבד?

השופט יוסף אלרון כתב על כך כי תשובתו ברורה - שמכיוון שאנשים המבקשים לסיים את חייהם הם במצב פגיע, יש לעזור להם לצאת ממנו, ולא לתת להם את מבוקשם לסיים את חייהם: "מן הראוי כי המסר שיצא מבית משפט זה אינו מסר של השלמה עם רוע הגזרה, אלא מסר של ערבות הדדית, הושטת יד לעזרה, אחריות חברתית ודאגה עמוקה לזולת", כתב בפסק הדין.

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה

לסיוע במצבי מצוקה:

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il

"בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org