"אחד ביום": זיכרונות מטהראן
בימים האלה, יהודים וישראלים רבים שחיו באיראן לפני המהפכה, חווים פער שקשה לגשר עליו • הנופים הציוריים מהילדות, או התסרוקות האירופיות ברחובות טהראן – בימים האלה הם מקומות שמוזכרים בהקשרים של מתקני גרעין, של תקיפות אוויריות • הפעם, נשמע מריטה, מסיוון שהב ומחיים שילוח לשעבר קב"ט בטהראן – שישתפו אותנו בזיכרונות מטהראן
אורחים: ריטה, סיוון שהב יו"ר עמותת המשכן לתרבות איראן בישראל, וחיים שילוח לשעבר קב"ט בטהראן.
כשמדברים עם ריטה על איראן, כשמבקשים ממנה להיזכר בילדות שלה באיראן, תחת שלטון השאה – הקול שלה מקבל עוד איזו תוספת נוסטלגית, גוון של כמיהה וגעגוע. ריטה עלתה לישראל כשהייתה בת 8, וכמה שנים אחר כך איראן השתנתה. נופי ילדותה – וילדותם של עוד ישראלים שחיו באיראן לפני המהפכה – הפכו למוקד שממנו, במשך 50 שנה כמעט, הונדס ונוהל הקמפיין הבין-לאומי שמטרתו להשמיד את המדינה היהודית.
זה עלול להישמע מעט אירוני – כי בהשוואה לחמשת העשורים האחרונים, בשבוע הזה היו יותר ישראלים באיראן מאי פעם – אבל הפעם, נשמע מריטה, מסיוון שהב יו"ר עמותת המשכן לתרבות איראן בישראל ומחיים שילוח לשעבר קב"ט בטהראן – שאיראן עבורם הייתה בית – ולא גיחה מבצעית.