חיזבאללה חצה עוד קו ובישראל מכינים תגובה חסרת פרופורציה

ביחסים בין-לאומיים נהוג לדבר, בדרך כלל, על שלושה מצבים מרכזיים: מלחמה, שלום עם יחסים טובים, שלום "קר". ויש עוד מצב, שאולי לא לומדים עליו באוניברסיטאות בכל מקום בעולם – הפסקת אש לוחמנית. בלבנון בימים האחרונים נראו גלי תקיפות של צה"ל שבאו אחרי הנחיות פינוי לתושבים בכפרים שבדרום המדינה. בישראל איימו, גם בחיזבאללה איימו, הקבינט התכנס לדיון מיוחד, השליח האמריקני המיוחד תום בראק הזהיר שאין עוד הרבה זמן ושחייבים לטפל בחיזבאללה עכשיו – וכל זה מתרחש במציאות שבה בעוד פחות משבועיים נציין שנה לרגע שבו, רשמית לפחות, הופסקה שם האש. יש סיבות שהפסקת האש הזו היא לוחמנית עד כדי כך שיש מי שתוהה היום אם אוטוטו נגיע למצב שכבר לא יהיה אפשר בכלל לקרוא לה הפסקת אש – והשבוע עסק בכך בהרחבה אחד מפרקי הפודקאסט "אחד ביום".

"חיזבאללה בחר לתקוף אותנו ב-8 באוקטובר. חלפה שנה, זה כבר לא אותו חיזבאללה", הצהיר ראש הממשלה נתניהו בקולו ב-26 בנובמבר 2024. "החזרנו אותו עשרות שנים אחורה. חיסלנו את נסראללה, את כל בכירי הארגון, האדמה בביירות רועדת. הערב אביא לאישור הקבינט מתווה להפסקת אש בלבנון. משך הפסקת האש תלוי במה שיתרחש בלבנון, בהבנה מלאה עם ארה"ב אנחנו שומרים על חופש פעולה צבאי מלא. אם חיזבאללה ינסה להתחמש, אנחנו נתקוף. אם ינסה לחדש תשתיות טרור סמוך לגבול, אנחנו נתקוף. אם ישגר רקטה, אנחנו נתקוף. על כל הפרה שלו, נגיב בעוצמה".

שנה עברה, ואומנם עדיין לא מנשבות רוחות מלחמה, אבל המצב בהחלט עשוי להגיע לכך: ישראל הולכת ומתקרבת לאפשרות של "סבב החלשה נוסף של חיזבאללה", כפי שזה מכונה בצה"ל – חזרה ללחימה אם לא יושג הסכם.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

התכלית של אותו "סבב החלשה", אם תצא אליו ישראל, היא לפגוע בניסיונות השיקום של ארגון הטרור השיעי ולדחוק אותו לידי הסכם. וכאשר מדובר על הסכם הכוונה היא להבנות שיכללו רכיב שמבחינת ישראל הוא קריטי מאין כמותו: התפרקות חיזבאללה מנשק שמאיים על העורף. בימים אלה מנסה ירושלים באמצעות שני הנתיבים – הצבאי והדיפלומטי, שבו מעורבת וושינגטון – להגיע להישג הזה.

ההפרות לא איחרו להגיע וישראל עוקבת מקרוב

לגבי ניסיונות השיקום – באזור קו המגע, קו הגבול, לא מזוהות פעילות והתבססות מחודשת של חיזבאללה: ישראל תופסת שליטה מדרום לליטני ובכפרים הקרובים לגדר ותוקפת כל פעולה או מטרה, ולכן שם המצב טוב באופן יחסי. מצפון לליטני יש ניסיונות של חיזבאללה לשקם את התשתיות ולחזור לייצור של אמצעי הלחימה. ישראל תוקפת בתגובה – גם באזור נבטיה, היכן שהיה פעם מפעל הטילים, וגם במקומות אחרי. נוסף על אלה ישראל פוגעת גם בפעילים העוסקים בשיקום הזרועות השונות של חיזבאללה, ולאחרונה זוהו ניסיונות לחזור להעברות של משלוחי נשק. צבא לבנון לא אוכף בצורה מספקת כנגד הפעולות הללו, וישראל מצידה אותתה שלא תהיה סובלנית לדבר הזה. 

ההפרות הללו, הניסיונות של חיזבאללה לאתגר את ישראל בניגוד להסכם בדרום לבנון וגם לייצר נשק מצפון לליטני בניגוד להסכם, לא איחרו להגיע. אין מחלוקת שחיזבאללה ספג מכה אדירה במלחמה, אך למרות היחלשות הארגון הוא מנסה להשתקם בצורה מהירה יחסית, אף שהוא יודע שישראל בוחנת אותו מאוד מקרוב – וזה נובע מכך שההישג הצבאי המשמעותי לא מונף להישג מדיני, אף שישראל הייתה צריכה להזדרז בכך.

עם זאת צריך להבין שהמהלך הזה לא תלוי רק בישראל אלא גם באמריקנים, בקשב שלהם ובמוכנות שלהם להפעיל לחץ כדי שההסכם יתממש, וכמובן בממשלת לבנון, שמאוד-מאוד חוששת ממלחמת אזרחים – זו טראומה עבור כל ארץ הארזים, ולכן הם תוהים איך אפשר לעשות את המהלכים הללו בלי להיקלע לעוד עימות נורא מבחינתם. מצד אחד ניצב בפנינו סיכוי גדול, שלא היה פה עשרות שנים, להוביל לשינוי פנים-לבנוני – מהסוג שיקרין כמובן גם עלינו, אך השאלה היא אם זה אפשרי בטווח זמן כזה כאשר, חיזבאללה לא חוזר להתחזק אפילו מבחינה פוליטית. גם ההתפתחויות בגזרה הסורית, עם ביקורו של א-שרע בוושינגטון והפיכתו מפעיל אל-קאעידה מבוקש ליקיר הממשל בארה"ב, מקרינות על המתרחש בלבנון, גם בהיבט של העברת אמצעי לחימה וסגירת הגבול.

"סוף-סוף יש לישראל גב"

מדינת לבנון, צבא לבנון, הציבו את סוף 2025 כיעד להשלים את פירוק תשתיות חיזבאללה. ישראל מתייחסת לזה מאוד ברצינות. הדרג המדיני צריך להחליט מה לעשות, והפעולה יכולה להיות נרחבת מאוד: במערכת הביטחון יש מי שמתאר סל של תגובות, שחלקן הוא ממש חסר פרופורציות. אם ההחלטה תהיה שחובה לשנות את המציאות הביטחונית, שישראל לא מוכנה לחזור למה שהיה לפני 7 באוקטובר, ייתכן שלא תהיה ברירה.

זו מחשבה מציקה שלא נותנת מנוח: האם לא השתנה בעצם כלום אחרי שנה של מלחמה נגד חיזבאללה? האם אנחנו עדיין בריטואל הזה של התחמשות והתעצמות מצידם, ותקיפות נקודתיות בתגובה מצידנו? לפני שנה, כשנחתם הסכם הפסקת האש, התקווה הייתה שחזית הצפון לעולם לא תיראה עוד אותו הדבר.

"נכון, התפיסה הייתה שהינה, משהו במלחמה הזו חולל שינוי וחיזבאללה מוצא עצמו בנקודת השפל הכי גדולה שלו", מסכים ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לחיזבאללה מהמחלקה ללימודי המזה"ת וממרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן. "נבחר סוף-סוף נשיא ללבנון, אחרי כמעט למעלה משנתיים שלא היה נשיא אלא ממשלת מעבר שבקושי תפקדה, ועכשיו יש ראש ממשלה מכהן ואפשר להניע תהליכים קדימה".

"גם חיזבאללה וגם ישראל הסכימו להגיע לאיזושהי הבנה של הפסקת אש בעקבות המאמץ העילאי, וכל צד מנסה להניב רווחים מהמצב", מסביר בלנגה. "התוצאה היא מה שכולם כינו '1701 המשופרת' או '1701 פלוס' – שבה אמור להיות גורם כוח נוסף, שאינו יוניפי"ל, שמתלווה לצדדים ומפקח על הפסקת אש, אם זה ממשלת לבנון או צבא לבנון, וכמובן בתיאום אמריקני, וסוף-סוף יש לישראל גב".

"ה-DNA של חיזבאללה הוא ההתנגדות"

הסכם הפסקת האש שנחתם לפני שנה התבסס על החלטה 1701 של האו"ם, ההסכם שסיים את מלחמת לבנון השנייה ב-2006, והוסיף עליו: נקבע בו שמתקנים לא מורשים לייצור נשק יפורקו, שצבא לבנון יהיה הגורם החמוש היחיד בדרום לבנון, הממשלה המקומית – כך נקבע – תהיה האחראית הבלעדית למכירת נשק ולאספקתו. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר שישראל תהיה חופשית לתקוף במקרה של הפרה: נוצר מנגנון בין-לאומי שלם כדי להתמודד עם הפרות וכך ההסכם יצא לדרך. 

"חיזבאללה מעולם לא חשב באמת לוותר על נשקו, להתפרק מנשקו", טוען ד"ר בלנגה. "ה-DNA של הארגון הזה הוא ההתנגדות. חיזבאללה לאורך כל השנים גם צייר עצמו כמגן לבנון, ולאורך השנים הוא גם ידע לבצע את זה בצורה מדהימה: נסראללה הביא לנסיגת ישראל מלבנון במאי 2000, בלי שום הסכם, ביציאה חד-צדדית. לא היה עד אז מנהיג ערבי אחר שהצליח להביא לפינוי ישראלי של שטח בלי לחתום על הסכם".

"לכן, כשאנחנו מגיעים למצב הזה שחיזבאללה מוחלש כל כך, הארגון יודע שאם יתפרק מנשקו, הוא למעשה מתבטל – ואת זה הוא לא היה מוכן לבצע", מציין בלנגה. "הוא לא מסכים 'להתבטל', הוא מוכן לנהל את ההידברות עם ממשלת לבנון, אבל הקו האדום שלו הוא 'אל תתערבו לנו בעניינים. אפשרי משא ומתן על אילו אמצעי לחימה כבדים יותר או פחות נמסור לכם, אבל התפרקות מוחלטת זה לא משהו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, כי זה פשוט ב-DNA של הארגון'".

"התקווה הייתה מצד כל הצדדים, גם בישראל. שעם ממשלה חדשה בלבנון יתאפשר לקדם משהו – אבל מי שמכיר את המציאות בארץ הארזים יכול להבין שמדינה שפשוט יושבת על חבית אבק שרפה, לא באמת יכלה להוביל למהלך שהיא תסכים במודע, להידרדר אפילו למלחמת אזרחים. זה מה שחיזבאללה איים לעשות".

"חיזבאללה מאומן יותר מצבא לבנון"

העובדה שארגון הטרור השיעי לא ירצה להתפרק מנשקו די ברורה: גם כלפי חוץ, כל זכות הקיום שלו היא כאמור ההתנגדות לישראל, וגם כלפי פנים לא כולם מטורפים בלשון המעטה על חיזבאללה בלבנון או בסוריה השכנה, ולכן הנשק הזה ישמש את אנשיו גם לצורך הזה. אבל הסכם זה הסכם ומישהו אמור היה לדאוג שחיזבאללה ימלא אותו, גם בחוסר רצון. כאן נכנסים לתמונה מדינת לבנון, ממשלת לבנון ובעיקר – צבא לבנון.

וד"ר בלנגה מזכיר: "ב-5 באוגוסט 2025 הסמיכה ממשלת לבנון את צבא לבנון להבטיח שמונופול החזקת הנשק יהיה באמת רק בידי המדינה. המשמעות היא שחיזבאללה צריך להתפרק מנשקו – אגב, ההגדרה לא הייתה רק כלפי חיזבאללה, אלא גם כל מיני מיליציות אחרות, אבל כולם מבינים במי מדובר. ב-12 בספטמבר קיבלה ממשלת לבנון מהצבא את שלבי התוכנית ליישום".

כוונות היו – אולי גם עדיין יש. כך גם מוטיבציה, ואפילו ניסיונות לבצע היו. באוגוסט נהרגו שישה מחיילי צבא לבנון כשניסו לפנות מחסן נשק ששייך לחיזבאללה. וכנראה צריך להפריד בין רצון ובין יכולת – לפני כמה ימים הזהיר השליח האמריקני המיוחד לאזור, בראק: הזמן לטפל בחיזבאללה אוזל. הוא אמר שלבנון הפכה למדינה כושלת ומתח ביקורת על הממשלה והרשויות שלא עושות מספיק.

"צבא לבנון הוא צבא של בערך 75 אלף חיילים, הוא לא באמת יכול לבוא ולאכוף על צבא כמו חיזבאללה עכשיו התפרקות מנשקו", מסביר בלנגה. "מה גם שאנחנו רואים שמבחינת מדדי כוח, אלו פחות או יותר אותו סדרי כוחות – חיזבאללה כמובן מאומן ומחומש הרבה יותר בהקשר הזה. אז למרות כל התוכנית, ופיצוץ מבוקר של מחסן נשק באזור אחד ועוד סגירה של מוצבי חיזבאללה באזור אחר, לא באמת אפשרי בפרק הזמן שהוקצב במסגרת הסכם הפסקת האש להביא להתפרקות הארגון מנשקו".

"השאלה היא כזאת: עכשיו, כשיש בלבנון ממשלה חדשה עם נשיא חדש וראש ממשלה חדש, האם אנחנו מוכנים ללכת על הקצה בכל הכוח? כלומר להוביל למצב שבו מתעמתים עם חיזבאללה במקרה הצורך? הסיכון הוא, במודע, מלחמת אזרחים. אני חושב שלמרות כל הרצון הטוב של הממשל בלבנון, הוא נתקל בחומה מאוד בצורה של חיזבאללה, שאומר: 'התפרקות לא תהיה. זה פשוט לא יקרה, גם בגלל העובדה שאנחנו כרגע היחידים שיכולים לעמוד מול ישראל, או מול כל גורם אחר שמאיים עלינו ולא צבא לבנון, שהוא צבא מאוד-מאוד חלש'. חיזבאללה ממשיך ואפילו עשה התאמה מחדש למצב – אפשר לומר שהוא חוזר לשנים הראשונות שלו כארגון גרילה, ולא אותו צבא מאיים שהיה עד 2024–2025".

"חיזבאללה יודע איך לפתות לוחמים חדשים"

כמעט שנה עברה מאז הסכם הפסקת האש בין ישראל ובין לבנון, ולמרות ההסכמה ההדדית שלא לבצע פעולות התקפיות, מאז שהופסקה המלחמה חיסלה ישראל מאות פעילי חיזבאללה ובוצעו יותר מ-600 תקיפות אוויריות. חיזבאללה מתעקש לשמור על כוחו ועבר לפעול במתכונת של ארגון גרילה, ובעיקר ממשיך לנסות כל הזמן להשתקם.

"הוא ממשיך ולאט-לאט פועל לגייס לוחמים חדשים. מדובר על אלפים, בעיקר צעירים, בעיקר תושבי דרום לבנון", מציין ד"ר בלנגה. "חיזבאללה יודע לפתות אותם וגם להציע להם את מה שאין, אנחנו מדברים על ארגון שיש לו גופים כלכליים והוא פשוט משלם משכורות ומספק עבודה. לחיזבאללה עדיין יש בנקים, חיזבאללה עדיין פועל בתחומים של רווחה, חינוך ובריאות, יש לו גופים שהוא מפעיל לטובת הציבור השיעי, אבל לא רק עבורו. הוא מגייס עוד ועוד לוחמים, הוא מתחיל להעמיד דור מפקדים חדש במקום זה שחוסל, הוא מבריח כמויות עצומות של נשק שבין היתר זולגות מסוריה ללבנון: רקטות, נשק קל, טילים שמוברחים, ניסיונות להקים מחצבות ולהעמיד מחרטות חדשות. את כל אלו עושה חיזבאללה בין היתר באזור דרום לבנון, אבל לא רק שם, אלא גם מעבר לו – כלומר גם באזורים שהוא יודע שצה"ל לא יפעל בהם כי זה כבר הקו האדום של לבנון עצמה".

אומנם לחיזבאללה יש בנקים, יש מימון שהוא מקבל כחלק מתפקידו בפרלמנט הלבנוני, אבל כסף גדול לצורך גיוס מחבלים חדשים, תחזוקה של הוותיקים, ייצור נשק ורכישתו – זה עסק יקר. מתברר שלחיזבאללה עדיין יש אותו תומך, אותו מפרנס, אותה מדינה שממשיכה לספק לו צינור חמצן: "חיזבאללה ממשיך לקבל כסף מאיראן – שמענו דיווחים ממש מהימים האחרונים על כמיליארד דולר שאיראן העבירה לחיזבאללה. אין רצון איראני לראות את ארגון הטרור הזה מוחלש, וכמובן אין רצון של חיזבאללה לראות התנתקות שלו מאיראן, למרות המצב הקשה שהיה בין שני הצדדים לאורך כל התקופה, שבה גם נפל משטר אסד", אומר בלנגה.

"נשק זולג כמובן מתוך סוריה ללבנון כי אין גבול, יש שישה מעברי גבול רשמיים אבל יש גם 130 מעברי גבול לא רשמיים. הכספים שחיזבאללה מקבל הם לא רק מאיראן, הכספים ממשיכים לזרום גם ממקורות אחרים, ואם הכסף זורם, ז גם התשתיות הצבאיות מתחזקות – אתה פשוט תקנה עוד נשק ותשלם כסף לאנשים בעבור הברחות, וכמובן תגייס עוד צעירים".

"רואים את המחבלים שלהם בלבוש אזרחי"

המתיחות שבין ישראל לחיזבאללה לא נשמרת רק בתקיפות מהאוויר בתגובה על ניסיונות התעצמות: ההסכם שנחתם לפני שנה הציב מסגרת של 60 יום ודיבר על נסיגה מדורגת של ישראל – אבל במסגרת חוסר האמון הזה, שבינתיים מוכיח את עצמו, עדיין שוהה ישראל פיזית בדרום לבנון.

"ישראל מחזיקה חמישה מוצבים בלבנון, במקומות שעבורנו הם קריטיים", מבהיר ד"ר בלנגה. "יש לנו מוצב באזור שלומי, בזרעית, ליד מושב אביבים, באזור מטולה, ליד מרגליות וברכס רמים. השליטה שם חשובה כי יש לך תמונת מודיעין מצוינת בכל הנוגע למה שקורה בצד האחר. רואים את הניסיונות של חיזבאללה לחזור לשטח, בביגוד אזרחי, בכל מיני ארגונים כמו 'ירוק ללא גבולות', גוף 'איכות הסביבה' של חיזבאללה, ובכוח רדואן שמתקרב. תמונת המודיעין שאנחנו אוספים בזכות הנוכחות שלנו בשטח היא מדהימה, והיא גם מאפשרת לנו, באמצעות חיל האוויר, לתקוף במקומות שאנחנו יודעים שאכן שם חיזבאללה מתחיל לחצות את הגבול של ההתעצמות שמהווה איום כלפי ישראל". 

"בזכות הנוכחות שלנו שם אנחנו יכולים לספק את ההוכחות להפרה של הפסקת אש לאותם גורמי פיקוח בין-לאומיים שנמצאים בתיאום איתנו, ואני לא מדבר פה על יוניפי"ל, שרק מאשים אותנו בהידרדרות המצב בלבנון ובהפרת הפסקת האש, אלא על האמריקנים, שאנחנו צריכים אותם לידינו בעניין הזה. הגיבוי האמריקני כאן חשוב, המידע שאנחנו מספקים להם דרך הנוכחות בשטח הוא מהותי".

"עד כמה נהיה מוכנים למתוח את הקו?"

"שגרה" כזו של הפסקת אש לוחמנית יכולה תיאורטית להימשך לנצח, אלא שכל יום כזה מביא איתו אתגרים חדשים: ישראל רוצה לפעול נגד חיזבאללה ורוצה גם לשלוח מסר לאזור שהיא מגיבה בתקיפות על כל הפרה, אבל בדרך התקיפה הזו ישראל גם עלולה להחליש את מי שמתישהו אמור לפעול נגד חיזבאללה, מי שאמור לנהל בלבנון מדינה – הממשלה שם קוראת לחיזבאללה לנהל מו"מ איתה כדי למצוא פתרון, אבל כל זמן שישראל נמצאת שם ופועלת על אדמת שכנתה, חיזבאללה אומר: "הינה, זו ההוכחה שאנחנו עדיין נחוצים כארגון התנגדות".

לדברי בלנגה, "גם הנשיא ז'וזף עאון וגם ראש הממשלה נוואף סלאם דיברו על זה שישראל צריכה בסופו של דבר לצאת מלבנון, ואמרו שהיא מפירה באופן שיטתי את הריבונות הלבנונית בתקיפות שהיא מבצעת. יש גם קולות ביקורת על חיזבאללה, שמאפשר לישראל לבצע את זה, וזו הנקודה החשובה כאן: ההתקפות הן לא רק נגד ישראל או בקשות לגינוי בין-לאומי, ההודעות הן גם מול חיזבאללה: 'אם אתם בסוף תסכימו לפתוח איתנו (ממשלת לבנון) בסוג של משא ומתן ולדבר איתנו כדי שנוכל להרגיע גם את הצד הישראלי ובוודאי שגם את הצד האמריקני, לא יהיה צורך בנוכחות של ישראל בלבנון, ואז נוכל להשיב את הריבונות לידיים שלנו'". 

"השאלה היא עד כמה אנחנו נהיה מוכנים למתוח את הקו, כדי שחיזבאללה יגיד 'כאן אני כבר מגיב'. אבל כל עוד חיזבאללה נמצא במצב המאוד-מאוד קשה שלו, גם מבחינת הזירה הפנים-לבנונית וגם מבחינת העובדה שישראל מרשה לעצמה לתקוף בצורה שיטתית יום-יום, כרגע הוא מאוד נזהר בצעדים שהוא מבצע. להכניס את לבנון לסבב לחימה חדש עם ישראל, זה משהו שהוא לא היה רוצה – לא לעצמו וגם לא מבחינה פוליטית-חברתית פנים-לבנונית".

השינוי המפתיע בטון של חיזבאללה

בשורה התחתונה, המציאות המורכבת בלבנון מלמדת אותנו משהו גם על המציאות המורכבת האפשרית בעזה: הפסקת אש שברירית, ארגון טרור עוין שמנסה כל הזמן להתעצם ולהשתקם, כוחות מקומיים שפשוט לא מצליחים להתמודד, וישראל שנמצאת על קו עדין – בין הצורך להגן על עצמה ולמנוע מלחמה עתידית ובין הרצון שלא לפעול באופן כזה שעלול להוביל לכך שהמלחמה העתידית הזו תקרה בעתיד המאוד קרוב.

"הגדרת את זה בצורה עדינה 'קו עדין', אפילו הייתי אומר שזו לשון המטרה – זה חוט השערה", משיב בלנגה בחיוך. "ראינו את זה ממש לאחרונה: ב-6 בנובמבר פרסם חיזבאללה מכתב פתוח ובו הוא הציג עמדה לעומתית ומתריסה מאוד מול הממשל הלבנוני: 'אנחנו לא מתכוונים אפילו להתפרק מהנשק, אנחנו לא מוכנים לוותר על ההתנגדות'. אבל מה שדווקא כן מעניין במכתב הזה זה שאם בעבר חיזבאללה ידע להציב מעין אולטימטום או למתוח קו אדום מאוד ברור, פה העמדה של הארגון הייתה די עמומה, די מעורפלת. יש אזהרות לישראל, יש ניסיונות של ממשלת לבנון לרסן את חיזבאללה, 'תראו לאן אתם מובילים אותנו', במיוחד אחרי ההתקפות בסוף השבוע האחרון, אבל חיזבאללה כרגע עסוק יותר בדיון מבית, בשאלה אם כן או לא לדבר עם ממשלת לבנון".

"מבחינת ישראל, השאלה היא כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת, להילחם בצורה שוטפת ולבצע פעולות יום-יומיות כדי שבסוף חיזבאללה יגיד 'אנחנו צריכים לפעול באמצעים אחרים' או להחליט מצידו על איזושהי הפסקה, או שסוף-סוף ממשלת לבנון תצליח לאכוף את ההבנות שהתחייבה עליהן מול ישראל".

עורך הפודקאסט: רום אטיק | מגיש: אלעד שמחיוף | תחקיר והפקה: עדי חצרוני, הלה פז, שירה אראל ודניאל שחר | סאונד: יאיר בשן

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "אחד ביום"