"החברה שבורה, והחינוך לא יכול לתקן אותה לבד": מה באמת קורה בבתי הספר רגע לפני פתיחת השנה

אם יש דבר אחד שאף תלמיד לא רוצה, זה שיקראו לו לחדר המנהלת. בעבר, האיום הזה הספיק כדי להשתיק את התלמידים המופרעים ביותר. אך במציאות של שנת 2026, נראה שהאירוניה חזקה מהכול: מי שזומנה הפעם ל"חדר" כדי להשמיע קול זעקה היא דווקא מנהלת בית ספר.

אורית סומר מנהלת בתי ספר כבר עשור. היא החלה את דרכה כאשת חינוך בארצות הברית, ניהלה בית ספר יסודי ברמלה, ובשבע השנים האחרונות היא עומדת בראש תיכון קשת בירושלים. עשור בתוך המערכת הוא זמן מספיק כדי לגבש תובנות נוקבות על מצב החינוך בישראל, והתמונה שהיא מציירת רחוקה מלהיות מעודדת.

החברה שבורה, והחינוך לא יתקן אותה לבד

"יש משפט של יאנוש קורצ'אק שאומר שאם אתה רוצה לתקן את החברה, תתקן את החינוך", אומרת סומר. "זה משפט שהוביל אותי הרבה שנים, אבל היום אני רוצה להגיד שהחברה מאוד שבורה, והחינוך לא יוכל לבד לתקן אותה. כל בעיה שמתמודדים איתה במדינה מקבלת ביטוי בתוך בית הספר".

שבע שנות הניהול שלה בתיכון קשת כללו את תקופת הקורונה והמשיכו ישירות אל תוך המלחמה. לדבריה, כדי לזהות ארגון בבעיה לא צריך להיות פסיכולוג חברתי - מספיק לבדוק את מספר ההיעדרויות, ימי המחלה והתחלופה המהירה של כוח האדם. "מערכת החינוך הולכת ומדרדרת", היא קובעת. "מה שקרה בקיץ הזה הוא רק קצה הקרחון, עדות למציאות ארגונית שלא ניתנים לה פתרונות תשתיתיים".

על הנייר, תפקיד המנהלת הוא ג'וב החלומות עבור סומר, אך בפועל, היא מרגישה שהיא נאלצת לתפקד כסדרנית עבודה. "הזמן שאני צריכה להקדיש לסוגיות של כוח אדם ותקציבים בא על חשבון הפניות הפדגוגית שלי", היא מסבירה. "במקום להסתובב במסדרונות, לפגוש תלמידים וללוות מורים, אני נמצאת מהבוקר עד הלילה בפגישות שנועדו למתוח את השמיכה כדי שנעבור את מחר".

מקום רביעי מהסוף בכישורי מורים

הבעיה הבסיסית ביותר שמערכת החינוך מתמודדת איתה היא המחסור הכרוני במורים. מחקר של מוסד שורש חשף לאחרונה נתונים מבהילים: מתוך 19 מדינות מפותחות, המורים בישראל נמצאים במקום ה-16 במדדי כישורים (קריאה, מתמטיקה ופתרון בעיות). ישראל מדורגת הרבה אחרי מדינות כמו יפן, ארצות הברית ואפילו צ'ילה.

המחסור הזה דוחק את המנהלים לקיר. "אנשים מעולים לא רוצים להיות מחנכים", מספרת סומר בכאב. "אני מוצאת את עצמי ממנה אנשים צעירים מאוד לחינוך כיתה, למרות שאני יודעת שהם עלולים לקרוס תחת העומס. משרד החינוך רואה ששעות התקן התמלאו, אבל מאחורי המספרים האלו יש מורים שמלמדים מקצועות שהם לא מוכשרים אליהם, או כאלו שנאלצו ללמד שכבת גיל שלא מתאימה להם".

המחסור הופך לנטל גם על המורים המנוסים שנשארים. סומר מתארת מצב שבו רכזת מקצוע נאלצת להכשיר צוות חדש מדי שנה. "במקום להוביל תהליכים עמוקים, הרכזת עסוקה בליווי בלתי פוסק של מורים חסרי ניסיון, עד שהיא בעצמה שוקלת אם היא רוצה להמשיך בתפקיד. בסופו של דבר, כל השרשרת הזו פוגשת את התלמיד בכיתה".

הנחיות של הרגע האחרון

מעבר לקשיים מהשטח, המנהלים נאלצים להתמודד עם מה שהם מגדירים כ"הנחתות מלמעלה". סומר מתארת תהליך תכנון שמתחיל כבר בינואר, רק כדי לגלות ביוני או ביולי שמשרד החינוך שינה את כללי המשחק. "משנים את צורת ההעסקה, את המשאבים, את האופן שבו יתקצבו פעילויות. אני יושבת מול מורה באוגוסט ולא יכולה להבטיח לה מה תהיה המשכורת שלה בנובמבר. מי היה מוכן לעבוד ככה?"

שינוי נוסף שהכעיס את המנהלים נוגע למילוי מקום של מורים חולים. עד לאחרונה, משרד החינוך היה משפה את בתי הספר על שעות היעדרות של מורים עם אישור רפואי ממושך. כעת, הנוהל השתנה. "אם מורה להיסטוריה חולה, אני לא מקבלת עליה שעות חלופיות", מסבירה סומר. "אני צריכה למצוא ממלא מקום על בסיס זמני, שבוע אחרי שבוע. איזה מין תהליך למידה זה? איזה היסטוריה תילמד בכיתה כזו?"

מרד המנהלים: "אנחנו לא מפגינים, אנחנו השדרה המרכזית"

התסכול המצטבר הוביל להקמתו של ארגון "מנהיגים", המאגד כאלפיים מנהלי בתי ספר - כמחצית מהמנהלים בישראל. החודש הודיע הארגון על הפסקת שיתוף הפעולה עם משרד החינוך. למרות שאין מדובר בארגון יציג מבחינה משפטית, המנהלים דורשים להפוך לשותפים מקצועיים בעיצוב המדיניות.

"אנחנו השדרה המרכזית של אנשי החינוך", אומרת סומר. "אנחנו תובעים שותפות מקצועית. זה מפליא אותי שמשרד החינוך לא רואה בזה הזדמנות". לדבריה, המשרד מתעלם מנתונים שהמנהלים מציגים, כמו סקר שבו דיווחו 60% מהם על מחסור במורים איכותיים ו-40% על מחסור בתקנים.

התגובה הרשמית של משרד החינוך לטענות הייתה קצרה ומבטלת: "על פי חוק אין לארגון 'מנהיגים' כל מעמד משפטי, המשרד ער לצורכי המנהלים ופועל למענם". בשיא המתיחות, שר החינוך יואב קיש אף כינה את המנהלים "מפגינים" במהלך דיון בוועדת החינוך של הכנסת.

מפלצת הבירוקרטיה והטריקים הקטנים

אחת התלונות המרכזיות של המנהלים נוגעת למערכת "גפן", שאמורה הייתה להעניק להם אוטונומיה ניהולית אך הפכה, לדבריהם, למכשיר של מיקרו-מנג'מנט. "הבקר של מערכת הגפן יחזור אליי אם טעיתי בשני שקלים בדיווח על ספק חיצוני", מספרת סומר.

היא חושפת כי המנהלים נאלצים לעיתים לבצע "עיגולי פינות" כדי לשרוד. "אם יש ספק שאני מחויבת לעבוד איתו מטעם המשרד, אבל הוא לא מוכן לעבוד בתעריפים שהמשרד קבע, אני נאלצת לדווח על ארבע שעות במקום שעתיים. הכללים מנותקים מהשגרה שלנו".

סומר מדגישה כי אין מדובר בשחיתות, אלא בניסיון נואש להביא תוכניות העשרה לתלמידים בתוך מערכת חונקת. "אני רוצה לסיים את היום ולהרגיש שהצלחתי, אבל המצב כל כך כאוטי ומתיש שהוא פשוט לא מאפשר לשרוד. המינון של אי-הוודאות עבר מזמן את הגבול הבריא".

בימים אלו סומר נמצאת בשנת שבתון, אך גם ממנה היא מתקשה להתנתק מהדאגות למורים ולתלמידים. "אני מוצאת את עצמי מתפקדת כמו וילון סמיך כדי לחצוץ בין הציניות והשרירותיות של משרד החינוך לבין המורים והתלמידים שלי. קשה מאוד להיות מנהלת איכותית במערכת הזאת, ואני לא מוכנה להשלים עם זה".