"אחד ביום": מחאת נהגי המשאיות בקנדה
במשך יותר משלושה שבועות מחו אלפי נהגי משאיות בבירה אוטווה נגד הגבלות הקורונה. הצפירות האינסופיות הוציאו את תושבי האזור משלוותם, אבל רק כשחסימות הכבישים החלו לאיים על תעשיית הרכב בארה"ב - רה"מ החליט לפזר את ההפגנה. הפעם ב"אחד ביום": כתבתנו קרן בצלאל והשגריר בקנדה לשעבר נמרוד ברקן על המחאה שעוררה את המדינה השקטה, והפכה לטרנד עולמי. האזינו
קנדה רכשה לעצמה עם השנים מוניטין של מדינה שקטה, רגועה, נטולת דרמות. כזו שתמיד מוצגת כתמונת מראה לארה"ב השכנה, הפרועה והמפולגת. אלא שבחודש האחרון התרחש בה אירוע שעושה רעש וכותרות בכל רחבי העולם - מאות נהגים הגיעו עם משאיות ענק אל עיר הבירה אוטווה, הטילו עליה מצור והפכו את לב העיר למאהל מחאה ענק בגלל הגבלות הקורונה ונגד החיסונים.
בהתחלה המשטרה המקומית לא רצתה להתעמת, וראש הממשלה טרודו חשב שהמחאה תגווע מעצמה. אבל אז המחאה הקנדית איימה להפוך לטרנד עולמי, ונהגי המשאיות חסמו את גשר השגריר - גשר שמחבר בין דטרויט לקנדה ועוברת בו בכל יום סחורה בשווי מאות מיליוני דולרים. וכך, בין הזעם הציבורי שהצטבר לנזק הכלכלי שנגרם לתעשיית המכוניות האמריקנית, - הסתיימה מדיניות ההכלה, והחל המאבק במפגינים.
עד לאן הגיעה המחאה? מי תמכו בהפגנות מאחורי הקלעים? ואיך החליט השלטון בקנדה להתמודד עם התופעה? הפעם ב"אחד ביום": כתבת החוץ קרן בצלאל ושגריר ישראל בקנדה לשעבר, נמרוד ברקן, על המדינה המנומנמת שהתעוררה לקול צפירות - ומה שעומד מאחורי מחאת נהגי המשאיות. האזינו
