"אחד ביום": הפסקול של הקורונה
קצת יותר משנה עברה מאז שהמגפה הגיעה לישראל, ודובר רבות על האופן שבו היא השפיעה על החברה, על הכלכלה, על עולם העבודה, הפוליטיקה ועל מה לא. לאלו נוסף תחום שאנחנו לא ממש שמים לב אליו: הסאונד. הפעם אנחנו יוצאים לסיור במחלקות הקורונה בבתי החולים, דרך האוזניים • האזינו
הקורונה נכנסה לחיינו בסערה, הביאה לשינויים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים ואילצה אותנו להסתגל לשגרה חדשה לגמרי. זו, כוללת גם את הסאונד של בתי החולים. בתוך מחלקות הקורונה הסגורות התקיים במשך חודשים ארוכים "קונצרט של צלילים", לא נעימים במיוחד.
לפני כחודש, כשמצב התחלואה היה שונה לגמרי וחולי הקורונה הקשים מילאו את מיטות בתי החולים, נכנסנו לסיור במחלקת קורונה בבית החולים וולפסון. ממוגנים מכף רגל ועד ראש, הקלטנו את רעשי הרקע הרבים; רעש קבוע של מכונות הנשמה, מוניטורים, שיעולים, אנחות - ובעיקר אין סוף צפצופים. אין דרך אחרת לומר את זה: המקום הזה נראה - ונשמע - כמו הגיהינום.
ברקע היציאה ההדרגתית מהמגפה, בימים שנראים ונשמעים אחרת לגמרי, מתחדדת התמונה הקולית של שני העולמות שראינו בבתי החולים: עולם אחד שבו כל כל אחד מאיתנו מבוצר בתוך עצמו בים של רעש סטטי - ועולם שני, שבו כל ההגבלות שנכפו עלינו דווקא גרמו לנו להתאמץ יותר, רק כדי ליצור קשר. עכשיו, הגיע הרגע לשאול: איזה מהעולמות האלה יישאר איתנו? בפרק החדש של "אחד ביום": רום אטיק ייקח אותנו לסיור במחלקות הקורונה בבתי החולים, דרך האוזניים.
