סטארט-אפ של איש אחד: הקלף האוקראיני ששורף את בתי הזיקוק של פוטין

ה-G7 הוא מועדון אקסקלוסיבי שבו חברות שבע המדינות המתועשות, המערביות והעשירות בעולם. ארצות הברית, גרמניה, יפן, קנדה, צרפת, בריטניה ואיטליה מחזיקות יחד יותר מ-40 אחוז מהעושר הלאומי העולמי. זה מועדון שקשה מאוד להתקבל אליו, אבל בשבוע שעבר, כשהפורום התכנס בצרפת, היה שם אדם שבאופן רשמי ממש לא היה אמור להיות שם.

אם שופטים לפי התוצר המקומי הגולמי (GDP), הכלכלה של אוקראינה נמצאת במקום ה-55 בעולם. היא רחוקה מאוד מהליגה של הגדולות, והנה, המארח, הנשיא עמנואל מקרון, צעד לצדו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי מול המצלמות. הכלכלה האוקראינית הקטנה קיבלה כיסא סביב השולחן של המעצמות, ולא רק בגלל הנימוס הדיפלומטי. "תודה על ההזמנה ועל התמיכה העצומה", אמר זלנסקי למנהיגים, "היה לנו כינוס חיובי מאוד".

זלנסקי הודה למנהיגים על הלחץ המדיני ועל חבילות הסיוע לחורף, אבל הוא הגיע לפגישה הזו במצב שונה מבעבר. הפעם, המומנטום נמצא בצד שלו. בשבועות האחרונים אוקראינה תוקפת בעומק רוסיה, פוגעת בתשתיות במוסקבה ומשתקת קווי אספקה. הכל נעשה בעזרת אסטרטגיה אחת שהאוקראינים אימצו ושכללו לדרגת אמנות: הכטב"מים.

500 דולר נגד טנק של מיליונים

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה נמשכת כבר ארבע שנים וחצי. מדובר בחזית באורך של יותר מ-1,000 קילומטר שבה הרוסים מנסים, בעיקר בחבל דונבאס, להגדיל את השטח הכבוש. המחיר שהם משלמים כבד מנשוא: לפי הערכות, הצבא הרוסי מאבד כ-30 אלף חיילים בחודש - פצועים והרוגים. למעשה, האוקראינים מצליחים לפגוע בכל חודש בכמות גדולה יותר של חיילים מזו שהרוסים מצליחים לגייס.

אבל המלחמה השתנתה. היא נפתחה בתנועה מאסיבית של טנקים ומשוריינים, והפכה למלחמה שמנוהלת בעיקר מהאוויר. "מאוד קשה להתקדם ולכבוש שטחים חדשים משום ששני הצדדים עושים שימוש דרמטי ברחפנים", מסביר יאיר נבות, עיתונאי ופרשן לענייני רוסיה. "הרחפנים הקטנים והחמושים האלה מחליפים את החיילים. הם לא מאפשרים לאף כוח להתקדם מעבר למרחק מסוים בתוך 'אזור ההשמדה' שבין שני הצבאות".

התיעודים מהחזית מספרים את הסיפור כולו: רחפן אוקראיני קטן, שעולה בקושי 500 דולר וחמוש בשני רימונים, צולל לתוך תא הלחימה של הטנק הרוסי החדיש ביותר - ומשמיד כלי שעולה הון עתק. בגלל הכלים האלה, הגזרה נותרה סטטית ברובה בשנתיים האחרונות. נכון להיום, רוסיה שולטת בערך ב-19.4 אחוזים משטחה הריבוני של אוקראינה, כולל חצי האי קרים, והשינויים בשטח מינוריים.

יאיר נבות: "האוקראינים מתקדמים הרבה יותר מהר מהרוסים. הם סיגלו לעצמם זריזות וחופש יזמי. המעגל שבין ניסוי מוצלח בכלי מסוים לבין מעבר לייצור המוני הוא קצר מאוד. הם הפכו למעצמה עולמית, ואחרים באים ללמוד מהם".

המעצמה שנולדה במעבדה

בתחילת המלחמה, ב-2022, תעשיית הכטב"מים האוקראינית כמעט לא הייתה קיימת. קייב נסמכה על כלים טורקיים, אבל מהר מאוד הבינה שהיא חייבת לייצר בעצמה. הממשלה הקציבה סכומי עתק למגזר הפרטי, ופתאום צצו מאות מעבדות מחקר, חוות הייטק וסטארט-אפים שהתמקדו בדבר אחד: איך להפוך את הרחפנים האזרחיים לכלים קטלניים.

זה התחיל קטן. הכטב"ם הראשון שהתרסק במוסקבה במאי 2023 נראה אז כמו אירוע סמלי בלבד, אבל הצורך הפך לאבי ההמצאה. לאחר שמתקפת הנגד האוקראינית ביוני 2023 נכשלה, האוקראינים הבינו שהם לא יכולים להמשיך להסתמך רק על טנקים מערביים כבדים. הם היו צריכים לפגוע ברוסים באופן מקסימלי מבחינת עלות-תועלת, ולערער את הכלכלה שמממנת את המלחמה.

התוצאה היא זינוק מסחרר בייצור. בשנת 2025 אוקראינה ייצרה 4 מיליון כטב"מים ורחפנים. היעד ל-2026 עומד על 7 מיליון. "האוקראינים מתקדמים הרבה יותר מהר מהרוסים", אומר נבות. "הם סיגלו לעצמם זריזות וחופש יזמי. המעגל שבין ניסוי מוצלח בכלי מסוים לבין מעבר לייצור המוני הוא קצר מאוד. הם הפכו למעצמה עולמית, ואחרים באים ללמוד מהם".

רגע התפנית - כשהכול השתנה ברוסיה

היכולת הזו אפשרה לאוקראינה להעביר את המלחמה לתוך הבית של פוטין. עד לפני כשנה, האזרח הרוסי הממוצע במוסקבה בקושי הרגיש את המלחמה. המסעדות היו מלאות, והחיים נמשכו כסדרם תחת מעטה של "מבצע צבאי מיוחד" ומרוחק. אבל בחודשים האחרונים הכל השתנה.

האוקראינים מתמקדים בפגיעה סיסטמית בבתי זיקוק ובמאגרי נפט, והתוצאות מורגשות בתחנות הדלק. במוסקבה ובסנט פטרבורג מדווחים על תורים ארוכים והגבלות של 20 ליטר דלק לרכב. "פתאום האזרח הרוסי מתעורר לשמוע פיצוצים ורואה פטריות עשן לא רחוק מהבית", מתאר נבות. "האוקראינים משגרים מאות כטב"מים לעומק של 1,500 ואפילו 2,000 קילומטר מהגבול. לרוסים פשוט אין תשובה לזה".

למרות הנזק הכלכלי והלחץ על האוכלוסייה, הנשיא ולדימיר פוטין לא מראה סימני נסיגה. המטרה המקורית שלו - הפלת משטר זלנסקי והתקנת ממשלת בובות פרו-רוסית - אמנם נכשלה, אבל הוא מסרב לוותר. דרישת הסף שלו כיום היא שליטה מלאה בחבל דונבאס, כולל שטחים שרוסיה טרם כבשה. עבור האוקראינים, ויתור כזה הוא בלתי אפשרי: "חולשה צריך לנצל", אומר נבות על התפיסה של פוטין, "והוא ינצל כל פרצה כדי להתקדם למרכז אוקראינה בעתיד".

הפנטזיה של טראמפ והכישלון בקרימלין

בתוך כל אלה נמצא דונלד טראמפ. הנשיא כבר הצהיר שרוסיה צריכה לחתום על עסקה ולסיים את המלחמה, אבל נראה שדי נשבר לו מהסיפור האוקראיני. "זה מציק לו, הוא רוצה להמשיך הלאה לפרויקט הבא", אומר נבות. "אין לו את הקשב או הרצון לרדת לפרטים, ובמלחמה הזו הפרטים הם הכול".

טראמפ כבר ניסה את מזלו ב"פסגת אלסקה" באוגוסט 2025. הוא פרס שטיח אדום לפוטין, לקח אותו לסיור בלימוזינה הנשיאותית, ה"ביסט", וקיווה להשיג פריצת דרך. זה נגמר בכלום ושום דבר. דוגמה טובה לחוסר ההבנה האמריקני היא השליח סטיב ויטקוף, שזכה לשבחים בישראל על עסקאות חטופים, אך נכשל קולוסלית מול הרוסים.

"ויטקוף הגיע לקרמלין לבד, בלי אנשי מחלקת המדינה או ה-CIA, כשרק מתורגמנית של הרוסים לצדו", מספר נבות. "מולו ישבו פוטין, שר החוץ סרגיי לברוב וראשי הביון - אנשים ממולחים עם ניסיון של עשורים. הרוסים פשוט סובבו אותו על האצבע, מכרו לו סיפורים והוא רץ לדווח לטראמפ על הישגים שלא היו. כשהאוקראינים רואים את זה, הציפיות שלהם מטראמפ שואפות לאפס".

אז מה הלאה? זלנסקי ממשיך לדרוש חברות בנאט"ו וערובות ביטחוניות, ומודיע שהוא מוכן לפגוש את פוטין בכל מקום - חוץ מאשר במוסקבה. בינתיים, המלחמה נראית כתקועה במבוי סתום מדמם.

"רבים חושבים שאם פוטין יוחלף הכל יסתיים, אבל זה לא נכון. המחליף שלו עשוי להיות קיצוני לא פחות", מסכם נבות. ללא אירוע פתאומי ובלתי צפוי שיטרוף את הקלפים, נראה שהמלחמה הזו תלווה אותנו עמוק לתוך 2027, כשהרחפנים ימשיכו לזמזם מעל שדות הקרב ומעל בתי הזיקוק הבוערים של רוסיה.