"אחד ביום": פתרון חדש לשוויון בנטל?

לפני עשור, כמעט ולא היו מתנדבים ערבים בשירות הלאומי בישראל ופעמים רבות מי שבחר להתנדב נאלץ להסתיר את זה מהסביבה הקרובה שלו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה חדשה בקרב צעירים ובעיקר צעירות בחברה הערבית - שבוחרים להתנדב לשירות אזרחי בבתי חולים, שירותי הצלה, קופת הדואר ועוד. השינוי בשנים האחרונות הוא דרמטי: מ-3,800 מתנדבים ב-2018 לכמעט 6,000 ב-2025.

העלייה באחוזי השירות מתרחשת גם על רקע מגמת השתלבות גוברת של צעירים ערבים באקדמיה ובשוק העבודה בישראל. באופן אולי מפתיע, השינוי הגדול קרה דווקא בזמן המלחמה עם עזה ובזמן שיש אלימות גוברת בחברה הערבית.

עם זאת, המגמה גם הובילה לוויכוח עז בפוליטיקה הערבית - כאשר מנסור עבאס וראשי הרשויות הערביות עובדים לקדם מתווה שירות חדש, רגע לפני הבחירות ואל מול ההתנגדות של שאר המפלגות הערביות בכנסת. אז מה גרם דווקא לצעירות ערביות לפרוץ את הדרך? מה הקשר לפשיעה ולצעירים בלי מסגרת? והאם המתווה החדש ישרוד את השיקולים הפוליטיים של שני הצדדים?