"אנחנו לא במדרון חלקלק, אנחנו בתהום": האם הרחבת ההפרדה המגדרית היא גשר לשילוב או פגיעה אנושה בשוויון?

שילוב החרדים באקדמיה ובשוק העבודה הוא אחד האתגרים הכי גדולים של המדינה כיום. מצד אחד, כולם מסכימים שזה חשוב שהם ילמדו ויצאו לעבוד, אבל מצד שני יש ויכוח קשה על הדרך: האם אפשר לשלב את החרדים בתוך המערכת בלי לפגוע בשוויון בין גברים לנשים? עכשיו, כשהכנסת מנסה לאשר חוק שמרחיב את ההפרדה המגדרית גם לתארים מתקדמים, השאלה הזאת הופכת לדחופה וסוערת מתמיד.

מדובר בשאלה קריטית לעתיד המדינה, כזו שמעוררת שורת שאלות נלוות: אם משלבים - אז איך? איפה עובר הגבול? מה המחיר ששני הצדדים מוכנים לשלם כדי להתקרב, ואילו ערכים מוכנים להגמיש כדי לחיות באמת יחד. בעוד שעיקר תשומת הלב מופנה בדרך כלל לשירות הצבאי.

עוד בשנת 2023 עלתה הסוגיה לכותרות סביב ההחלטה לפתוח קמפוסים חדשים לתואר ראשון בהפרדה מגדרית - נשים לחוד וגברים לחוד. המטרה הייתה לעודד שילוב חרדים באקדמיה ובשוק העבודה. כעת, הנושא חוזר לחיינו בעוצמה גדולה יותר: יוזמת חוק חדשה מבקשת להרחיב את ההפרדה גם לתארים מתקדמים, תואר שני ושלישי, ומעוררת רעש ומהומה בוועדת החינוך של הכנסת.

"חלומי הגדול היה להיות מזכירה בכירה"

כדי להבין את המורכבות, צריך להכיר את הסיפור של צביה זיכרמן. היום היא עורכת דין ויועצת משפטית, אבל הילדות שלה הייתה שונה לחלוטין. היא גדלה בחברה החרדית הקלאסית, במיינסטרים - בבית ספר "בית יעקב", בתיכון ובסמינר. "תמיד הייתי קרייריסטית", היא מספרת. "הייתי בטוחה שאוהב לעבוד, ולכן חלומי הגדול היה להיות מזכירה בכירה", אמרה במעט ציניות.

החלום לא נבע מרצון אמיתי בתפקיד, אלא מחוסר הכרה של האפשרויות. "אלה המקצועות שראית סביבך. לא הכרנו מקצועות אחרים באופן בלתי אמצעי. זה היה האופק התעסוקתי החרדי באותם ימים", מסבירה זיכרמן. אחרי הסמינר היא אכן הפכה למזכירה ברשת חינוך חרדית, אך מהר מאוד גילתה שהיא לא אוהבת את העבודה. השעמום היה כבד, והתחושה שכך יראו חייה - מפחידה.

נקודת המפנה הגיעה כשנתקלה במודעה של המכללה החרדית על לימודי תואר ראשון. היא רצתה ממשל ופוליטיקה, אבל נאמר לה שהמסלול מיועד לגברים בלבד. בסופו של דבר, בעידודה של אימה, הלכה ללמוד משפטים. היא אומרת בביטחון שיש דבר אחד שבלעדיו הייתה נשארת מזכירה משועממת עד היום: האפשרות ללמוד באקדמיה במסלול המופרד לנשים בלבד.

התוכנית של טרכטנברג וההסתייגויות של בג"ץ

הפרדה מגדרית באקדמיה אינה המצאה של השנה האחרונה. בשנת 2010, כשישראל הצטרפה לארגון ה-OECD, התגלו פערים כלכליים עצומים שנבעו, בין היתר, מתת-השתלבות של גברים חרדים ונשים ערביות בשוק התעסוקה. פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה אז ראש הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, החליט להשתמש באקדמיה ככלי לעידוד תעסוקה.

התוכנית כללה מענקים, התאמות של תנאי הקבלה וגם - הפרדה מגדרית. פרופ' יופי תירוש מאוניברסיטת תל אביב, חוקרת הפרדה מגדרית ופעילה נגד חקיקה זו, טוענת כי כבר אז הוזהרו מקבלי ההחלטות שההפרדה תוביל לאפליה. למשל, העובדה שבכיתות גברים לא מלמדות מרצות נשים, או הפגיעה ברמה האקדמית.

הנושא הגיע לפתחו של בג"ץ, ובשנת 2021 ניתנה פסיקה מורכבת. השופטים קבעו שהפרדה מגדרית אכן פוגעת בשוויון, אך היא חוקתית כיוון שהיא משרתת תכלית ראויה - שילוב חרדים. עם זאת, הם הציבו מגבלות ברורות: יש להפסיק את אפליית המרצות ולאפשר להן ללמד גברים, ההפרדה חייבת להצטמצם לכיתות בלבד ולא לחללים ציבוריים כמו ספרייה, והיא מותרת רק בתואר ראשון.

"אנחנו לא במדרון חלקלק, אנחנו בתהום"

צביה זיכרמן היא עדות חיה להצלחת המודל הזה. "אין סיכוי שהייתי מגיעה לתפקיד שלי בלי האקדמיה החרדית", היא אומרת. היא מספרת על חברותיה לספסל הלימודים שהשתלבו במשרדי עורכי דין מובילים ובשירות המדינה. "אין לי תעודת בגרות או פסיכומטרי, האוניברסיטה בכלל לא הייתה קיימת באפשרויות שלי". עבורה, ההפרדה הייתה תנאי סף תרבותי: "מגיל שלוש גדלת בחברה נפרדת לחלוטין. המחשבה על חברה מעורבת היא קונפליקט עצום".

אבל פרופ' יופי תירוש מציגה תמונה אחרת, פחות אופטימית. לטענתה, התוכנית הגדולה לא השיגה את מטרתה המרכזית. דוחות מבקר המדינה מצביעים על כך שמיליארדי שקלים הושקעו בתוכנית שלא הניבו תוצאות מספקות בשוק העבודה, במיוחד בקרב גברים חרדים, ששיעורי הנשירה שלהם מהלימודים נותרו גבוהים.

"הבעיה היא לא ההפרדה, אלא היעדר לימודי ליבה וחסמים תרבותיים", טוענת תירוש. היא חוששת שההפרדה הופכת מנורמה אקדמית מצומצמת לאיום על המרחב הציבורי כולו. "בשנת 2013 היו לי רק 'פחדים' ממדרון חלקלק. היום אנחנו כבר כבר לא במדרון חלקלק אנחנו בתהום. אנחנו רואים הפרדות באוטובוסים, במרוצים, ואפילו מקרים שבהם נשים לא מועלות לאמבולנסים בגלל לבושן".

הקרב על התארים המתקדמים

עכשיו, חברת הכנסת לימור סון הר-מלך ממפלגת עוצמה יהודית מבקשת לקחת את ההפרדה צעד אחד קדימה. החוק שהיא מקדמת נועד לאפשר הפרדה גם בתואר שני ושלישי. בדיונים בוועדת החינוך היא תקפה את המתנגדים: "החוק הזה פוגע בהגמוניה. המלחמה שלכם היא שכולם יהיו כצלמכן וכדמותכן. אנחנו נשבור את ההגמוניה הזאת".

המתנגדים, מנגד, טוענים כי בעוד שתואר ראשון הוא כרטיס כניסה לשוק העבודה, תואר שני הוא עניין של מומחיות ואיכות. פרופ' תירוש מזהירה כי הפרדה במקצועות טיפוליים, כמו פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית, תפגע אנושות ברמת ההכשרה. "איזה מין מטפל אנחנו נכשיר אם הוא מעולם לא למד או התנסה באינטראקציה עם בניי המין השני?", היא שואלת. "איך עובד סוציאלי יוכל לטפל בגבר שמתלונן שאשתו לא מבינה אותו, אם הוא עצמו למד בסביבה סטרילית?".

בנוסף, עולה החשש שהחוק החדש מעורפל מספיק כדי לאפשר הפרדה גם בספריות ובמעבדות, בניגוד לפסיקת בג"ץ. תירוש מספרת על מקרים שכבר קרו, בהם סטודנטיות עמדו לדין משמעתי כי נכנסו לספרייה ב"יום של גברים". "זה נראה כמו לפני מהפכת זכויות האזרח בארצות הברית", היא אומרת בכאב.

הטוויסט של צביה

באופן מפתיע, דווקא צביה זיכרמן, שחבה לאקדמיה המופרדת את הקריירה שלה, לא תומכת בחוק החדש. כשהיא המשיכה לתואר שני, היא כבר לא נזקקה להפרדה. "התואר השני כבר לא הכה אותי בהלם. הגעתי לשם אחרי תהליך", היא מסבירה.

זיכרמן מעלה נקודה אירונית: אם היה קיים מסלול מופרד לתואר שני, החברה החרדית הייתה מצפה ממנה ללמוד רק בו, ובכך היא הייתה מחמיצה את "החוויה האוניברסיטאית האמיתית" שכל כך רצתה - המפגש עם רעיונות אחרים ואנשים שונים. "יכול להיות שהייתי מוותרת על התואר השני אם הוא היה רק בהפרדה", היא מפתיעה.

היום זיכרמן כבר לא מגדירה את עצמה חרדית אלא דתייה לאומית. היא מודה שלאקדמיה יש השפעה, אבל מאמינה שהחברה צריכה להחליט אילו מחירים היא מוכנה לשלם. "נפרד הוא לא שווה", היא מסכמת, "יש לזה מחירים כלפי הסטודנטים, המרצים והחברה כולה. אבל אולי זה מצדיק את זה, כי ללא ההפרדה הזו - רבים לא היו מממשים את הפוטנציאל שלהם לעולם".

הוויכוח הזה, כמו שאלת הגיוס, נותר פתוח ומדמם. הוא נע בין הצורך הדחוף בשילוב כלכלי לבין הערכים הבסיסיים ביותר של שוויון וזכויות אדם. בינתיים, נראה שהחברה הישראלית תמשיך לחפש את האיזון, בדרך שבה כל פשרה היא גם פצע פתוח.