"אחד ביום": האיראניות מורידות את החיג'אב
הסיפור של מאסה אמיני, צעירה איראנית בת 22 שנעצרה על ידי משמרות הצניעות ומצאה את מותה, הפנה זרקור לסיפוריהן של הנשים באיראן, שהפכו לקורבנות של משטר מדכא ואלים. אלו הפכו לדלק שהוציא לרחובות מפגינים ובעיקר מפגינות אמיצות שדרשו שינוי של החוק, ושל המשטר כולו. הפעם ב"אחד ביום" אנחנו עם מחאת החיג'אב באיראן - והאם היא יכולה להוביל לשינוי היסטורי ברפובליקה האיסלאמית?
הסיפור של ההפגנות באיראן התחיל באישה צעירה אחת, בת 22, שהגיעה לטהרן לביקור עם המשפחה שלה. מאסה אמיני, כך אומרת המשפחה שלה, לבשה חיג'אב, הראש שלה היה מכוסה ברעלה - אבל כנראה שפקחי משמרות הצניעות חשבו שמשהו לא לפי הכללים. הם עצרו את מאסה, ולקחו אותה ל"מרכז לחינוך מחדש" - מהסוג שנשים איראניות רבות נשלחו אליו - ולא הרבה זמן אחר כך הגיע אמבולנס למרכז והבהיל את מאסה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ובמצב קשה מאוד.
המשפחה של מאסה וגם נשים שהיו איתה במרכז לחינוך מחדש, טוענים שמשמרות הצניעות הכו את מאסה, שהיתה אישה בריאה, גרמו לפציעה בראשה ולמוות שלה. אבל הרשויות באיראן טוענות שמאסה מתה מבעיה בריאותית.
אחרי מאסה, הסיפורים על נשים שהפכו לקורבנות של משטר מדכא ואלים, קיבלו את ההד והחשיפה שלא זכו לה לפני מותה וגרמו למפגינים ובעיקר למפגינות לצאת לרחובות איראן - ולדרוש שינוי. מאז, מחאת החיג'אב הפכה למשהו אחר, גדול יותר, למחאה שמלווה בקריאות מוות לחמינאי ולהפלת המשטר.
בפרק החדש של "אחד ביום" אנחנו עם באבק יצחקי, כתב של אירן אינטרנשיונאל בישראל, ועם ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי וממרכז אליאנס באוניברסיטת תל אביב על המחאות באיראן, ועד כמה ביכולתן להביא לשינוי אמיתי, למהפכה. האזינו
