חוקרת המוח הופתעה: ה-MRI גילה ב-80% דיוק נטייה פוליטית

"אני לא בן אדם פוליטי, לא צפיתי איך שזה הולך להתפתח", אומרת פרופ' יערה ישורון, חוקרת מוח מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, שהחליטה לחקור מה קורה למוח של אדם שרואה נאום של פוליטיקאי או תשדיר בחירות. האם יש הבדל בין מה שקורה במוחו של איש ימין למה שמתרחש אצל איש שמאל והאם יש דבר כזה מוח שיש לו נטייה פוליטית? התשובות הדהימו אותה.

הכול התחיל כמעט במקרה: "זה היה כמה חודשים אחרי שהתחלתי את המשרה באוניברסיטת תל אביב", היא נזכרת, "הוכרזו אז בחירות, ואמרתי 'וואו, זה איזושהי הזדמנות, בזמנו חשבתי חד-פעמית, להסתכל על משהו מרכזי שמשפיע על איך שאנחנו רואים את העולם, על דעות פוליטיות, ולנסות ולהבין איך הדעות האלה משפיעות על הדרך שבה אנחנו מעבדים דברים מבחינת המוח. עוד לפני הנקודה שבה הכריזו על בחירות, שמתי לב שאני מוקפת באנשים שחושבים כמוני, ומדי פעם כשפרצו לי את הבועה, הייתי כל כך נסערת מאיך זה יכול להיות, איך מישהו יכול לחשוב אחרת. ואני באמת רוצה להבין איך זה קורה".

אז פרופ' ישורון החליטה לעשות מה שחוקרת מוח עושה במצב כזה: היא הכניסה ימנים ושמאלנים למכונת MRI, הראתה להם תשדירי בחירות, וגילתה שהמוח שלהם פשוט לא רואה ולא שומע את אותו הדבר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"זה לא היה פשוט"

הכול התחיל באפריל 2019, ישראל הלכה אז לבחירות. באותה שנה היו בחירות גם בספטמבר, אבל יערה והצוות שלה - נועה קטעבי, גל בוימן וטלי אוהד - לא ידעו את זה. הם החליטו להשתמש במערכת הבחירות הקרבה כדי לחקור שאלות שלא ממש נחקרו קודם.

"אמרנו, בואו נסתכל על הפעילות המוחית של ימנים ושמאלנים בזמן שהם צופים בתשדירי בחירות, בנאומים פוליטיים, ובואו נראה מה קורה כשבן אדם רואה את אותו גירוי ממש, את אותו סרטון - אבל המציאות השתנתה". המטרה של המחקר הייתה לא רק להשוות בין ימנים לשמאלנים, אלא גם להשוות בין הפעילות במוחו של אותו אדם בשתי נקודות זמן, "כשהרגשות והתובנות שלו כבר שונות", היא מסבירה.

בעצם נולדו כאן שני מחקרים. הראשון לקח שתי קבוצות - אנשים שמגדירים את עצמם בימין הפוליטי ואנשים שמגדירים את עצמם בשמאל. החוקרים הראו לחברים בשתי הקבוצות את אותו תוכן פוליטי ואז השוו את פעילות המוח של שתי הקבוצות. הניסוי השני הוא מעט יותר מורכב - הוא בדק אחרי פרק זמן מסוים, כשהנסיבות הפוליטיות השתנו, האם הפעילות המוחית בזמן צפייה באותו תוכן פוליטי השתנתה ביחס למה שהייתה במקור.

"זה לא היה פשוט", אומרת פרופ' ישורון על ההוצאה לפועל של המחקר, "כי היה לחץ זמן והיה צריך למצוא נבדקים מתאימים ל-MRI, שזה אומר שאין להם מתכות בגוף וגם שהם ימנים ביד ושהם בגיל מסוים. אז היו לנו הרבה מגבלות מעבר לדעות הפוליטיות. התחלנו להפיץ מודעות ויחסית בקלות, זה אולי לא מפתיע, גייסנו את הקבוצה של השמאלנים. רובם היו מצביעי מרצ אפילו.

"התקשינו מאוד למצוא נבדקים עם דעות פוליטיות ימניות שיסכימו להשתתף בניסוי שלנו. הקבוצה הימנית הייתה יותר הטרוגנית, אבל בסופו של דבר הצלחנו בלחץ זמן של יום לפני הבחירות לסרוק 40 אנשים באקראי, 20 ימנים ו-20 שמאלנים ואז חיכינו לבחירות".

גנץ ונתניהו ראש בראש

בבחירות ההן של אפריל 2019 ראו שתי מפלגות גדולות ראש בראש - הליכוד של נתניהו וכחול לבן של גנץ. הרבה השתנה כשחוזרים אחורה לימים ההם - אבי גבאי עמד אז בראשות מפלגת העבודה, תמר זנדברג בראשות מרצ. רפי פרץ הוביל את מפלגת איחוד מפלגות הימין - ונפתלי בנט דשדש מתחת לאחוז החסימה עם הימין החדש.

"בחרנו איזה סרטונים הם ייראו, איזה תשדירי בחירות, או איזה נאומים פוליטיים", מספרת פרופ' ישורון. "לא היה קל לבחור כי רצינו משהו שיש סיכוי טוב שהמציאות תשנה אותו. זאת אומרת שהפרשנות שלו תשתנה לאורך זמן. אז בעזרת כל מיני שיחות ואינטואיציות שלנו בחרנו את הגירויים. היו לנו ארבעה תשדירי בחירות. היה של מרצ, העבודה, של כחול לבן, שהיו אז עם לפיד וגנץ ובוגי ואשכנזי. והיה לנו תשדיר בחירות של הימין החדש בהובלה של איילת שקד ובנט. ובנוסף היו לנו שני נאומים פוליטיים, אחד של בנימין נתניהו ואחד של שלי יחימוביץ'.

"המוח מגיב בתלות לדעה הפוליטית"

פרופ' ישורון מתארת איך הניסוי התבצע: "השתמשנו במכשיר fMRI (דימות תהודה מגנטית תפקודי) - משתמשים בו כדי להסתכל על הפעילות המוחית. והוא נותן אינדיקציה איזה אזורים במוח פעלו בזמן שאנשים צפו בגירויים. הכנסנו את הנבדקים לתוך ה-MRI ופשוט כל מה שהם היו צריכים לעשות זה לצפות בתשדירי הבחירות ובנאומים.

"בהתחלה נתנו להם איזשהו סרטון ניטרלי קצר, כדי באמת לבדוק אם תמיד יש הבדל בין מוח ימני ומוח שמאלני, או שזה ספציפי לפרשנות ולתגובות הרגשיות לגירויים הפוליטיים עצמם. עבור הסרטון הניטרלי, לא ראינו שום הבדל".

אלא שאז הגיע שלב החשיפה לחומרים הפוליטיים: "גם כשאנחנו מסתכלים על הסרטונים הפוליטיים, רוב המוח של ימנים ושמאלנים עובד אותו דבר", היא מתארת. "אבל החלק המפתיע היה שמצאנו הבדלים בפעילות המוחית בין ימנים ושמאלנים באזורים שמעבדים את הראייה ואת השמיעה. זאת אומרת, אם היית נותן לי עכשיו לאבחן אם מישהו ימני או שמאלני, והייתי בודקת אם הוא דומה בפעילות המוחית שלו לקבוצה של השמאלנים או לקבוצה של הימנים - הייתי אומרת לך אם הוא ימני או שמאלני בדיוק של 80%, שזה דיוק מטורף כשאנחנו מדברים על פעילות מוחית".

"אז מה שלמדנו, זה שאנחנו לא רואים ולא שומעים את אותו הדבר, וזו לא רק מטאפורה", מסבירה פרופ' ישורון. "זאת אומרת, המוח שלנו ברמה הכי בסיסית, מגיב בצורה שונה, כתלות בדעה הפוליטית שלנו. זאת אומרת שהמידע שמגיע למוח שלנו הוא שונה לגמרי, והוא מעובד אחר כך בצורה שהיא שונה לגמרי".

מהניסוי עולה כי מהשלבים הראשונים, הראייה, השמיעה, האופן שבו המוח בכלל קולט את מה שהוא רואה, ואחר כך - בשלבים המתקדמים יותר, האזורים שמפרשים, שיוצרים איזה נרטיב, סיפור - בכולם היה הבדל. שמאלנים וימנים ראו את אותם סרטונים והמוח שלהם פעל אחרת. זרימת הדם והחמצן היו שונות, הגלים שנמדדו היו שונים.

ה-MRI לא יודע לפרש את מה שעשה המוח - הוא רק יודע להראות שהפעילות של המוח הייתה שונה - החוקרים לא יודעים מה בדיוק ראה שמאלני בתשדיר של מרצ או של הליכוד ומה ראה שם ימני. מה שכן, יש הבדל אחד שהם כן יודעים לשים עליו את האצבע - הוא קרה רק לקבוצת הימניים כשהם ראו תוכן פוליטי של הימין.

"כשהימנים ראו גירויים ימניים, נגיד את תשדירי הבחירות של הימין או את הנאום של ביבי, אז ראינו שם עוד שכבה של פעילות באזורים שנקראים סומטוסנסוריים (somatosensory) ומוטוריים", מסבירה ישורון. "אלה הם אזורים שקשורים לתנועה ולתחושה. זה אזורים שהם בעצם פעילים, יש איזושהי מערכת שהיא נקראת נוירוני מראה, שכשאני רואה מישהו מבצע פעולה, גם המוח שלי עושה סימולציה של זה. ומה שראינו, זה שרק כשימנים ראו גירוי ימני, הם עשו את הסימולציה הזאת. שמאלנים לא הגיבו ככה לגירוי ימני.

"האמת ששמאלנים גם לא הגיבו ככה לרוב הגירויים השמאלניים. וההשערה, שההפעלה של המערכת הזאת, של נוירוני המראה, אפשרה להם להזדהות יותר עם התוכן. למשל באחד התשדירים של התשדירי בחירות של הליכוד, רואים את ביבי לוחץ את היד לראש ממשלת הודו, אז בעצם נבדק שרואה את זה מרגיש כאילו הוא זה שלחץ את היד לראש ממשלת הודו, ואז זה מקל על ההזדהות".

השינוי היה ברגש

ואז הגיע החלק השני של המחקר, שנערך באוגוסט 2021, שנתיים לאחר החלק הראשון. בחלק זה נבדקו אותם המשתתפים - חודשיים אחרי שממשלת השינוי הוקמה.

במקרה, בגלל עיכובים שונים, יצא לפרופ' ישורון מחקר שלא הייתה יכולה אפילו לתסרט אותו אם הייתה רוצה - בייחוד, באופן מובהק, בנוגע לאיש אחד. במחקר של 2019, הנחקרים צפו בתשדירי בחירות של נפתלי בנט במפלגת ימין קטנה, שולית, שלא נכנסה בסוף לכנסת. כשהם חזרו לסבב השני של המחקר ב-2021, אותו בנט, הפך פתאום לראש הממשלה של מה שנקראה ממשלת השינוי.

"בעצם בדקנו מה ההבדל שקורה בתוך אותו בן אדם", מסבירה פרופ' ישורון. "איך השתנה היחס שלו לסרטון של הימין החדש, כשהוא ראה אותו באפריל 2019 ואז שוב, באוגוסט 2021". השאלה המחקרית בדקה היא איך אותו אדם, בנט, ואותם סרטונים שלו ישפיעו על אותם אנשים - כשהנסיבות הפוליטיות השתנו לחלוטין. ואכן התברר שגם במוח של הנבחנים היה שינוי.

"אז קודם כול, מה שגילינו זה שההבדל הכי גדול בפעילות בין הפעם הראשונה לשנייה היה באזורים שקשורים לרגש, אזורים שקשורים לזיכרון, ואזורים שקשורים לתגמול", אומרת פרופ' ישורון. "זאת אומרת, אם ניקח את האזורים שמעבדים את הראייה והשמיעה, היה בהם אפס הבדל. כי זה אותו מידע, אותו בן אדם. אבל, מה שהשתנה כאן זה לא הסיפור שאנחנו מייצרים מהסרטון שראינו, זה לא המידע הוויזואלי או השמיעתי, זה רק הרגש והתגמול שאנחנו מקבלים מלראות את הסרטון, זה מה שהשתנה".

קחו נבחן שמאלני, הוא ראה את אותו קטע וידיאו של בנט ב-2019 וב-2021. בנט הציג בו מדיניות ימנית - המוח של הנבחן פעל בגדול באותו אופן בשני הסבבים - הוא קלט שמדובר באיש ימין, במדיניות ימין, האזורים במוח שאחראים לראייה, השמיעה והפרשנות פעלו באותו אופן - אבל דבר אחד השתנה - וזה האזור שאחראי לרגש. שמאלנים חוו שינוי רגשי כלפי נפתלי בנט למרות שראו אותו מציג את אותן עמדות ימין - ולהפך.

"אם ממש נתרגם את זה לעברית", היא מסבירה את תוצאות הניסוי, "אז יש וואטסאפ ששלח מישהו שמאלני אחרי שממשלת השינוי נבחרה: 'לא שמחתי ככה מאז שהימין החדש לא עברו את אחוז החסימה'. ואני חושבת שזאת תמצית הניסוי. אומנם השקענו בו הרבה כסף בזמן, אבל בסופו של דבר זה מה שמצאנו. שמה שמשנה לפחות בניסוי שלנו, ברמת הזהות הפוליטית, זה האם מישהו משלנו או לא - וזה יותר משנה מאשר התוכן והאידיאולוגיה שלו".

כשהמשתתפים בניסוי נשאלו מה הם מרגישים, התשובה הייתה מורכבת, היא אומרת, "כי אנחנו אנשים מורכבים ואנחנו יודעים לתמלל את מה שאנחנו רוצים. אבל כשאנחנו מסתכלים על המוח אנחנו מבינים שברמה הכי בסיסית זה כנראה מה שחשוב".

מתברר שאנחנו יכולים לנסות ולהסביר את הרציונל שלנו בטיעונים מסובכים ומלאי חשיבות עצמית, אבל המוח חושף את האמת. השינוי שקרה בפעילות של אותם נבחנים שראו שוב את אותו סרטון הוא מאוד בסיסי - אידיאולוגיה ומדיניות הפכו לפחות חשובים, השאלה שהניעה את המוח הייתה אם הוא איתי או נגדי. כל מה שקורה בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות הצטייר באופן מושלם במכשיר ה-MRI.

"הצד השני לא תופס את אותה מציאות"

ועכשיו, כשאנחנו שוב לפני מערכת בחירות, ופרופ' יערה ישורון חמושה בכמה תובנות מהמחקרים שלה - אלא שהיא לא רק שומרת אותן לדיונים תיאורטיים, אלא מנסה גם לפעול ולשפר את המצב: "אם אנחנו מבינים שבאמת הצד השני לא רואה ולא תופס את אותה מציאות, גם כשהוא קולט את אותו מידע חושי כביכול, אז אנחנו יכולים להבין שלפני שאנחנו מתחילים להתווכח, בוא רגע נסכם על איזושהי מציאות, ואז נתווכח עליה".

"אנחנו לא יכולים להמשיך ככה שכל אחד חי בעולם שלו, ובטוח שזו המציאות היחידה", היא ממשיכה. "והמחקר הזה ברמה האישית, אני אגיד עכשיו, בשילוב כמובן עם דברים שקרו בעולם החיצוני, גרמו לי להבין שלא יכול להיות שרק אני צודקת ורק המציאות שלי נכונה - ולכן אני חייבת לשמוע ולהבין גם את הצד השני, להבין שיש שתי מציאויות, ולהפסיק להיות כל כך נמצאים בתוך הבועה והעולם שלנו".

עכשיו, בעזרת המחקרים שלה על המוח הפוליטי שלנו - פרופ' ישורון יודעת ששינוי כזה הוא באמת אפשרי: "כביכול לא מספיק לי שמישהו אומר לי 'אני רואה את זה ככה', ומישהו אומר 'אני רואה את זה אחרת'. עכשיו אני יודעת, יש גושפנקה במוח שרואים את זה, ולא משנה אם צריך את הגושפנקה הזאת או לא - היא מאפשרת איזשהו שיח יותר פתוח".