המהלך של פוטין שהכניס את אירופה לפאניקה

"אדוני, אם לא נשלם, ורוסיה תתקוף אותנו, האם תגן עלינו?" כך לדבריו של דונלד טראמפ שאל אותו בכהונה הקודמת שלו כנשיא ארה"ב, "נשיא של מדינה גדולה" באירופה.

"אמרתי לו: 'לא שילמת? אתה עבריין?'" סיפר טראמפ בנאום בחירות שלו בפברואר 2024. לדבריו הנשיא האירופי השיב לשאלתו: "כן, בוא נניח שזה המצב'". "לא, אני לא אגן עליך", ענה לו טראמפ. "למעשה, אני אעודד אותם לעשות כל מה שהם רק ירצו. אתה חייב לשלם".

תיאור זה של עימות שערך טראמפ עם "נשיא מדינה גדולה" באירופה – בנוגע לאחריותה של ארה"ב להגן על חברות ברית נאט"ו (ארגון האמנה הצפון-אטלנטית) שלא עומדות בהתחייבויותיהן הכספיות – סימל במידה רבה את קו פרשת המים בדרך לאחת התקופות הביטחוניות המתוחות ביותר בעולם במאה השנים האחרונות.

20 חודשים חלפו מאז אותה עצרת בחירות בקרוליינה הדרומית. טראמפ, אז רק הנשיא לשעבר והמועמד הרפובליקני, חשף את מדיניותו בנוגע לברית הצבאית החשובה. באירופה נכנסו לכוננות ספיגה: מי שבסבירות גבוהה יחזור לתפקיד האיש החזק בעולם מעולם לא נראה מחויב פחות לסייע למדינות אירופה במקרה של מתקפה רוסית על אחת ממדינות נאט"ו. בבית הלבן של הנשיא ביידן הגיבו אז בזעזוע, אולם טראמפ המשיך בשלו וטען כי מצב העניינים הנוכחי אינו משתלם למשלם המיסים האמריקני. מאז חל מהפך עצום במצב העניינים, אולם חל גם זינוק דרמטי בהערכת האיום של רוסיה לפגוע באירופה.

• טראמפ: אעודד אויבים לתקוף מדינות בנאט"ו

טראמפ ממשיך לנסות לקדם את סיום המלחמה באוקראינה, ולראשונה גם באמצעות סנקציות כבדות על תעשיית הנפט של רוסיה וביטול פגישה עם הנשיא ולדימיר פוטין, אבל בכל יום שעובר נראה שהפתרון עדיין רחוק מאוד. למעשה, ההפך הוא הנכון: במדינות אירופה מבינים בכל יום כי פניהן אינם לימים של שלום. מאז אותו נאום של טראמפ בקרוליינה הדרומית, וביתר שאת מאז ניצחונו בבחירות – המגמה באירופה ברורה: מרוץ החימוש הגדול ביותר מאז הימים שקדמו למלחמת העולם השנייה בעיצומו.

שנת 2025 מתאפיינת בקצב גידול חסר תקדים בתקציבי הביטחון ובהשקעות הביטחון של מדינות נאט"ו באירופה, ובכלל. בשעה שרוסיה, שנתונה לעיצומים כבדים מאוד מהמערב, ממשיכה לייצר נשק, אמצעי לחימה וציוד קרבי בקצב עצום – באירופה מבינים שאותם כדורים, פגזים וטילים עלולים להיות מופנים בקרוב מאוד נגדם.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אירופה בפאניקה

המלחמה הארוכה באוקראינה מחזקת אצל מדינות רבות באירופה את החשש כי צבא רוסיה של פוטין לא יעצור שם. הפחד גדול במיוחד בקרב מדינות מזרח היבשת – פולין, רומניה, ובעיקר המדינות הבלטיות הקטנות – אסטוניה, לטביה וליטא. אחד התרחישים המרכזיים מבחינתן הוא שהן הבאות בתור.

פוטין מצידו, ויתר בכירי הממשל שלו, שבים ומדגישים כי אין לרוסיה שום כוונה כזאת. באחד מנאומיו בשבועות האחרונים אמר פוטין כי באירופה "יש מי שמנסים לזרוע בהלה על חשבונה של רוסיה", והוסיף כי אין לרוסיה שום אינטרס וסיבה לתקוף את אחת ממדינות נאט"ו. גם טראמפ ובכירי ממשלו הדגישו הרבה יותר מפעם אחת כי הם מחויבים לברית נאט"ו ולהגנה על המדינות שלה. בפגישה עם נשיא פינלנד לאחרונה אישר טראמפ כי ארה"ב תסייע להגנתה אם רוסיה תתקוף אותה.

ולמרות כל זאת, רבים באירופה מתקשים להשתכנע. אולי זה אופיו ואישיותו ההפכפכים של טראמפ שמעוררים חשש בנוגע לשאלה אם על המנהיגים האירופים לסמוך על הבטחותיו בנוגע למצב חירום פוטנציאלי בעתיד, ואולי זו העובדה שהם למדו שאסור לסמוך על הצהרותיו של פוטין. ואולי אפילו יותר מזה, נראה שמה שקורה ברחבי יבשת אירופה בשבועות ובחודשים האחרונים הוא שגורם להם להבין שהסכנה גדולה מאוד ומוחשית מאוד. למעשה, מבחינת רבים – המלחמה כבר החלה.

פגיעות מסתוריות

בשבועות האחרונים נתונות מדינות רבות באירופה לשורה של אירועים יוצאי דופן בתדירות חריגה ומעוררת דאגה. מספר רב של אירועים שבהם נצפו כלי טיס בלתי מאוישים מסוגים שונים בערים רבות ביבשת, סמוך לנמלי תעופה גדולים או לבסיסים צבאיים רגישים – חידדו את התחושה שיש פה אויב עם כוונה, יד מכוונת שמעוניין לגרום נזק, לאסוף מודיעין, או לכל הפחות לזרוע בהלה.

גרמניה, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, בלגיה וליטא הן רק חלק משורת מדינות באירופה שהופיעו בשמיהן בשבועות האחרונים כטב"מים חשודים ובלתי מזוהים. הרשויות המקומיות לא הצליחו לגבש תשתית מידע חד-משמעית בנוגע לאופי הכטב"מים, מי אחראי לשיגורם ומה המניע שלו לעשות את זה. בחלק מהמקרים גרמו הכטב"מים לסגירת נמלי תעופה גדולים ומרכזיים לאורך שעות ארוכות, במקרים אחרים נצפו הכטב"מים סמוך לבסיסים רגישים כמו בסיס של מטוסי F35 בנורווגיה או אפילו מעל אסדות גז בים ומתקנים אסטרטגיים נוספים.

בגרמניה אף הבהירו כי הכטב"מים שהופיעו בשמי המדינה הם "כטב"מים צבאיים למטרות איסוף מודיעין". בפועל, עד כה לא נעשה דבר כדי לטפל בסוגיה. מאז הודיעו בגרמניה ובבריטניה כי לכוחות הביטחון נוספו סמכויות לירות על כלים החשודים וליירטם, אך בימים האחרונים חלה רגיעה. לא ברור אם היה מדובר באירוע חולף, או שהצליחו באירופה להתחקות אחר מקור השיגורים, כמו שלמשל נטען באופן לא רשמי – שאותם כטב"מים שוגרו לעבר מטרות באירופה ממכלית מ"צי הרפאים" של רוסיה, או שמדובר רק בהפוגה טקטית שתסתיים בקרוב.

על כל פנים, פרשות הכטב"מים הן עוד תזכורת מדאיגה מבחינת מדינות אירופה לכך שהמלחמה עלולה להיות קרובה אליהן הרבה יותר, ולא בטוח שהיא תגיע "בצורה הקלסית" של טנקים שחוצים את הגבול ומטוסי קרב שחודרים למרחב האווירי של מדינה ריבונית.

עוד לפני כל אירועי חדירת הכטב"מים המסתוריים, התעוררו באירופה בבהלה בלילה חמים בתחילת ספטמבר. התברר שקרוב ל-20 כטב"מים תוקפים וקטלניים של רוסיה ששוגרו למטרות באוקראינה, כבדבר שבשגרה כמעט, חצו את הגבול מערבה והגיעו לפולין. האירוע הזה הסתיים ללא נפגעים ובנזק מינימלי, אך הדגיש כמה פרוץ הגבול – וכמה דק הקו שבין אזור המלחמה לאזור השלום.

"המלחמה ההיברידית"

כל אירועי הכטב"מים הללו הם רק חלק קטן מהסיפור שמפחיד מאוד את מדינות אירופה. מבחינת רבים, המלחמה של מדינות האיחוד האירופי עם רוסיה כבר החלה מזמן, ובעיניהם רוסיה מוכיחה שהיא לא חייבת כלי נשק ואמצעי לחימה קטלניים וקונבנציונליים כדי להשיג מטרות גדולות.

"המלחמה ההיברידית" היא השם שניתן למערכה שמנהלת רוסיה נגד מדינות האיחוד בשנים האחרונות. הכוונה היא לרצף אדיר של פעולות שנועדו לפגוע במדינות אירופה בדרכים רבות – החל מגרימת כאוס ותבהלה בציבור ובחברה וכלה בפגיעה בתשתיות קריטיות, פגיעה באמון הציבור בהנהגה ובמוסדות המקומיים ופגיעה במוטיבציה ובתמיכה להמשיך ולעמוד לימינה של אוקראינה – שרובן ככולן מיוחסות לרוסיה. החלק המרכזי מבחינתה של מוסקווה היא שאינה מבצעת אותן בעצמה, או לפחות לא באופן גלוי.

"מרחב ההכחשה" הוא החלק החשוב ביותר של הפעילות הזאת, בין שמדובר בפעולות סייבר כואבות שמבוצעות מחדרים אפלים בנקודות שונות ברחבי העולם, ובין שמדובר בפעולות חבלה, למשל קריעת כבלי רכבת או פגיעה במתקני אנרגיה – באמצעות עבריינים מקומיים שמקבלים תשלום מגורם שלישי. כך גם אירועי הכטב"מים האחרונים, שלכאורה שוגרו באמצעות גורמים שלוחים ועלומים, אולי משטח מדינות אירופה עצמן, ולא מבסיסי שיגור הכטב"מים של צבא רוסיה שמיועדים כיום לפגיעה במטרות באוקראינה, וכך גם במקרים רבים של קריעת כבלי תקשורת תת-ימיים בים הבלטי – אזור מרכזי אך כזה שנחשב שקט, שבשנתיים האחרונות הפך לזירת התגוששות.

גורמים בכירים בנאט"ו ובאיחוד האירופי כבר הביעו פעמים רבות את החשש כי התקריות של "המלחמה ההיברידית", שלכאורה נועדו ליצור נזק אגבי עם השפעה מצטברת, דווקא הם שיובילו לאסון ולמיסקלקולציה שתביא לידי הסלמה. כך, למשל, המקרים שבהם אותרו מתקני נפץ ותבערה במטוסי מטען של חברת המשלוחים DHL, למשל בנמלי תעופה בבריטניה ובגרמניה: על פי דיווח בניו יורק טיימס, ממשל ביידן העביר לקרמלין אזהרה מפורשת באמצעות ראש ה-CIA הקודם ביל ברנס, כי אם מהלך כזה יגרום לנפגעים עלולות להיות לכך השלכות קשות מאוד מבחינתה של רוסיה.

ברוסיה כמובן מכחישים קשר למקרים הרבים, וכמעט אף פעם לא פורסם באופן רשמי שרוסיה היא האחראית להם. המבקרים של ההנהגות ביבשת אירופה רואים בכך לעיתים קרובות ניסיונות פייסנות שנועדו להימנע מעימות עם פוטין.

עידן חדש באירופה

בחודש יוני נערכה פסגה של מנהיגי מדינות ברית נאט"ו בהאג יחד עם הנשיא טראמפ. הפסגה הזו הפכה להיסטורית – ובמהלכה הוחלט על העלאת שיעור ההוצאה הביטחונית של מדינות הברית מ-2% ל-5% מהתמ"ג. המהלך הזה הוא אחד ממהלכי הדגל הגדולים והחשובים ביותר של טראמפ בכל הקשור למדיניות החוץ שלו, ומדגים את גודל ההישג שלו מול המדינות, שכה חוששות מהתגשמות התרחיש שתיאר הנשיא באותה עצרת בחירות בפברואר 2024.

ההחלטה משקפת שינוי דרמטי בסדר העדיפויות ובשיקולים של הברית. במסגרת יעד ההשקעה של 5% – 3.5% נועדו להוצאות ביטחון ישירות, כלומר השקעה בכוח אדם, חימוש ותפעול מערכות התקפיות והגנתיות, ועוד 1.5% מיועדים להשקעות רחבות יותר, החל מהגנת סייבר, תשתיות תחבורה וגבולות, והגנה על תשתיות אנרגיה ומתקנים קריטיים ורגישים ברחבי המדינות.

מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, לשעבר ראש ממשלת הולנד, הוא הדמות שמובילה את המהלך הדרמטי. לפי רוטה, רוסיה היא "האיום המשמעותי והישיר הגדול ביותר" על ברית נאט"ו. רוטה נחוש לשמור את טראמפ קרוב לברית, ולמנוע כל "פזילה" של ארה"ב החוצה. הוא מי שטרח לקדם את המהלך, והבהיר גם שזה נועד לרצות את טראמפ. בעיני רבים נראה רוטה כמי שמתחנף לטראמפ במסגרת מאמציו "לשמור אותו קרוב". אחד מרגעי השיא של החנופה הזו היה באותה פסגה בהולנד, אז כינה רוטה את טראמפ בבדיחות הדעת "אבא'לה" (daddy).

מרוץ החימוש של היבשת

עד אמצע שנת 2025 צפוי הרוב הגדול של מדינות נאט"ו לעמוד ביעד המקורי הקודם של השקעה ביטחונית בשיעור של 2% – הישג שעד לפני שנתיים רק 10 (מ-32) מדינות הצליחו לעמוד בו. בשנת 2024, ההוצאה הביטחונית המשותפת למדינות אירופה הגיעה ל-730 מיליארד דולר – עלייה של 58% לעומת התקציב הצבאי של רוסיה, שעמד על 462 מיליארד דולר.

פולין היא המדינה המובילה באירופה, עם ההוצאה הביטחונית הגבוהה ביותר לעומת התמ"ג, ומשקיעה כ-4.7% ממנו בהגנה. ורשה רכשה טנקים מקוריאה הדרומית, תותחים מתנייעים ומטוסי F35 אמריקניים, זאת לצד מערכות הגנה אווירית מארה"ב ומישראל. אסטוניה וליטא, שתיים משלוש המדינות הבלטיות הקטנות הסמוכות לרוסיה וחוששות מתרחיש בלהות של פלישה רוסית, שילשו את תקציבי ההגנה שלהן מאז שנת 2014, וחלק גדול מההשקעה שלהן מתמקד בניטור האיומים האוויריים, מערכות טילים ותחום הסייבר.

גרמניה, אשר במשך שנים ארוכות ספגה ביקורת על תת-תקצוב כוחות הצבא שלה, השיקה יוזמת התחמשות והתחדשות צבאית בהיקף של 100 מיליארד אירו, לצד השקעות נלוות נוספות, בין השאר בתשתיות בהיקף של מאות מיליארדים נוספים. גרמניה מתמקדת ברכש טנקים, מטוסי F35 ופרויקט מטוס הקרב האירופי מהדור השישי המשותף לגרמניה, צרפת וספרד.

צרפת ממשיכה לשדרג את צי מטוסי הקרב שלה, ומפתחת יכולות חדשות בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. תקציב הביטחון של איטליה עלה ל-31.3 מיליארד אירו בשנת 2025, מתוכם כמעט 10 מיליארד לרכש נשק, עלייה של 7% בשנה אחת בלבד.

המדינה שטראמפ מאיים "לזרוק"

פולין, השוכנת ממערב לאוקראינה, מרגישה את המלחמה היטב בתקופה האחרונה. בתחילת חודש ספטמבר הגיעו החששות של פולין לשיאים חדשים, לאחר שבמהלך מתקפה לילית נרחבת של רוסיה חדרו למרחב האווירי שלה כמעט 20 כטב"מי שאהד מתאבדים וקטלניים של רוסיה. חלק מהכטב"מים יורטו, והאירוע הסתיים בנזק קטן, אך הוא שימש תזכורת לעובדה שהגבולות המדיניים עלולים להיפרץ בקלות.

אבל פולין לא הייתה צריכה את תקרית חדירת הכטב"מים הזו כדי להבין שהיא עלולה להיות בסכנה בתוך זמן קצר. למעשה, במהלך כל העשור האחרון עובדת ורשה להכפיל את גודלו של צבאה, תוך הדגשת האיום הרוסי עליה בפרט ועל אירופה כולה בכלל. כיום פולין היא המדינה האירופית בעלת הצבא הגדול ביותר בברית נאט"ו, ולה כ-210 אלף חיילים – הכי הרבה בברית אחרי ארה"ב וטורקיה.

לעומת פולין יש ספרד, שהיא המדינה עם שיעור ההשקעה הביטחוני הנמוך ביותר מכל 32 חברות ברית נאט"ו. בשבוע שעבר, במהלך פגישה עם נשיא פינלנד, לא חסך טראמפ מממשלת ספרד את זעמו: "אני מאוד לא מרוצה, זו המדינה היחידה שלא העלתה את ההשקעה שלה ל-5%, אני חושב שזה דבר רע מאוד, אני שוקל להעניש אותה בסנקציות, זה חוסר כבוד משווע". טראמפ אף אמר כי הוא חושב שצריך "לזרוק את ספרד מנאט"ו".

האמת לגבי חלקה של ספרד בפריסת הביטחון של נאט"ו היא קצת יותר מורכבת ממה שהציג טראמפ. בשנת 2025 הציגה הממשלה במדריד תוכנית של כ-10.5 מיליארד אירו כדי לעמוד ברף של 2% – זאת לאחר שבשנת 2024 השקיעה ספרד רק 1.3% מהתמ"ג בביטחון.

בפרסום רשמי מפברואר 2025, סך התקציב הביטחוני של ספרד נקבע לכ-2.1% מהתמ"ג, שהם כ-38.9 מיליארד דולר (כ-33 מיליארד אירו). מתוך סכום זה, כ-7.5 מיליארד אירו מוקדשים לרכישות, עם חלק גדול שמיועד לרכישת מערכות פטריוט מארצות הברית.​ למרות זאת ספרד היא לחלוטין מן המדינות החלשות בנאט"ו מבחינת שיעור ההשקעה שלה בביטחון, וראש הממשלה פדרו סנצ'ס (ממפלגת הסוציאליסטים) מדגיש כי לא יסכים להעלות עוד את ההשקעה – כדי שלא לפגוע במדיניות הרווחה של הממשלה. למעשה, במהלך אותה פסגה קריטית של נאט"ו בהאג בחודש יוני קיבלה ספרד אישור חריג שלא לעמוד ברף של 5%, למורת רוחן של מדינות נוספות כמו בלגיה, שלא זכו לאישור הזה.

הרחבת המטרייה הגרעינית

כחלק מסט המהלכים שמקדמות מדינות נאט"ו באירופה מחשש לעימות ישיר עם רוסיה, ובשל החשש שארה"ב, אם בתקופת ממשל טראמפ ואם אחריה, לא תיחלץ לסייע במצב חירום שכזה – הולך ומתגבש גם מרכיב ביטחוני קריטי נוסף. מאז סוף המלחמה הקרה היה ניכר שהוסר החשש למשבר גרעין בין המערב לרוסיה, אולם מאז המלחמה באוקראינה שב הנושא ועולה מחדש.

אחד "הפיתוחים" המרכזיים והקריטיים במרוץ החימוש הנוכחי באירופה הוא הרחבת מסגרת ההרתעה הגרעינית של נאט"ו. ה"מטרייה הגרעינית" – שהתבססה היסטורית על ארה"ב, בריטניה וצרפת – הולכת וגדלה באמצעות פריסת ראשי קרב גרעיניים טקטיים משודרגים באירופה, מסוג B61-12, והרחבת שיתופי הפעולה הגרעיניים למדינות מזרח היבשת, כגון פולין ופינלנד.

ארה"ב הגבירה את פריסת המטוסים בעלי יכולת נשיאת הנשק הגרעיני בבסיסים בגרמניה, איטליה ורומניה, תוך דיונים על הצבת מערכות יירוט נגד טילים במזרח אירופה, בדגש על טילים בליסטיים של רוסיה, למשל מסוג איסקנדר.

במסגרת הרחבת המטרייה הגרעינית באירופה, מקדמות לונדון וברלין הסכם שיתוף פעולה דרמטי שיכלול הצבה של חלק מראשי הקרב הגרעיניים של בריטניה על אדמת גרמניה. הרחבת האיומים של מוסקווה במהלך המלחמה באוקראינה בשימוש אפשרי בנשק גרעיני מאותתת למדינות הגדולות באירופה כי עליהן להיות מוכנות עם קלף דומה.

גם היום רוסיה היא בעלת הארסנל הגרעיני הגדול ביותר בעולם, ולה כ-5,460 ראשי קרב גרעיניים, מתוכם 1,718 ראשי קרב בפריסה מבצעית. ארה"ב לא רחוקה ממנה: 5,178 ראשי קרב גרעיניים, 1,419 מהם בפריסה מבצעית. צרפת מחזיקה ב-290 ראשי קרב, והיא יכולה לשגרם באמצעות טילים המוצבים על צוללות או ממטוסי קרב. לבריטניה יש כ-225 ראשי קרב, המיועדים להיות משוגרים בעיקר באמצעות צוללות.

מתחנפים אבל חושדים

נראה שטראמפ מנסה לרקוד על כל החתונות במקביל, ונראה גם שזה מצליח לו, לפחות חלקית. מצד אחד מקפיד הנשיא האמריקני לתחזק מערכת יחסים תקינה עם פוטין ורוסיה, ולשמור את מוסקווה קרובה. כך למשל הפיל טראמפ פעם אחר פעם הצעות ותוכניות לחמש את אוקראינה, למשל בטילים ארוכי טווח, והוא גם מסרב להרחיב את הסנקציות על רוסיה. כל זאת, לטענתו, כדי שלא לפגוע בסיכויי המשא ומתן.

מנגד, טראמפ חוזר ומדגיש למדינות אירופה שהוא עומד לימינן ואיתן בתמיכתו אליהן – כל עוד הן מראות לו שהן מכבדות אותו ואת דרישותיו הכלכליות-ביטחוניות. טראמפ הוכיח היטב בעבר כי הוא מנהיג שעשוי לקבל החלטות לא צפויות, וגם באירופה מבינים זאת היטב.

לצד החנופה הגדולה לטראמפ, ברבות מבירות היבשת החליטו כבר מזמן לקחת את גורלן בידיהן, ולא לחכות לסיוע ולהיות תלויות באדם בלתי צפוי. המסר העולה מהרוב הגדול של חברות נאט"ו בשנה האחרונה הוא חד-משמעי: יש להיערך למלחמה, ולעשות את זה בלי להיות תלויים בוושינגטון.