אם הרצוג יסרב לדון בחנינה: יש רעיון שמשתעשעים בו בכנסת

נשיא המדינה כבר ידע סערות בימי כהונתו. ליבת אופיו חותרת כמעט תמיד לחיבורים, פשרות, גישורים, הסכמות הדדיות, ויתורים, איזונים ופתרונות ביניים. אלא שבדיוק מתוך השדה הסמנטי הזה, יצחק הרצוג מסתבך. הוא מוכן – באומץ – לשלם את המחיר שבבחישה הפוליטית, אבל אז גם נזעק, ואולי גם מיתמם, כשנמתחת ביקורת על כך שהוא חותר אל הקו המחבר גם בעימותים שאין בהם סימטריה, או לסוגיות שהכניסה אליהן משולה לכניסה אל מטבח רותח.

מעשה שהיה כך היה: ביום הבחירות לנשיאות המדינה, שבו התמודד הרצוג מול מרים פרץ, דיווחתי בפעם הראשונה על התוצאות מתוך חדר ספירת הקולות. את המקור כמובן לא אחשוף, אבל כשאותה דמות סימסה לי את תוצאות ההצבעה, שנתנו להרצוג 87 קולות לעומת 26 קולות של פרץ, נדהמתי. לא רק בגלל שמדובר ברוב גדול במיוחד בבחירות חשאיות בכנסת, אלא מכיוון שההתפלגות קלעה בול למה שחשבו בצוות של הרצוג. למעשה, אחד האנשים הקרובים אליו לקח פתק וכתב עליו את המספר. 87 קולות. כאמור, הוא קלע בול.

פרויקט מיוחד: בין עסקה לחנינה

זה לא מקרי. הרצוג נהנה מקשרים מעולים המבוססים על אמון הדדי עם המפלגות החרדיות והערביות, הוא פרט על המיתרים הכי מובהקים שלהן בריצות השכנוע במסגרת המרוץ, וידע לעשות, די בקלות, את אותו הדבר גם במחנה שהשתייך אליו בעבר. סימן השאלה הגדול היה בימין, וספציפית – אצל בנימין נתניהו, שמילה מפורשת או מרומזת שלו לחברי הכנסת שלו קובעת את אופן הצבעתם, גם אם מדובר בהצבעה חשאית, מאז ועד היום.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הרצוג מכחיש זאת נמרצות, אבל לא מן הנמנע, בהיותו שחקן פוליטי מיומן, שהשיחות שניהל בחדרים סגורים – וכן הגישושים שעשה גם עשה עם כמה גורמים כדי לנסות לסגור את תיקי נתניהו מחוץ לכותלי בית המשפט, ועוד לפני שנבחר לנשיא – נועדו "לקרוץ" למי שצריך. אגב, אין בכך פסול. זה לגיטימי לחלוטין במונחים של פלרטוטים פוליטיים, שתמיד נעשים. אפשר לחשוד בהרצוג בהרבה דברים, אבל אי אפשר לפקפק בכך שהוא מכיר את מערכות ההפעלה של הפוליטיקה הישראלית, ושל האיש שמנענע את הכול מלמעלה.

בכיר בליכוד נזכר מה היה שם באותם ימים. "קיבלנו הודעה ממי שהיה יו"ר הסיעה דאז, מיקי זוהר. הוא הודיע לנו שיש לכולנו חופש הצבעה בבחירות לנשיא המדינה. כל אחד יכול לעשות ולהצביע כפי שהוא מוצא לנכון. זה היה מפתיע לאור העובדה שמרים פרץ הייתה אמורה להיות הבחירה שלנו כסיעה. אבל נתניהו קיבל חוות דעת שקובעת כי אם הוא יצטרך בעתיד חנינה, הוא לא יוכל לבקש אותה ממי שהוא פעל אקטיבית לבחירתו. וכך ירדה מרים פרץ מן הפרק".

האם הייתה באותה נקודה הסכמה, שלא לומר דיל, בין הרצוג לנתניהו – נשיאות תמורת חנינה? התשובה הישירה לכך עשויה להיות שלילית, חרף חוות הדעת שומטת הלסתות שחשפה אדוה דדון ב"מהדורה המרכזית". בפוליטיקה, בטח בצמתים מכריעים ובטח כשהם "נסתרים מן העין", לא צריך לומר את הדברים במפורש. גם מאמץ בעבר להביא להסכמות בתיק של פלוני-אלמוני, שבמקרה הזה הוא הכי לא פלוני-אלמוני שיש, עשוי להתפרש על ידו כאפשרות למאמץ עתידי. ובמילים פשוטות: ייתכן שנתניהו חשב שעצם העובדה שהרצוג ניסה עוד לפני שנבחר לבדוק אפשרויות לכך שהתיקים ייסגרו, יכולה ללמד על כך שהוא יהיה טולרנטי יותר לבקשת חנינה שלו, אם וכאשר יצטרך.

די מדהים להיזכר באותו היום שהרצוג נבחר בו לנשיא. הפרשן-עסקן יעקב ברדוגו צייץ אז: "יצחק הרצוג, איש של העם. העם מחכה לך, אדוני הנשיא, נשיא של כולנו". יומיים אחר כך ליקק: "וואו, גם אחרי שנבחר, הנשיא הרצוג לא משוחרר ממטלות הבית. היום בבוקר בסופר השכונתי, נשיא של העם. כבוד". למה מתכוון הפרשן המקורב לנתניהו כשהוא ממטיר ליטופים לנשיא הנבחר? מעניין. אגב, מהר מאוד הוא חזר לטנף עליו. כינה אותו "פופוליסט שמפלג את העם", "לא נשיא של העם אלא נשיא של צהלה", ו"נשיא שמרצה את המיליה ולא את האמת או את הציבור הישראלי". על מלאכת הטינוף אין להתפלא, מה שמסקרן הוא החנופה דאז למי שהיה יו"ר מפלגת העבודה. לא בדיוק ה"מיליה" של ברדוגו.

חזרה להווה. הרצוג נקלע לסחרחרה. בגדול, הוא צריך להוכיח שאין לו אחות. בימים האחרונים היו מי שהציעו לו שימשוך ידו מהסיפור. לומר קבל עם ועדה, שכדי לשמור על מוסד הנשיאות הממלכתי הוא לא יעסוק בנושא החנינה. מקורבו לשעבר מוטי סנדר מאיים עליו, כך לפי פרסום של גידי וייץ בעיתון הארץ, שמא יעז לעסוק בסוגיה. "אם הוא ייגע בזה, אני אוציא את כל מה שיש לי עליו", העביר מסר לאנשי הנשיא. מצד שני, אם אכן לא ידון בבקשת החנינה ויודיע שהוא מוותר על העונג, זה עלול להתפרש כאילו הוא מודה שהיה דיל. לא צריך לקנא בדילמת הנשיא.

ויש עוד ספקולציה שמסתובבת בכנסת, ולפיה כל המהלך האחרון שרומז על דיל בין הרצוג ובין נתניהו נועד לגרום לנשיא לעשות בדיוק את זה: למשוך ידו מהטיפול בבקשה. אז תעבור הסמכות לממלא מקומו של הרצוג, הלא הוא יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. מה הוא יחליט? אפשר להעריך. ספק אם זה יקרה, ספק אם זה יעבור את בג"ץ גם אם זה יקרה. ובכל זאת, יש בכנסת מי שמשתעשע ברעיון.