"כמו גידול בגוף": העדות הקשה של הרב שעבר טיפולי המרה

בגיל מאוד צעיר, רפאל - היום הרב רפאל יהונתן פוליסוק - עבר את המסע הראשון שלו. זה היה מסע פיזי, המשפחה שלו עלתה מברזיל לישראל. שלוש שנים אחר כך הוא כבר עבר את המסע השני, הפעם מסע רוחני - שהוביל אותו לחזרה בתשובה. במקביל למסע הרוחני-דתי, רפאל עבר עוד מסע בדיוק באותו זמן. "כשהגעתי זה היה כיתה ד', וכבר השאלות שהעסיקו את כל הכיתה היו: מי יזמין את הבת הזאת לגלידה ואת זאת לסרט. זה היה משהו שמאוד העסיק, ואני בעיקר הייתי מחוץ לשיחות האלה. לא ידעתי למה זה כל-כך מעסיק אנשים", הוא מספר. "יום אחד אני פתאום שם לב שיש איזה ילד בכיתה שכמו אותה רמת עניין שהחבר'ה מסביבי מביעים בילדות, אז אותי מעניין כל הזמן להיות לידו". רפאל מסביר כי "כל דבר שהוא אומר הכי מעניין אותי בעולם, ואני רוצה כל הזמן להיות באירועים חברתיים שהוא חלק מהם".

רפאל מתאר את ה"רגע שבו שני הנוירונים מתחברים", שבו הבין שאולי הוא אוהב את אותו נער. "אין לזה מילים אפילו בשלב הזה", הוא מפרט. "זה גילוי, ומתישהו גם המילה הומו מגיעה לשם. ברגע שהבנתי את המילה הזאת, אז הייתי בן 11 ולא הייתה שם שאלה, היה ברור שזה זה". רפאל מוסיף כי "אני תמיד אומר שלא חשבתי המון על מה זה אומר להיות הומו. גם לא חשבתי המון מה זה אומר להיות דתי. ואחת כמה וכמה שלא חשבתי המון מה זה אומר להיות הומו ודתי". כשרפאל עבר לבית ספר דתי והיה מעט גדול יותר - אז היה כבר את מי שגרם לו לחשוב, או להבין, מה השילוב הזה בין דת לנטייה מינית אומר. החוויה האישית של רפאל היא, בצורות כאלה ואחרות, גם חוויה של רבים אחרים – והיא עומדת במרכז פרק של הפודקאסט "אחד ביום" שמובא כאן בהרחבה.

בגיל 14 עובר רפאל לישיבה תיכונית, ואז הוא נחשף למסרים נגד נטייה חד-מינית. "במקום הזה, שבו אני חווה את הזהות הדתית שלי בצורה מאוד אינטנסיבית, נהיה חלק מבית המדרש ולומד ומתחבר - שם אני מתחיל לשמוע בפעם הראשונה מסרים מאוד קשים לגבי נטייה חד-מינית, או מה שאז היה נקרא 'נטיות הפוכות'". הוא משתף כי "היה לנו שיעור פעם בשבוע של חינוך לחיי משפחה. בגדול זה היה אחד הרבנים שפשוט מגיע ועושה פרי-סטייל. מדבר 45 דקות על נושא כלשהו, והיו כמה נושאים פופולריים: שמירת נגיעה, שמירת הברית, אוננות וכדומה. הנושא החם של אותן שנים היה 'נטיות הפוכות' כמו שאומרים, משיכה הומוסקסואלית".

"שם נאמרו דברים מאוד קשים, שכמו שיש אנשים שנמשכים לבעלי חיים או לגופות או לילדים קטנים, אז ככה גם יש אנשים שנמשכים לגברים", הוא אומר. "נאמר שהם כאלה כי ההורים שלהם פגעו בהם בילדות או כי הם עברו פגיעה מינית מאוד קשה, עברו התעללות או משהו כזה, והם חולים, הם פשוט חולי נפש". רפאל מספר שבאחד השיעורים הרב אמר שבניגוד לאנשים חולים, לא צריך לרחם על הומואים – כי הם יכולים ללכת לטיפול ו"להתרפא".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הטיפולים האלה, מה שנקרא "טיפולי המרה". לפני שבועיים עלתה להצבעה בכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו שנועדה לאסור על הפרקטיקה הזו ללהט"בים קטינים. הצעת החוק עלתה להצבעה - ונפלה. טיפולי המרה זו פרקטיקה שהמטרה שלה היא לשנות נטיות מיניות של מטופלים - להפוך להט"בים לסטרייטים. זו פרקטיקה שקיימת בכל המגזרים, אבל נפוצה ומדוברת במיוחד בחברה הדתית.

"חשבתי שזה ייעלם מעצמו"

רפאל הוא רב אורתודוקסי שמלמד במרכז פרדס לחינוך יהודי והוא יספר לנו על החוויה שלו גם כמטופל לשעבר, וגם כמי שהיום מייעץ ומסייע למטופלי המרה. באותה שיחה בישיבה התיכונית, כשרפאל שמע שלהיות הומו זו סטייה נפשעת, כזו שמקורה בעבר טראומתי - התחושה של רפאל הייתה שאבן ירדה לו מהלב. "במידה מסוימת זה אפילו הקל עליי", הוא אומר. "ידעתי שההורים שלי דווקא די בסדר, ושלא עברתי שום דבר קשה בילדות. אז אולי... אולי אני בכלל לא הומו. באותן שנים התפתחה אצלי תודעה שייתכן ואני אפילו לא אצטרך לטפל בזה, אלא זה פשוט ייעלם מעצמו".

רפאל מסביר כי "הוא אומר דברים כל כך ברורים - 'האנשים האלה הם שונאים את הקדוש ברוך הוא ולכן הם לא הולכים לטפל בעצמם'. וואלה, אני ממש אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז זה בסדר". בשלב הזה התחדדה אצל רפאל ההבנה שלהיות הומו ולהיות דתי זה "לא מסתדר ביחד". הוא מסביר כי "לא שזה לא מסתדר כי ההלכה אומרת משהו, כי יש קונפליקט תיאולוגי כזה או אחר, אלא באמת זה פשוט הונח בצורה הכי גסה שיש - שזה לא יכול להיות יחד". ברגע שהתברר לו שיש קונפליקט, היה לו גם מאוד ברור איך הקונפליקט אמור להסתיים. "רפאל אוהב להיות דתי, ולהיות דתי לא מסתדר עם להיות הומו, אז רפאל פשוט לא יהיה הומו", הוא אומר.

רפאל קיווה שהזמן יעשה את שלו, שזה רק שלב חולף, אבל הזמן עבר והתחושות לא חלפו. להפך, ההתמודדות הפכה ליותר מורכבת. כשהוא הסתכל קדימה, הוא ראה לימודים. הוא ראה את עצמו כגדול בתורה - וכל הסימנים היו שרפאל בדרך. בגיל 16 הוא סיים בגרויות, למד בישיבת מרכז הרב היוקרתית - הדרך הייתה סלולה והוא כבר יכול היה לראות את עצמו צועד בה, להרגיש אותה. אלא שהיה דבר אחד שאיים על הכול, כמו בולדוזר דוהר שיכול לעקור את המסלול – הצל הזה שליווה אותו.

"הדבר הזה הולך וגדל ככל שאני מבין שיש לי עתיד בעולם הזה", אומר רפאל. "אני רוצה ללמוד תורה, ודווקא אני די מוצלח בזה. יכול להיות שיש לי עתיד בישיבה, ומחנך ובבני עקיבא. פתאום, להיות הומו זה לא רק בעיה, אלא זה ממש יכול להחריב את כל הפרויקט". את החודשים לקראת יום ההולדת ה-18 שלו, רפאל זוכר באופן קיומי ממש. "אני לפעמים מתעורר על התודעה שאני עדיין הומו, וזה משהו שמקשה עליי לנשום", הוא אומר.

ה"גידול בגוף" - וה"טיפול"

"הסיפור שסיפרתי לעצמי עד אותו הרגע הוא שזה ייפתר מאליו, ועכשיו זה עדיין כאן, ואולי הזמן אוזל", מוסיף רפאל. "אז אולי הייתי צריך להקשיב יותר לרב באותו שיעור ולבקש ממנו עזרה, והנה עכשיו, אולי איבדתי את הזמן. נוצר משהו נורא מלחיץ בהקשר הזה". הוא מתאר את ההרגשה כמו משה על הר נבו. "אני רואה את החיים שיכולים להיות לי, את הארץ המובטחת, וכאילו משהו בי הוא גזירת גורל. לא יכול להיות שהגעתי לישיבה, גיליתי כמה אני אוהב ללמוד וכמה אני מסתדר, מצאתי את עצמי בעולם, רק כדי שעצם מה שאני יהרוס הכול. את כל החלומות שלי".

"זו חוויה ממש כואבת, כמו מין גידול כזה", מוסיף רפאל בכאב. "זה חלק בגוף שלך שאתה מרגיש שהוא הורג אותך, הוא הולך להוביל לסוף שלך". ומה עושים כשיש גידול? מסירים אותו כמובן. מהר. וזה בדיוק מה שרפאל רצה לעשות. "חיפשתי אם מישהו יודע איך לעזור לי, אולי זה יכול להיפתר". הוא שמע ריאיון בטלוויזיה עם רב שאמר שלהט"בים הם נכים, ובריאיון הוא הבהיר כי "אני אומר את זה כי אפשר לטפל בזה, ומי שרוצה שידבר איתי".

בגיל 19, בשיחה מקו חסוי, רפאל התקשר לרב אחרי ששמע אותו בריאיון משווה להט"בים לנכים. הוא התקשר כי הוא רצה לבקש מהרב עצה, עזרה. איך אפשר להסיר מתוכו את מה שהוא הרגיש אז שהוא גידול מסוכן שעלול להרוס את חייו. "אני אומר לו שלום, ואני פשוט בוכה, לא מצליח להוציא את המילה מהפה. אני בוכה, ובוכה, ובוכה. אחרי כמה שניות, לא יודע כמה זמן עבר, הוא כבר הבין על מה מדובר", משחזר רפאל. "הוא אומר לי: 'תקשיב, יכולתי לנחם אותך ולהגיד שהכול בסדר, ושהקדוש ברוך הוא עדיין אוהב אותך'. אבל למה?".

הרב נתן לרפאל מספר טלפון של מטפל והבטיח: "תתקשר אליו, תגיד לו שאני הפניתי אותך, זה גם יהיה בחינם. הכול יהיה בסדר. אם אתה תרצה, אני ארקוד בחתונה שלך וזה יהיה עוד השנה". רפאל מספר שבאותו הרגע הדמעות התחלפו בדמעות של שמחה. "זה היה בדיוק הרגע הזה שחיכיתי לו, זו התפנית בעלילה, שמפה הכול ישתפר", הוא מוסיף.

רפאל התקשר למספר - מלא בתקווה להתחיל את הדרך שלו במה שהובטח לו שיוביל, בוודאות, לריפוי מבעיית הנטייה המינית. "אתה קובע פגישה ואתה נכנס למערכת מסוימת. טיפולי המרה המון פעמים לא קורים רק מול מטפל, אתה נכנס לאיזשהו מרכז. יש בארץ היום שלושה מרכזים שעוסקים בטיפולי המרה, שהם מין מערכת שנועדה לתת מעטפת. אז בהתחלה אתה קובע פגישה עם מכווין, שהוא איש קשר, שהתפקיד שלו הוא לראיין אותך, ועל פי הריאיון גם להתאים לך את המטפל בתוך המערכת שלהם".

ההבטחה: 70% הצלחה בטיפול

החוויה הראשונית העבירה מסר של רצינות, של הליך מדויק, מדעי אפילו, כזה שהמכווין יכול לכמת למספרים מדויקים. "המסרים שהוא אמר היו מסרים שהשרו המון ביטחון, היו שם גם המון מנטרות כאלה. הוא פחות או יותר הציג לי טבלה של מה התוצאות האפשריות של הטיפול", מספר רפאל. "מה שהוא תיאר זה ששליש מהאנשים שניגשים לטיפול, פשוט יוצאים ממנו בלי להימשך לגברים בכלל. אתה נכנס הומו ויוצא 100% סטרייט". לפי הטבלה שהוצגה לרפאל, אצל שליש אחר מהמטופלים נוצרת משיכה לנשים והמשיכה לגברים דועכת, ואצל השליש הנותרים אין שינוי, אבל מקבלים כלים כיצד לחיות בלי שהנושא יפריע לו.

"אז בעצם זה 70 אחוזי הצלחה, שהם בעצם יותר לכיוון המאה", מבהיר רפאל. "אתה נכנס לתודעה שיש פה אנשים מאוד מקצועיים, הם יודעים על מה הם מדברים. כשאתה שומע את זה כנער או כמתבגר, זה נשמע נורא סמכותי". רפאל מוסיף כי "אני לא יודע שום דבר על הומוסקסואלית, נשמע שהם יודעים המון על זה, אז אתה הולך עם זה, וזה גם מכבה לך המון נורות אדומות".

המכווין הפנה את רפאל למטפל שעליו המליץ גם הרב, מטפל שהוא פסיכולוג מוסמך. המטפל מקבל אותו בקליניקה אמיתית, וגם גובה ממנו סכום שגובה פסיכולוג ממוצע - 450 שקלים לפגישה. הכול שידר שיש כאן תהליך אפקטיבי ומוכח - ורפאל התמסר. "זה לא כמו טיפולי ההמרה של הסרטים, של מכות חשמל או איזה מקובל שאומר לך לחזור על לחשים כאלה ואחרים", הוא מבהיר. "טיפולי המרה ברובם הם לא פעולה דתית סיזיפית, רוב טיפולי ההמרה נראים בצורה שכמעט אי אפשר להבדיל בינם לבין טיפול פסיכולוגי רגיל".

"ההורים שלך אשמים במי שאתה"

הנקודה העיקרית בטיפול הייתה הילדות של רפאל וההורים שלו. "להבין מה לא היה שם בסדר, איך אבא שלי הוא ככה ואימא שלי היא ככה, זה תהליך מאוד מפרק. כשאתה חוזר אחורה לחוויות ילדות הכי מוקדמות שלך, אתה לא באמת זוכר את עצמך, אתה לא יודע מי אתה ומה אתה", הוא אומר. "אתה מכיר את ההורים שלך, והם עמודי היסוד שעליהם הבניין עומד. ברגע שאתה מערער על הדברים האלה ומספר על ההורים שלך דברים מסוימים, אתה חוזר לכל מיני סצנות ובונה אותן מחדש. חשבת שההורים שלך הגנו עליך? שיש לך הורים אוהבים? הם בעצם האשמים בזה שאתה כזה".

רפאל מספר שבמהלך הטיפול הוא בעצם בונה נרטיב חדש של החיים שלו. "אתה אומר אולי אני לא זוכר נכון, אולי באמת אבא שלי היה דמות חסרת חוט שדרה? אולי באמת הייתי קרוב מדי לאימא שלי כילד? זה מסביר, ואתה קונה את זה, כי אתה גם חייב שזה יהיה נכון", הוא מסביר. "אז אתה כמובן מתחיל לשנוא מאוד מהר את ההורים שלך. הקשר שלי עם ההורים הידרדר לחלוטין, ניתקתי איתם קשר ונהייתי מאוד מסוגר בתוך עצמי, אבל בסוף השנאה הזאת גם מופנית אל עצמך, כי הבריאה של ההורות הפגומה שלהם היא אני".

"אני נכנס לטיפול ואני באמת בחוויה מאוד של ביטחון ושל התמסרות, אז עד שאני מבין כמה הדבר הזה מזיק לי, אני כבר עמוק בפנים", אומר רפאל. "המטפל רואה את זה והוא לא אומר לי לעצור. הפוך. אתה רואה את הכאב הזה, ואומר בוא נמשיך, בוא נתקדם, בוא נברר את זה יותר לעומק". מפגישה לפגישה התהליך התחיל להשפיע עליו, לא על הנטייה המינית - אלא על כל השאר. החפירה הזו בעבר, בהורים, בילדות - ערערה אותו לחלוטין.

"ברגע שאתה לא סומך על עצמך ואתה לא סומך על ההורים שלך, אתה נהיה סוג של צל", מוסיף רפאל. "הביטחון העצמי מאוד מתערער, היכולת לסמוך בבני אדם באופן כללי מתערערת". המצב הזה דווקא משתלב בטיפול, מתוך ההנחה ש"הומוסקסואליות נובעת מחוסר ביטחון עצמי". רפאל מסביר: "אתה לא גבר מספיק, בסדר? זה קשור לזה. לפני הטיפול היה לי דווקא ביטחון עצמי די מעל הממוצע, אבל פתאום, תוך כדי הטיפול, הביטחון עצמי שלי ממש מתדרדר". התיאוריה מאשרת את עצמה.

"זה ממש מובנה", מבהיר רפאל. "ברגע שאתה מערער בן אדם בצורה כל כך יסודית ושיטתית, אז ברור שהבניין יקרוס. ברור שהבן אדם יגיע למקום שאין לעולם שלו על מה לעמוד". וכך, בתוך חודשיים-שלושה נכנס רפאל עמוק לדיכאון. "החיים המאוד מלאים שהיו לי בישיבה התחילו להתפורר", הוא אומר. "בישיבה אני אומר שאני בבני עקיבא, ובבני עקיבא אני אומר שאני בישיבה, ואני בעיקר כל הזמן בחדר. אני בוכה המון, אני לא מצליח לישון, לא מצליח לאכול. אני מתפרק ואני לא מצליח להכיל את זה".

הרגע שבו הטיפול עבר את הגבול

רפאל אומר שבדיעבד - הוא עבר את הגבול ברגע הראשון, בעצם יסודו. עצם הקביעה שהנטייה המינית שלו היא בעיה, שם כבר עבר מבחינתו הגבול. אבל זה רק בדיעבד, בזמן אמת הוא המשיך, עד שהרגיש שהוא כבר לא מסוגל. "הדברים באמת הגיעו לאיזשהו שפל, שכבר לא היה מאיפה להתרומם ממנו", הוא מספר. "ההבנה שהגעתי אליה באותו רגע הייתה 'אני חייב להציל את עצמי'. משהו הישרדותי מאוד בסיסי כזה, של אם אמשיך ככה, אני פשוט אמות. לא היה לזה פתרון. זה היה בעיקר רגע של: 'אם אני ממשיך ככה, אז החיים שלי נגמרים'".

"אני יושב על הרצפה של החדר בישיבה, והמוח שלי מתפוצץ בשאלות. כל השאלות שלא שאלתי את עצמי כנער, מתחילות להציף אותי. עכשיו זה הרגע, זו הצומת T הזאת שכל הזמן פחדתי ממנה", הוא משחזר. "מה זה אומר להיות הומו? מה זה אומר להיות הומו ודתי? איך זה מסתדר? האם זה מסתדר? וזה רגע כל-כך קשה". רפאל מוסיף כי "כל הטיפול הזה וכל המאמץ שעשיתי והקורבנות שהקרבתי ברמה הנפשית, היו כדי לא להגיע לרגע הזה, והנה, הוא פתאום פה".

בשנת 2022, משרד הבריאות פרסם חוזר מנכ"ל שבו הצהיר רשמית על התנגדות לטיפולי המרה. בשנת 2019, ההסתדרות הרפואית קבעה שטיפולי המרה הם לא טיפול לגיטימי, לא נמצאו יעילים ועלולים לגרום לנזק ממשי. ב-2011, הסתדרות הפסיכולוגים יצאה נגד טיפולי ההמרה ש"יוצרים סדר יום טיפולי מוכתב מראש". אין הוכחה חד-משמעית ומקובלת שההליך הזה יעיל - להפך, מחקרים רבים מראים שהוא מזיק. מזיק למטופלים בכלל, ובמיוחד לקטינים.

אז רפאל עזב את הטיפול, הבין שהוא לא הומר, ואז יצא למסע חדש - הפעם זה מסע שבו החליט לבדוק איך הדרכים יתחברו. איך אפשר להיות גם הומו וגם דתי. "אוקיי, אז אני הומו, אז צריך ללמוד את זה", אומר רפאל. "אני יורד לספרייה של הישיבה ומתחיל פשוט לקרוא כל מקור אפשרי בנושא הזה, ובאמת להעמיק בו מאוד. ניסיתי לדבר עם רבנים. חלקם נתנו לי תשובות, נתנו לי כיווני מחשבה, אבל בעיקר להמון מהם לא היה ברור מה אני רוצה".

היהדות כחלק מהפיתרון

הוא חיפש תשובות הלכתיות, ומהר מאוד הבין שהרבה מהתשובות צריכות להגיע ממנו. "בהתחלה זה היה משהו מאוד אישי. לא היו לי תקוות לחזור לעולם התורה, היה לי ברור שאני דתי ואני צריך תשובות. אבל עם היציאה מהארון ועם זה שאני מתחיל לכתוב, אז פתאום אנשים שמים לב שיש פה מישהו שאפשר לדבר איתו". בשלב הזה רפאל מתחיל לקבל טלפונים, בהתחלה בזרם קטן, ולאט לאט יותר ויותר. גברים ונשים, להט"בים על כל הרצף, שואלים שאלות הלכתיות. "נבנה פה לאט-לאט איזשהו עולם, שכמו שהיה גאולה עבורי, זכיתי לראות איך הוא גאולה לאחרים", הוא אומר בהתרגשות. "לראות איך שלא רק שיהדות היא לא חלק מהבעיה, אלא חלק מהפתרון, משהו שהוא באמת מאשש זהות ויכול לתת מסגרת".

היום רפאל הוא רב אורתודוקסי והומו מוצהר - וזה עובד ביחד. הוא מצא את ההצדקות, את הטיעונים המוסריים, האנושיים וגם ההלכתיים. הוא מייעץ לדתיים להט"בים, והוא חלק מתנועה שנדמה שהולכת וגדלה של אנשי דת שיוצאים ומתנגדים לפרקטיקת טיפולי ההמרה באופן פומבי. "לפני כמה זמן יצא מכתב רבנים, 75 רבנים אורתודוקסים, שחתמו על מכתב שמתנגד לטיפולי המרה. הדבר הזה הוא גאולה מאוד גדולה", אומר רפאל. "כשפונים אליי נערים ובחורים שמתלבטים, אני לא רק אומר להם את הנתונים המדעיים לגבי זה, אני אומר להם שהתורה לא מצפה מהם לעשות את זה. הבחירות ההלכתיות שתעשו בנושא הזה, לא יכולות לעבור דרך פגיעה עצמית, הן לא יכולות לעבור דרך שקר. זה באמת הבסיס של הבסיס".

למרות שזה מפתיע, רפאל בעצמו לא תומך בלב שלם בהצעת החוק לאיסור על טיפולי המרה. הוא נגד הטיפולים האלה, אבל לדעתו איסור בחוק מעלה שאלות של התערבות המדינה בחיי הפרט. רפאל חושש שאיסור בחוק יוביל לתעשייה פיראטית שתהיה גרועה אפילו יותר, ובעיקר - הוא חושב שהרבה יותר מחוק, לעבודה של ארגונים שמקדמים שיח להט"בי בחברה הדתית יש סיכוי הרבה יותר טוב להוביל לשינוי אמיתי. "לא מגרשים חושך במקלות", הוא מבהיר. "זה דורש פה עבודה חינוכית מאוד מעמיקה. להציע הצעת חוק זו השקעה במאמצים שהם לא העיקר". רפאל גורס כי הפתרון נמצא בחינוך. "להביא פעילות של ארגוני הסברה להט"בים דתיים לבתי הספר, יש לזה כוח שמכה גלים וזורע זרעים הרבה יותר עמוק מכל איסור חוקי כזה או אחר. בסוף זה מה שישנה את השיח פה".