"כשהיא אמרה שזה אבא שלה, הרגשתי שאני נחנקת": חקירת הרב שפגע מינית בבנותיו נחשפת

שרית הורביץ נאלצה לשאת על כתפיה סוד אפל במשך כל שנות ילדותה. במשך עשרות שנים היא שמרה על שתיקה, בעוד אביה, הרב המוכר אליהו גודלבסקי, פגע בה ובאחיותיה מינית בתוך בית המשפחה בבני ברק. רק בגיל 35, אחרי מסע אישי חוצה ימים ויבשות, היא התייצבה בתחנת המשטרה בישראל כדי לעשות את הבלתי ייאמן – לעמוד מול אביה כדי לספר את סיפורה, ולגרום לו לשלם את המחיר. "כשהייתי בהיריון של בני, הפוסט-טראומה התפרצה במלוא העוצמה", היא מספרת בשיחה עם מגזין N12 מביתה בשיקגו. "הבנתי שהזמן אוזל. זה עורר בי אש פנימית. הרגשתי שאני חייבת לעשות מעשה".

את ההחלטה להתעמת עם אביה היא קיבלה בעקבות חשיפה של כמה פרשות שעסקו בפגיעות מיניות בתוך החברה החרדית. הורביץ נזכרת כיצד יצא אביה נגד הרב אליעזר ברלנד, בעוד שלדבריה הוא פגע בה באותה הצורה. "אמרתי לו בטלפון, 'איך אתה מעז? אתה לא מתבייש? תשב בבית ותשתוק'", היא מספרת. בהמשך הגיע סיפורו של הסופר חיים ולדר, ששם קץ לחייו לאחר שפורסמו עדויות על פגיעות מיניות בנערות. "כששמעתי על הנפגעות שלו ואיך הוא שם קץ לחייו, זה טלטל אותי. פחדתי שגם אבי ימות בלי לתת דין וחשבון. אמרתי לעצמי – אני לא אתן לזה לקרות".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

לאחר שנחשפו גם הפגיעות המיניות שביצע יהודה משי זהב החליטה הורביץ לפעול. "סגרתי לבד כרטיס טיסה לישראל", היא משחזרת. "הגעתי לארץ בלי לספר לאף אחד. רק ארבע שעות לפני הנחיתה שלחתי הודעה לאחותי הקרובה. ידעתי שאני פותחת פצע עצום, אבל גם שאין דרך אחרת לנקות אותו. זה היה רגע ההחלטה – לפתוח הכול, לספר הכול, ולצאת לחיים חדשים".

כעת נחשפת לראשונה החקירה שהובילה להרשעתו של הרב המוכר. ראש צוות החקירה רס"ר יעקב מאיר, ופקד נוי מדקר, קצינת מחלק האלימות ועבירות המין במרחב דן במשטרת ישראל, שהובילו את החקירה, מספרים כיצד התנהל ההליך שהוביל להרשעתו של הרב המוכר.

"כששרית נכנסה לחדר לראשונה היא רעדה", משחזרים החוקרים את הפגישה הראשונה עם הורביץ, אז צעירה חרדית-אמריקנית שלא הכירו. "זה התחיל כמו עוד תיק של חשד לעבירות מין, לכאורה", אומרת פקד מדקר. "אבל ככל שנפרטו לפנינו עוד ועוד פרטים ועדויות מעברה של הצעירה ואחיותיה, ככה הבנו שהתיק הזה עוד יטלטל אותנו עמוקות".

באפריל 2024, בעקבות החקירה, הורשע גודלבסקי בביצוע עבירות מין בשלוש מבנותיו. בהמשך נגזר דינו לעשר שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעות. "זה היה ניצחון, אבל גם רגע של חרדה", נזכרת הורביץ. "אין עונש שמספיק לזה. אני סוחבת את זה 30 שנה. אני לא מרגישה שיש צדק, אבל לפחות האמת שלי יצאה לאור".

"רק אני והאמת שלי"

הורביץ חוזרת לרגע שבו הגיעה לארץ כדי לחשוף את הסוד הנורא שנשאה כל חייה. מנמל התעופה היא נסעה לתחנת המשטרה של מרחב דן בבני ברק, ושם גללה במשך ימים שלמים את מסכת ההתעללות שעברה. "לפעמים יצאתי מהתחנה בחצות בלילה", היא מתארת. "החוקרת נוי עצרה אותי כמה פעמים באמצע, אמרה שקשה לה לשמוע – אבל שהיא חייבת לדעת הכול כדי שיהיה אפשר לפעול. היא חזרה ואמרה: 'אני מאמינה לך'. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי בצורה מוחלטת".

לאחר שמסרה את עדותה, נערך עימות בינה ובין אביה בתחנת המשטרה. "זה היה סוג של ניצחון. לראות אותו אזוק בידיים וברגליים. אמרתי לו, 'תראה איך אתה כבול ואני משוחררת. עכשיו אני משחררת את הסיפור הזה מעליי, אתה תשב בכלא ואני אצא לחיים'".

האב הפוגע המשיך להכחיש את טענותיה לפניה ולפני החוקרים. "הוא חזר ואמר לי 'שקרנית, שקרנית', ניסה לטעון שאני כפוית טובה על זה שנתן לי כסף. עניתי לו: 'אתה זה שצריך להתבייש, לא אני'".

במהלך שיחתנו נזכרה הורביץ שהרב גודלבסקי החל לדבר ביידיש במהלך העימות, ומיד הופסק בידי החוקרים. "כאן מדברים בשפה שכולנו מבינים. אתה תדבר פה עברית", פקד עליו החוקר רס"ר מאיר. למרות תחושת ההקלה הגדולה, העדות וההליך המשפטי גבו משרית גם מחיר כבד. "אין לי קשר עם רוב המשפחה", היא אומרת בעצב. "ברגע שסיפרתי – חלק כעסו עליי, אחרים התעלמו. אני גרה בשיקגו, לבד, וכבר לא היה לי מה להפסיד. מבחינתי המשפחה אבודה, זה רק אני והאמת שלי".

הרב נשלף ממיטתו בלילה

החוקרים חוזרים לעדות הראשונה שמסרה הורביץ, בסוף דצמבר 2023, שנמשכה שעות ארוכות. "היא התחילה לספר", משחזרת פקד מדקר, "להוריד עוד שכבה ועוד שכבה, מנסה בזהירות לחשוף עוד פרט מטלטל מעברה. ראיתי איך כל מילה פוצעת אותה מחדש. חשבתי שזו עוד עדות קשה על גבר שפגע בה, אבל אז היא אמרה לי, 'זה היה אבא שלי'. הרגשתי שאני נחנקת". רס"ר מאיר מוסיף: "ברגע שהיא הזכירה את שמו – גודלבסקי – חשכו עיניי. זה רב מוכר, ראש קהילה ידועה בברסלב, רב נערץ, מרצה פופולרי בקרב חוזרים בתשובה. דמות שאני מכיר, אולי אפילו שמעתי פעם שיעור שלו".

במהלך ימי העדויות והחקירה הסמויה הצליחו שני החוקרים לגבש שורת חשדות חמורים נגד הרב המוכר, בגין ביצוע שיטתי של עבירות מין בשלוש מבנותיו. מעצרו של הרב בוצע באישון לילה, וכדי למנוע התפרעויות הוא "נשלף" ממיטתו. כשהחוקר מאיר פגש אותו בתחנת המשטרה, הרב נראה כמי שלא מבין על מה כל המהומה, אבל מהר מאוד השתנה הטון.

"אתה יודע שאתה משחק באש", אמר הרב לחוקר. רס"ר מאיר הבין שמדובר בסוג של איום. "בתרבות החרדית, המושג 'משחק באש' כלפי חכם נחשב קללה של ממש. הוא רמז לי שאני מסתכן – גם בידי שמיים", מסביר רס"ר מאיר.

"בחקירה הראשונה הוא הכחיש מכול וכול, דרש לדעת מי מבנותיו העזה להתלונן ולהעליל עליו עלילות שווא", משחזר החוקר הוותיק. "בחקירה השנייה שלו הוא שמר על זכות השתיקה". מבחינת החוקרים, בחקירה השלישית חלה התפנית שייחלו לה.

"הוא נשבר", הם אומרים. זה קרה לאחר שהושמעה באוזניו הקלטה, ובה הוא מביע חרטה ומודה בנגיעות מיניות בשלוש הבנות, מעל לבגדיהן. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הודה במשהו", אמור רס"ר מאיר. "גם כשאמר 'אני מצטער', הוא לא באמת נשבר. לא כמו הבנות. הוא פשוט הבין שאין דרך להתחמק יותר".

מבחינת החוקרים מאותו רגע נפתחה הדלת ולעדויות ולעימותים נוספים. באחד מאותם עימותים בין הרב לבנותיו הטיחה בו הבת: "אתה יודע שהיה השבוע פיגוע דריסה? רצחו בו שני ילדים. גם אתה רוצח. רצחת אותי כל יום מחדש". גודלבסקי נותר קר, והבת המשיכה ושאלה: "אתה זוכר איך היית נכנס אליי למיטה? אתה לימדת אותי שפגיעה זה אהבה. כל השנים שתקתי כי פחדתי שתמות אם אגלה. היום אני יודעת שאתה מת מבפנים ממילא".

האם: "הכול היה מאהבה"

בעימות עם בת אחרת, היא הביטה בו ואמרה: "אני לא כאן כדי לסלוח. אני כאן כדי שתשמע אותי אומרת: אני זוכרת הכול. אני זוכרת מה עשית לי ואיך פגעת בי. אני לא הילדה ששתקה אז. היום אני מדברת". בת אחרת בכתה בעימות וסיפרה: "כששכבתי בלילה וראיתי את הדלת נפתחת, התפללתי שתלך לישון. אתה לא הלכת. באת אליי. התפללתי שתמות, ואחר כך הרגשתי אשמה שהתפללתי את זה".

לאחר הבנות והאב פנו החוקרים גם לאם המשפחה, והם מגדירים את עדותה כמשמעותית וחשובה במיוחד. לדברי החוקרים, חקירת האם הייתה ממושכת ורווית סתירות. "הוא אהב אותן, זה הכול היה מחום ואהבה", אמרה האם בתחילה, והכחישה כל עדות או פרט קשה שחשפו הבנות. אך בהמשך התברר לה שגם היא הוקלטה כמי שניסתה להסתיר את הפגיעה.

"אל תגלי לאף אחד, תסתירי את זה, אבא בסך הכול ניסה לחנך אתכן באהבה", נשמעה האם אומרת באחת ההקלטות. "שאלתי אותה", מספרת החוקרת מדקר, "'איך ייתכן שלא שמעת את הצרחות שעלו מהחדר בלילה? איך לא פעלת?', והאם ענתה: 'חשבתי שהן חולמות חלום רע'. כשהקשיתי עליה עוד היא שתקה, השמיטה את הראש והחווירה".

"זה היה מגעיל לשמוע אותו"

לפני סיום הריאיון שאלתי את החוקרים אם יש דברים שעלו במהלך חקירת הפרשה ומלווים אותם עד היום. "במהלך העדויות הבנות אמרו הרבה משפטים שלא יוצאים לי מהראש", משחזרת פקד מדקר. "אחת מהן אמרה: 'בכל פעם שאני מתקלחת ואני שומעת את אחד מילדיי צועק, הרפלקס הוא שמשהו קרה. אני יוצאת עם מגבת לבעלי ומיד שואלת אותו, מה עשית להם?'". אחות אחרת סיפרה: "אני במיטה עם בעלי, והוא שם. אבא שלי. יושב לצידי. תמיד".

"זו הייתה החקירה הכי קשה בחיי", אומר רס"ר מאיר. "הבנתי שיש רק אחד שאני יכול להאמין בו – אלוהים. כל השאר? הכול יכול לקרוס". מדקר מסכמת: "יש תיקי חקירה שאתה סוגר – ויש כאלה שלא יעזבו אותך לעולם. זה אחד מהם".

שרית הורביץ חוזרת לרגשות הקשים שהציפו אותה בבית המשפט: "בסוף אתה נהפך לעד, לא לנפגע. המדינה תובעת בשמך, ואתה מרגיש מנוכר גם מהמשפחה וגם מהמערכת". היא מספרת גם איך ניסה אביה להתנצל לפניה בבית המשפט: "זה היה מגעיל לשמוע אותו מבקש סליחה. אמרתי לעצמי: 'זה מאוחר מדי. אם באמת רצית, היית הולך לטיפול לפני שנים'".  

לאחר שהורשע גודלבסקי ונידון לעשר שנות מאסר נותר שמו תחת צו איסור פרסום – דבר שלא נתן מנוח לבנותיו. יחד עם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים הגישו הבנות בקשה לחשיפת שמו של אביהן, וכך הותרה הפרשה לפרסום.

"כשקיבלתי את התיק הזה, בתחילה לא הבנתי את עוצמתו", נזכרת עו"ד ליקול טמסוט, שייצגה את הנפגעות. "שלוש בנות מול אב שהוא גם דמות רבנית מוכרת – היה ברור שנדרשת כאן רגישות כפולה. העבודה המשפטית היא אותה עבודה, אבל כאן הייתי חייבת להיות גם פסיכולוגית, גם אימא וגם מלווה צמודה. בסופו של דבר אני יכולה לומר ששרית היא מודל. כל צעד שלה סדק עוד קצת את חומת השתיקה".

על בקשתן של האחיות לחשוף את שמו של האב שהורשע אומרת עו"ד טמסוט: "נחשפתי לקושי שלהן מכך שהן נדרשו להמשיך לשתוק בעקבות איסור הפרסום בפרשה. לאחר שהוסר הצו הנפגעות שמחות שסוף-סוף הצדק יצא לאור, אחרי שנים של סבל, ולאחר שחלפו יותר משנתיים מזמן הגשת התלונה".

גם בפרקליטות המדינה בירכו את הבנות על האומץ לחשוף את התקיפות שעברו בילדותן. התובעת בתיק, עו"ד רוזי כבאז מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), אמרה: "האומץ של הבנות לדבר ולהתלונן הוא שאִפשר לחשוף את האמת על מה שאירע בתא המשפחתי, ולכן גם כשהבית, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבור הילדים, חדל מלהיות מבצר – אין מקום לשתיקה. אומנם העונש והפיצוי למתלוננות לא יוכלו לרפא את הפצעים, אבל יש בכוחם לשלוח מסר ברור של גינוי ועשיית צדק".

"אל תשאירי את זה בפנים"

היום, כמי ששרדה את הדרך הארוכה עד לעשיית הצדק, מבקשת הורביץ להעביר מסר לנשים אחרות שנפגעו: "אל תשאירי את זה בפנים. תחכי לרגע הנכון ולאדם הנכון שיאמין לך. אני אומרת לילדה הקטנה שהייתי – כל הכבוד ששתקת אז, כי אחרת היו הופכים אותך לחולת נפש. אבל כשמגיע הרגע – תדברי. תאמיני לעצמך. זה לא שירות לציבור, זה שירות לעצמך. מגיע לך לחיות".

>>>מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202 - קו ארצי לנשים, 1203 - קו לגברים

הקו החם המרכז הישראלי למוגנות: 1700-700-848