זה היה לפני פחות משנה -  בדצמבר 2020, עם פיזור הכנסת ה-23, המותג שנקרא "כחול לבן" נראה על סף כיליון, כשנתיים בסך הכול לאחר שהוקם בקול תרועה רמה. "ליל החניונים", שבו שלושה ח"כים (אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע) המרו את פיו של היו"ר בני גנץ והביאו לקץ הממשלה שהקים ביחד עם נתניהו – היה רק שריקת הפתיחה בסדרה של חבטות ששר הביטחון ספג לאורך כל הסבב הרביעי של הבחירות. בתקופה של פחות מחודש וחצי, עד להגשת הרשימה לכנסת ה-24, נטשו את המפלגה לא פחות מתשעה מבכיריה, וההערכות במערכת הפוליטית היו שגנץ יפרוש מההתמודדות או שלא יעבור את אחוז החסימה.

כעת, בריאיון ל-N12, האיש הכי קרוב לגנץ בפוליטיקה, שנחשב לאדריכל של כחול לבן ולמוח שמאחורי רבים מהמהלכים של המפלגה, מספק בפעם הראשונה הצצה לנפשו של מי שהפך מרמטכ"ל אהוב ומוערך לדמות שספגה באותה תקופה בעיקר לעג וזלזול. "הוא מאוד מצולק", מספר שר התרבות והספורט חילי טרופר. "הכאב הכי גדול זה כשאנשים שאתה הולך איתם דרך וסומך עליהם מפנים לך את הגב כשהספינה מיטלטלת. הרגעים הקשים ביותר היו כשהאנשים הכי קרובים נטשו. הוא הרגיש שהיועצים, השרים וחברי הכנסת, שעברו איתו הכול - תוקעים לו סכינים בגב בימים שהוא ממש מדמם ציבורית. הוא תמיד אמר לי בחדר - 'כשזה בא מבחוץ, זה לא מרגש אותי. כשזה בא מבפנים – זו צלקת'".

טרופר לא נוקב בשמות של אותם מקורבים שהוא מאשים בהפקרתו של גנץ בתקופה המורכבת, מלבד הבולט שבהם - שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן, שהצטרף למיזם הפוליטי הכושל שהקים ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. עם זאת, מספיק להסתכל על רשימת הנטישות והעריקות באותם ימים כדי לקבל מושג כללי למי טרופר מכוון את החצים. מלבד יו"ר ההסתדרות לשעבר ושלושת חברי הכנסת המורדים, עזבו גם שר החוץ גבי אשכנזי, שפרש מהפוליטיקה; השרה לשוויון חברתי מירב כהן, שערקה למפלגתו של יאיר לפיד, שותפו של גנץ שהפך לשנוא נפשו; שר המדע יזהר שי, שהצטרף למפלגתו של משה יעלון; חברת הכנסת עינב קאבלה, שגם היא הצטרפה לחולדאי; וחברת הכנסת הילה שי-וזאן, שעברה למפלגתו של גדעון סער. מתוך שלושת המורדים רק רם שפע נשאר בכנסת - והפעם מטעם מפלגת העבודה.

אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע בדרך להצבעה
מיקי חיימוביץ', רם שפע ואסף זמיר בדרך להצבעה ב"ליל החניונים"

"בחוויה של גנץ ושלי, האנשים מתוך כחול לבן שפרשו כשיצאנו לבחירות לא היו מופת לחברות", מוסיף טרופר. "בכל כמה ימים היה לנו אירוע כזה. זה לא קל לאדם כמו גנץ, שהיה רמטכ"ל, שזו דמות מאוד אהובה, וגם בפוליטיקה היה בסך הכול דמות מוערכת - שכל יום חובטים בו עוד פעם ועוד פעם. הקושי הגדול באותם חודשים לא היה מול נתניהו, שהמשיך לרמוס ולבזות, אלא פנימי. חלק מהקסם של בני, ולכן אני הולך איתו, זה שהוא אנושי, שהדברים נוגעים בו, במקביל לזה שהוא התגלה כאדם חזק באופן יוצא דופן. הוא גם יגיד - באותם חודשיים-שלושה של סכינים מבפנים למדתי הכי הרבה על הפוליטיקה. זה שיעור עמוק. היום הוא פחות מאמין באנשים ויותר חשדן כלפי בני אדם".

עם זאת, טרופר גם מדגיש את החברים שנשארו גם בתקופה הסוערת, ונהנו מפירות ההצלחה המפתיעה של המפלגה בבחירות, שבהן זכתה בשמונה מנדטים. "יש גם הרבה אנשים שנשארו נאמנים לדרך אפילו כשהסקרים לא החמיאו והיה הרבה לעג כלפינו ובסוף זה השתלם להם", הוא אומר. "גם לי באותה תקופה היו הצעות פוליטיות אחרות ומאוד קוסמות, אבל מבחינתי חברות היא ערך שבא לפני דברים אחרים. לו הייתי עובר למפלגה אחרת, גם עם תפקיד מאוד טוב, לא הייתי יכול להסתכל על עצמי במראה".

שר הבטחון בני גנץ נואם בכנסת (צילום: פלאש 90, flash90)
"הוא כבר יכול היה לגור בבלפור, אבל הוא מאמין בממשלה הזו". שר הביטחון בני גנץ | צילום: פלאש 90, flash90

"גאה בכך שההופעות נותרו ללא הגבלת קהל"

טרופר, אחד מחמשת השרים ששמרו על תפקידם מהממשלה שעברה, היה עסוק בחודשים שמאז הקמתה בעיקר באותו מאבק שניהל גם בקדנציה הקודמת – ניסיון לשמור על תפקוד כמה שיותר מלא של ענפי התרבות והספורט בצל מגפת הקורונה. הפעם הוא גם קצר הצלחה, כשלמרות התפרצות הגל הרביעי, ההגבלות שהוטלו על האירועים שבתחומי משרדו היו מצומצמות ביותר. זה לא היה פשוט, לנוכח העמדה של משרד הבריאות, וכעת הוא מסביר עד כמה.

בני גנץ וחילי טרופר (צילום: פלאש 90)
"אני הולך עם גנץ בגלל הצד האנושי שבו". טרופר וגנץ | צילום: פלאש 90

"בתחילת אוגוסט היינו כפסע מסגר", הוא טוען. "השתתפתי בקבינט הקורונה והדינמיקה בחדר הייתה לא אם יהיה סגר אלא מתי. המומחים מטעם משרד הבריאות נתנו תחזית שבתחילת אוקטובר נהיה עם 2,000-1,500 חולים קשה ובין 15 ל-20 אלף מאומתים ביום". בסופו של דבר ההערכות הללו לא התגשמו, וכיום אנחנו נמצאים במגמה ברורה של דעיכת הגל הרביעי, על אף שהמלצות משרד הבריאות לא התקבלו במלואן. "קבינט המומחים רצה להטיל מגבלת התכנסות של עד 300 איש. במילים מכובסות, זה אומר לסגור את התרבות והספורט, כי זה לא כלכלי".

חילי טרופר (צילום: Hadas ParushFlash90)
"הכאב הכי גדול זה כשאנשים שאתה הולך איתם דרך מפנים לך את הגב". טרופר | צילום: Hadas ParushFlash90

"אני מאוד גאה בזה שבחודשים יולי-אוגוסט והחגים אנשים נהנו מהופעות, הלכו למשחקי ליגה וביקרו במוזיאונים, במגבלות התו הירוק", מדגיש טרופר. "הצלחנו לשנות את הפרדיגמה. בעבר התרבות הייתה הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח ועכשיו הפרנסה של עשרות אלפי אנשים ניצלה". לדבריו, "אי אפשר לנהל את המערכה הזו רק מנקודת המבט של טור המאומתים היומי. בעיניי, אנשים שמאבדים את הפרנסה שלהם וכבודם נרמס - זו גם סכנה בריאותית. את משרד הבריאות לא שכנעתי אבל ראש הממשלה בנט הוביל את המדיניות האמיצה הזו".

חילי טרופר ובני גנץ בסיור ביחידת דובדבן (צילום: אלעד מלכה)
"חלק מהקסם של בני זה שהוא אנושי". גנץ וטרופר בביקור ביחידת דובדבן | צילום: אלעד מלכה

אומנם מאז תום הגל השלישי ענפי התרבות והספורט שומרים פחות או יותר על שגרה, אך לפני כן הם היו הנפגעים העיקריים מההגבלות, ביחד עם ענף התיירות. טרופר, שנכנס לתפקידו בין הגל הראשון לשני, ליווה אותם בשנה הקשה ביותר, וגם ספג ביקורת מחלק מאנשי התחום. בכתבה שפורסמה בחודש פברואר האחרון במאקו צוטטה מנהלת בכירה בתעשיית המוזיקה, שטענה כי "טרופר עושה סיבוב יחסי ציבור על הגב שלנו כבר שנה. הוא מצטלם עם אמנים, מנהלים, שחקנים אבל תכלס הוא השר הכושל ביותר שהיה לנו, ולצערנו זה קורה בתקופה שבה אנחנו הכי צריכים את המטרייה של המשרד. בגלל אוזלת היד שלו ועליבות הטיפול בנו הקמנו בעצמנו עמותות לתמיכה בנזקקים. זה היה צריך להגיע כיוזמות מהשר, אבל הוא מעדיף להסתובב עם דובר ומצלמה ולנכס לעצמו הישגים שאין בינם לבין המציאות הנדרשת כלום ושום דבר".

טרופר אומר בתגובה לדברים כי "אנשים צועקים את שכואב להם, וכשלמישהו כואב - אני לא צועק חזרה אלא מקשיב לכאב שלו. עם זאת, יש קונצנזוס אחר בקרב אנשי עולם התרבות, ואם בשנה וחצי של עבודה, הכי קשה שהייתה אי פעם בתחום, מוצאים כמה אנשים שלא מרוצים ממני מתוך מאות אלפים – זה נשמע לי סביר. זו הייתה הפעם הראשונה שמשרד התרבות והספורט, שבאופן מסורתי עבד רק מול גופים נתמכים, התחיל לקחת אחריות גם על העולם המסחרי ולשתף איתו פעולה. שילבנו ידיים ועבדנו יחד מול האוצר ושאר הגורמים".

בני גנץ, יאיר לפיד ונפתלי בנט יושבים יחד (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
"יהיה פתטי אם אני אכחיש שהיחסים ביניהם לא מצוינים". גנץ ולפיד עם בנט | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"'הביחד' זה מה שמגדיר את הממשלה הזו"

בריאיון טרופר גם מתייחס לאחד מתפוחי האדמה הלוהטים - העקיצות של בנט כלפי בכירי משרד הבריאות, שנשמעו גם באו"ם. "אין לי מילה אחת רעה להגיד על פרופ' נחמן אש וד"ר שרון אלרעי-פרייס, אבל יש לנו מחלוקת עמוקה. גם עם שר הבריאות ניצן הורוביץ היו לי לפעמים חיכוכים ברמה העניינית. אני חושב שהם טעו בזה".

אבל בינתיים כבר מתו בגל הזה יותר מ-1,000 איש

"לא רק שלא סיכנו חיי אדם, אלא הצלנו חיי אדם. הכלי האסטרטגי במאבק במגפה הוא חיסונים. יש פלח גדול מאוד באוכלוסייה, בעיקר צעירים, שלא מרגישים מאוימים או מפוחדים מהנגיף ומה שמניע חלק מהם להתחסן זה התו הירוק. ההוכחה הכי טובה היא שמשרד הבריאות עצמו ניהל עד לפני כמה שבועות קמפיינים - לכו תתחסנו ותחזרו לראות כדורגל והופעות. הייתי בשבוע שעבר בפתיחה של פסטיבל ריקודי עם באילת וכולם שם אמרו לי שהם התחסנו כדי שיוכלו להגיע. אם אתה סוגר את עולמות התרבות והספורט, שהם התמריץ המרכזי – יש לך בהכרח פחות מחוסנים ואז יותר מאומתים, חולים קשה ומתים. בעיניי זו לוגיקה פשוטה".

 

למרות חילוקי הדעות, טרופר מציין שההתנהלות בקבינט הקורונה ובממשלה שונה בתכלית מאשר בקואליציית נתניהו-גנץ. כעדות לכך, הוא מספר שבמשך כל כהונתו הקודמת, שנמשכה כשנה, הוא לא זכה אפילו לפגישת עבודה אחת עם ראש הממשלה נתניהו, וגם לא הצליח להעביר לו מסרים באופן ישיר. "נתניהו לא היה נגיש, לעומת ראש הממשלה הנוכחי שאיתו אני יכול לדבר מתי שאני רוצה. לנתניהו לא היה טלפון, ולבנט אני יכול לכתוב וואטסאפ והוא יענה. זו רק דוגמה אחת להתנהלות הכושלת בתוך הממשלה, שהייתה מאוד בעייתית, עם מתח ועימותים אין-סופיים. זה היה מאכזב כי על המשימות הגדולות צריך לעבוד ביחד. ההגדרה 'ביחד' היא הדבר הכי רחוק מהממשלה הקודמת וההגדרה הכי מדויקת לממשלה הזו".

למרות האידיליה שמתאר טרופר, מפעם לפעם שבים ומתפרסמים רמזים על כך שאולי גנץ לא סגר את הדלת לחלוטין בפני שיתוף פעולה עם נתניהו, שיוביל לפירוק הקואליציה הנוכחית. חלק מהספקולציות נובעות בין היתר מתחושת ה"חמיצות" שגנץ משדר באירועים פומביים בהשתתפות שרי הממשלה. טרופר מכחיש את האפשרות שמהלך כזה יקרה.

חילי טרופר (צילום: פלאש 90)
"שמח שלא הייתה הגבלת קהל בהופעות בגל ה-4". שר התרבות והספורט חילי טרופר | צילום: פלאש 90

"אפשר כבר אחרי כמעט ארבעה חודשים של כהונת הממשלה לשחרר קצת את הפרשנויות על תווי הפנים של בני גנץ", הוא אומר. "אני מכיר אותו מאוד טוב ואין יום שאנחנו לא מדברים. גנץ הוא הדמות היחידה בפוליטיקה הישראלית שיכול היה לישון בלילה בבלפור כבר לפני כמה חודשים, והוא בחר שלא, כי הוא מאוד מאמין בממשלה הזו ומחויב אליה לחלוטין. הוא רוצה להיות ראש ממשלה, אבל זה לא מה שמשפיע על ההחלטות שלו".

ובכל זאת, נראה שהיחסים בינו לבין לפיד לא חזרו לתיקונם.

"זה יהיה פתטי אם אני אכחיש שהיחסים ביניהם לא מצוינים. כולנו מצולקים מהשנה וחצי האחרונות והם כנראה לא חברים מאוד טובים. מצד שני הם עובדים ביחד".

טרופר, שמגיע ממשפחה דתית-לאומית, נחשב לסמן ימני בכחול לבן. הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ותומך בצירוף החרדים לממשלה. "אני לא תמיד שותף לשמחה המוגזמת מהממשלה הזאת, כי יש חצי עם, וחלקם הם מהמשפחה שלי וה'מילייה' שלי, שמאוד קשה לו עם הממשלה הזאת. כואב להם והם ממש בחרדה. התפקיד והאחריות שלנו הם למוסס את החרדות האלה ולהושיט יד. לפעמים העוצמה היא דווקא לא להשתמש בכוח שיש לך".

הפרשה בטקס פרסי אופיר

אנחנו נפגשים ביום שאחרי טקס פרסי אופיר, שבו המנצח הגדול היה הסרט "ויהי בוקר", שיישלח לייצג את ישראל באוסקר. שחקניו הערבים של הסרט, המבוסס על ספרו של סייד קשוע שעוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, החרימו את הקרנתו בפסטיבל קאן בשל מה שכינו "מדיניות אפרטהייד בשטחים". בטקס פרסי אופיר השחקנים נשאו נאומים פוליטיים ביקורתיים כלפי ישראל, בראשם כוכבת הסרט ג'ונא סולימאן, שאמרה "קשה לי לשמוח במצב של טיהור אתני". בעוד שדבריהם שודרו במלואם, נאומו של השר טרופר נקטע, והושמטו ממנו חלקים.

"ויהי בוקר" הזוכה הגדול בפרס אופיר 2021
נציגי הסרט "ויהי בוקר" מקבלים את הפרס בטקס פרסי אופיר, השבוע

"מי שצפה בבית בטקס שמע את מי שמאשים את ישראל בטיהור אתני, אבל לא את שר התרבות שאמר על הבמה שהוא יהודי, ציוני ופטריוט ישראלי", מתלונן טרופר. "העובדה שבשידור בחרו להשאיר עמדות מאוד מסוימות והשמיטו אחרות, מעוררת תמיהה וחוסר נחת. זה לא עלבון אישי כמו שמדובר בציפייה שהכזיבה להתנהלות הוגנת וישרה".

טרופר מוסיף כי "הדברים שנאמרו על ידי השחקנים היו מיותרים. מה הצורך העז הזה בערב חגיגי לעלות שוב ושוב על הבמה ולהיכנס במדינת ישראל? להגיד שיש טיהור אתני זה פשוט שקר זול ברמת העלילה. אנשים מעולם הקולנוע עצמו, גם מימין וגם מהשמאל המובהק, התעצבו על מה שקרה וכתבו לי שהם מבואסים. הם פגעו בעמיתים שלהם".

תגובת האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה: "קטעי תוכן רבים, בהם נאומים, קטעי מעבר ונאומי זוכים, נערכו וקוצרו על מנת לייצר משדר טלוויזיוני שיעמוד בזמן השידור שהוקצב לטקס. כל הנאומים, בהם נאומו החשוב של השר טרופר, התפרסמו במלואם ברשתות החברתיות. בהזדמנות זו נודה שוב לשר על השתתפותו בטקס ותמיכתו בעולם הקולנוע והתרבות".

בניגוד לקודמתו בתפקיד, מירי רגב, טרופר מקפיד שלא לערב פוליטיקה במשרדו ולהשאיר את ההחלטות המקצועיות בתחומי התרבות והספורט לגורמים האמונים על כך. עם זאת, מדי פעם גם הוא משמיע את עמדותיו בנושאים מקצועיים, כמו לדוגמה בעניין זימונו המחודש של עומר אצילי לסגל נבחרת ישראל בכדורגל, אחרי פרשת יחסי המין שקיים עם קטינות. אצילי, שהתיק נגדו ונגד חברו דור מיכה נסגר, שב לנבחרת בכפוף לפרסום התנצלות רפה ומעורפלת, שאת טרופר לא מספקת.

חילי טרופר ובני גנץ  (צילום: אלעד מלכה)
"לו הייתי עובר למפלגה אחרת, לא הייתי יכול להסתכל על עצמי במראה" | צילום: אלעד מלכה

"לא אני בוחר את השחקנים של הנבחרת, אבל אני לא יכול להגיד שזה לא צרם לי", אומר טרופר. "היו שם שתי נערות קטינות שספגו מסע שיימינג נוראי. הייתי אצל אחת מהן וראיתי שממש שברו נערה בישראל. כשזה קורה - אני לא שותק. הייתי מצפה שתהיה פנייה גם אליהן, התנצלות על זה שברשתות פרסמו את השמות שלהן וקיללו אותן. אני חושב שזה היה ראוי וחבל לי שזה לא קרה".

חילי טרופר (צילום: פלאש 90)
"אנשים צועקים כשכואב להם, ואני לא צועק חזרה". טרופר | צילום: פלאש 90

"הייתי צריך לעשות משהו שיש בו אהבת אדם"

כשנה וחצי לאחר שטרופר תרם כליה לאדם זר, אחיו הגדול אבישי הלך בשבוע האחרון בדרכו האלטרואיסטית. "שנינו התבשלנו עם ההחלטה במשך שנים, ואני מניח שהמעשה שלי נתן לו דחיפה קטנה", מסביר טרופר. "הכליה שלי הלכה לגבר בן 60 בשם יאיר, שלא הכרתי לפני, אבל מאז אנחנו בקשר טוב ומיוחד ומדברים בכל יום שישי בלי יוצא מהכלל".

עיתוי התרומה של טרופר היה בזמן הסבב השלישי של הבחירות, ולא במקרה. "הייתי כבר אחרי שני קמפיינים מאוד נמוכים ומלאי איבה. יש לי אלרגיה למקומות של שנאה. זה היה עניין נפשי, הרגשתי שברגע כזה לפחות אני אזוז קצת הצידה ואעשה משהו שיש בו יותר אהבת אדם".

לפני כחודשיים התוודענו גם לאחותו הקטנה של טרופר, נעה, לאחר שהוא שיתף פוסט שבו סיפרה כי בחור שדיבר איתה ברשת גילה שהיא בכיסא גלגלים – ונעלם. "אנחנו מאוד קרובים ולאורך כל החיים אני פוגש את הקשיים שלה", מסביר טרופר. "מהרגע שהיא הגיעה לכיתה א' ושום בית ספר בסביבה של הבית שלנו בירושלים לא היה נגיש, ואז כשלא מגייסים אותה לצבא, ובהמשך כשכל מקומות העבודה פוסלים אותה מראש רק כי יש לה כיסא גלגלים, ועד ללשבת איתה במסעדה כשהמלצרית פונה רק אליי לשאול מה היא רוצה לאכול. היא האחרונה להתבכיין, היא חוצבת את הדרך שלה - סיימה בגרות, התנדבה שנתיים לשירות לאומי, עובדת, לומדת חינוך ויש לה רכב ודירה משלה. זו מישהי שפורצת כל הדרך מחסומים, אבל לאנשים האלה אין יום קל אחד בחיים".

טרופר, שבמשך שנים היה איש חינוך, התפרסם בין היתר כמנהל "תיכון ההזדמנות האחרונה" ברנקו וייס ברמלה, המיועד לבני נוער שנשרו מהמערכת. גם כיום הוא בקשר עם רבים מתלמידיו לשעבר, שכמה מהם אף השתלבו בצוות הלשכה שלו.

מה היעד הבא, להיות שר חינוך?

"אני מאוד משתדל לא לעשות שום תפקיד בחיי כמדרגה בדרך לאנשהו. אני במשרד הזה כי אני אוהב תרבות וספורט ונורא רציתי להיות בו. ברור שהלב שלי נמצא גם בחינוך, ואני מקווה שיום אחד הקונסטלציה הפוליטית תאפשר את זה".  

חילי טרופר ובני גנץ (צילום: אלעד מלכה)
הפגיעה האישית שנחשפה בחדר הסגור. טרופר וגנץ | צילום: אלעד מלכה