"אני רוצה תמונה איתך, שתהיה לי מזכרת" אמרה החולה ג'סיקה, ממיטת אשפוזה, לאחות - סיון קליין. זו הייתה משמרת בוקר של הסטודנטית לסיעוד סיון - 180 מעלות מהסט של אתמול או מתוכנית הבוקר של מחר, לפחות רוב הזמן. "אני מכירה, היא מלכת היופי", הוסיפה ג'סיקה - וקיבלה את מבוקשה: תמונה עם מלכת היופי שהפכה לאחות.
רגע אחרי שקליין חיברה לה סטורציה בעדינות, החולה החמיאה: "נהדרת את, אני מרגישה טוב הודות לצוות הרפואי שבאמת עשה עבודה נפלאה פה". זה קרה במהלך ההתנסות הקלינית של קליין במחלקה לכירורגיית לב חזה. בזמן האחרון היא מחלקת את הזמן בין שני עולמות - הראשון הוא סט הצילום שבו היא "שוחה בעמוקים" לבין עולם חדש עבורה, שבו אפשר להגיד שהיא עדיין ב"שלב המצופים".
כשהיא מצטלמת בתלבושת של אחות בסט הצילומים היא מודה: "אני עוד בהתרגשות של זה. בטח באיזשהו שלב אני אשנא את הצבע. לוק כזה לא היה לי אף פעם בצילומים ושתדעו שפה הוא נראה פחות יפה מבבית החולים - פה זה מרגיש תחפושת, ממש פורים, ובבית החולים לא כי גם כולנו ככה וזה מאבד את ה'תחפושתיות'".
את ההסבה לסיעוד קליין כבר התחילה לפני יותר משנה. עד עכשיו, מי שידעו על זה היו קרובי משפחה וחברים. אבל מהרגע שהתחילה את שלב ההתנסויות הקליניות בבתי החולים. היא החליטה לצאת מארון התרופות ולשתף את העולם. "למה דווקא אחות? אני אוהבת בתי חולים, מאז ומתמיד הם סקרנו אותי - אנטומיה, גוף האדם, מחלות, חדרי ניתוח. כשעובר אמבולנס, אני רוצה לדעת מה קורה בתוך האמבולנס. למה הגעת? יש לזה עוד סיפור יותר ארוך, אבל בסוף באיזשהו אופן הגשמתי חלום".
סיון קליין, אז "מועמדת מספר 10", זכתה בטקס מלכת היופי בשנת 2003. זה היה בשלהי התקופה שבה הטקס הזה עוד הזיז למישהו, ובפני המלכה היה נפרש שטיח אדום שסלל את דרכה לעולם הדוגמנות, הסלביות והבידור. כמעט בן רגע סיון, ירושלמית קצת חנונית שתמיד הסתקרנה מגוף האדם ובדיוק סיימה בגרות במגמה ביולוגית, הפכה למותג של יופי וזוהר - ומשם לא חוזרים כל כך מהר למעבדה.
"רוצה להיות רופא עם אימא במחלקה?"
"אם הגלגלים של החיים היו מסתובבים אחרת והייתי נשארת בירושלים ולא הייתי הולכת לתחרות מלכות היופי ולומדת באוניברסיטה העברית רפואה - אז לא יודעת לאיזה תחום הייתי מתגלגלת", היא מסבירה ומנסה לענות על השאלה "מה היה קורה אם". "זה תרחיש שהיה אפשרי מבחינתי - פשוט מתישהו בגיל 18, בין התיכון לצבא, הכול השתנה לי ומעולם לא חשבתי שאני יכולה לחשוב על עוד משהו. זה היה 'למה שאני אחשוב על עוד משהו? אני בתחום שכולם רוצים להיות בו".
בשנים הבאות פיתחה קריירה כדוגמנית ומגישת טלוויזיה וגם צברה גם לא מעט חוויות מעוררות קנאה. אבל העניין שלה בגוף האדם ובעולם הרפואה עדיין היה שם - וגם הרצון להוכיח שהיא לא רק יפה. יכול להיות שהחלום הזה היה דועך - אבל אז הגיע בנו, הילד הבכור שלה. "אתה יודע שאתמול הייתי בניתוח?", היא מספרת לו. "ראיתי לב אמיתי של בן אדם. תן לי לספר לך משהו, זה ממש לא נראה אותו הדבר כמו בספר שלך". כשהיא שואלת אם הוא היה רוצה להיות רופא הוא עונה כן, והיא מוסיפה: "כדי להיות עם אימא במחלקה?" - וזוכה שוב לתשובה חיובית.
"בנו נולד לפני הזמן, הוא היה פג. ירדו לי המים בשבוע 32, הוא נולד בשבוע 34", היא משחזרת. "אמרו לנו 'תשמעו, אנחנו לא יודעים אם הוא יאכל לבד, ואנחנו לא יודעים אם הוא ינשום לבד, אם הוא יחמם את עצמו - אנחנו לא יודעים מה המצב שלו, אנחנו נצטרך לבדוק את זה'". ואם זה לא מספיק מלחיץ בשביל זוג צעיר שמגיע ללידה ראשונה כמעט חודשיים לפני הזמן, תופעת לוואי מזריקת האפידורל השאירה את סיון במשך חודש וחצי בלי יכולת ללכת: "השתתקה לי הרגל לגמרי, לחלוטין".
בעלה זיו נזכר: "עוברים עוד יום ועוד יומיים - היא עדיין לא הולכת. ועם כיסא גלגלים היא יוצאת מבית החולים, היא הולכת עם הליכון ולא יכולה להחזיק את הילד. הייתה סיטואציה גם של נפילה". וסיון גם היא זוכרת: "הראש חושב שאפשר לדרוך על הרגל או ללכת, כי גם כולם אמרו לי: 'תלכי, מה הבעיה שלך?'. לא יכולתי ללכת, נפלתי. זה נורא מפחיד ליפול ונורא פחדתי מזה - אף אחד לא אומר לך שזה יחלים, אומרים לך: 'ככל הנראה זה משתפר'".
"רוצה כבר להיות עוד שנה מהיום"
בימים הקשים ההם של חוסר ודאות, סיון התחברה מאוד לאחות שליוותה אותה בפגייה - עורכת דין שבעצמה ילדה פג ובעקבות כך החליטה לעשות הסבה לסיעוד. "אני חושב ששם קרה משהו, או הואץ משהו, שהדליק איזה גחל שהיה דלוק כל הזמן, ונתן לו את הרוח", טוען זיו, "זה בעיקר מהמפגשים עם אנשים, עם צוות. אני ממש מרגיש שבאיזשהו אופן בלידה של בנו נולדה גם האחות".
במהלך משמרת היא מתבדחת עם מאושפז שמשתחרר: "האמת היא שלהוריד את הפלסטר זה יותר כואב מהוצאת עירוי. העיקר שתחייך כל הזמן, שלא יחשבו שעשיתי לך כואב. נכון שלא כואב לך? שנים, שנים של ניסיון". כבר יותר משנה היא לומדת סיעוד בבית החולים איכילוב, ועכשיו הגיע שלב ההתנסות הקלינית. כרגע היעד שלה הוא להגיע למיילדות, אבל הכול פתוח - ובינתיים הכול בעיקר חדש מאוד ומרגש: "זה מדהים. אני כבר רוצה להיות עוד שנה מהיום, להיות מנוסה. לצבור ביטחון".
היא לא מתביישת להודות: "מכל דבר אני חוששת, גם להוציא דם בפעם הראשונה - ואת הכול אני עושה פעם ראשונה. יש איזה חשש להכאיב גם, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה 'אני עשויה להכאיב להם, אולי להזיק לאדם או לגרום לאי נוחות' ואני מקווה שאני לא אעשה את זה".
כשהיא נשאלת על חרטה ("מבחינתך זה היה בזבוז זמן, מה שעשית עד עכשיו?") - היא ממהרת לענות: "בכלל לא בזבוז זמן. היו לי חוויות נהדרות. אם מתרפקים על העבר, אז ראיינתי מלא סלבריטאים מהוליווד - את ג'וני דפ ואת אנתוני הופקינס ואת רובין רייט פן ועוד רשימה ארוכה. זה היה אחלה וזה היה מגניב כאילו, אבל אני שרופה על זה", היא אומרת ליד מגרה של כפפות סטריליות ואנטיביוטיקה: "אני שרופה על זה".
הבעל מפרגן: "וונדרוומן של החיים"
"אני לא יכולה לשבת היום ולא להודות על זה שהלכתי למלכות היופי", היא מסבירה, "אבל נאמר שלא הייתי הולכת - איזה מסלול הייתי עושה בחיים? זה עניין אותי לדעת". על המסלול שהוביל אותה לדוגמנות ובידור היא מספרת: "באיזשהו מקום זה הכניס אותי למשבצת כזאת שאלא אם כן מישהו הכיר אותי לפני וידע שיש לי גם מוח, אז ההנחה הייתה שלא".
יכול להיות שצריך לבטל את התחרות הזאת?
"אני לא יודעת. אולי"
את הבת שלכם הייתם רוצים לשלוח היום לטקס מלכת היופי?
"הבת שלי אני רוצה שתהיה רופאה. לא הייתי רוצה לשלוח אותה לטקס מלכות היופי. לא", עונה סיון. וזיו מוסיף: "אני ראיתי לא מזמן תמונה של סיון שמה את הכתר על גל גדות. אני לא יודע אם לבטל או לא לבטל את התחרות, אבל יש פה וונדרוומן מובהקת של עולם הקולנוע ויש פה וונדרוומן של החיים. זו דוגמה לשתי מלכות יופי שלקחו את ה'מוכרות' שלהן - אני לא יודע אם הבטיחו שלום עולמי בתחרות, אבל הן עושות לא מעט למען העולם".
ובכל זאת ההחלטה של סיון יוצאת דופן ומעוררת הערכה. מדובר במקצוע תובעני וקשה והכי רחוק ממה שעשתה עד היום. ויכול להיות שדווקא הפנים המוכרות שלה יהיו בונוס במקרה הזה - הזדמנות להאיר על תחום שנמצא רחוק מאוד מאור הזרקורים. "אני אשמח לנצל במות בשביל לעזור. יש בעיה בתחום בכל ענייני המגדר, שאולי מתחילה להשתנות איפשהו בשנים האחרונות: אין גברים בתחום. וכל עוד אין גברים בתחום, המשכורות נשארות נמוכות. זה תחום נשי אז המשכורות נמוכות. יחד עם זאת, ועם רצון שזה ישתנה, אני יכולה להגיד לך שאני גאה להיות בתחום נשי".
"אני אענה את מה שאני רואה והיא לא תגיד בעצמה", מתערב זיו. "היא לא מוציאה ספר. היא לא פרזנטורית. היא לא מקדמת קמפיין. זו באמת ההזדמנות הזו, הכוח והאנרגיה שיש לדבר הזה להשפיע ולשנות. כל יום את פותחת עיתונים. את רואה את הנהירה להיי-טק, את היוניקורנים הישראליים ועוד חברה של מיליארד - מבחינתי סיון היא יוניקורן. מה שהיא עושה זה הפלא. זה לא להיות עוד בורג קטן באיזושהי מערכת, זה להיות הבורג הזה בסטנט של הצנתור במערכת הכי חשובה".
כמה זה שונה מהשכר?
"שונה. זה שונה", היא עונה. "הלכתי למשהו שמעניין אותי. להיות אחות זה עם שליחות, מעניין אותי לתת תרופה. אני יודעת מה זה צפטריאקסון או ונקומיצין ואתם לא, וזה מדליק אותי".
מה יותר מלהיב? ריאיון עם אנתוני הופקינס, או זה?
"על אנתוני הופקינס אני ספציפית מעדיפה את הוונקו...אבל אולי שחקנים אחרים", היא מודה.