בשנת 2020 הסוערת, נדמה שלא עבר שבוע מבלי תיעוד נוסף של מעצר אלים, הפעלת כוח רב מצד שוטרים כלפי אזרחים ומפגינים או עדויות על אגרסיביות יתר. ואכן, גם הנתונים מגבים את התחושה: המספרים המדאיגים מעידים כי מדובר בתקופה סוערת ורוויית אלימות, שמציבה את השוטרים - ואת אלו שחוקרים אותם - במוקד תשומת הלב והביקורת - שמאיימת להפוך למשבר אמון עצום.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

האסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא הסרטונים הנוראיים של שוטרים מכים אזרחים בהפגנות שונות בשנה האחרונה. מהמקרים הרבים עולה השאלה הבוערת: מדוע אותם אנשי מערכת אכיפת החוק לא נענשים בחומרה ובמהירות? ולא מדובר אגב רק על ההפגנות בבלפור או בתל אביב. ימין, שמאל, חרדים - כמעט מכל מחאה כיום יוצא איזשהו תיעוד מכעיס.

ולא מדובר רק בהפגנות: לא נשכח את כל השוטרים שעצרו מישהו "רק" כי הוא לא שם מסכה כמו שצריך או סירב להזדהות. עבור המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שכבר עברה לא מעט תקופות בעייתיות, הייתה זו שנה קשה במיוחד. המחלקה, שמנסה בימים אלה לשנות את פניה, מתמודדת עם היקף הולך וגובר של עבודה - וגם ביקורת ציבורית. 

עו"ד סיוון פיכמן, ראש יחידת הניהול של מח"ש, עבדה בפרקליטות 12 שנה, בין היתר כיועצת של הפרקליט לשעבר שי ניצן. היא נכנסה לתפקיד הסוער, שאחראי למעשה על ניהול כל יחידות מח"ש, בחודש מרץ השנה, ממש עם תחילת המשבר. השבוע היא התיישבה לריאיון מיוחד למגזין N12 - ובמהלך השיחה התקבלה דוגמה לאתגר הגדול ביותר של חקירות השוטרים בימי קורונה ומחאות סוערים.

עו"ד סיוון פיכמן מהמחלקה לחקירות שוטרים (צילום: דוברות משרד המשפטים)
"רגילים להיות 'לא אהובים'". עו"ד סיוון פיכמן | צילום: דוברות משרד המשפטים

כשהתיק הופך לאישום - במהלך הריאיון

אחד מסרטוני האלימות הבולטים שצולמו השנה בהפגנות, היה של סגן ניצב ניסו גואטה. הקצין הבכיר גואטה תועד כשהוא מכה בכוח רב מפגין במהלך מחאה בירושלים נגד ראש הממשלה באוגוסט, ולמרות פתיחת התיק נגדו - נשאר בתפקידו. על אף שמראש אמרו במח"ש שלא יוכלו להתייחס ל"תיקים עומדים" בריאיון, ניסיתי בכל זאת לשאול את פיכמן איך יכול להיות שיש הוכחה כה מוצקה ועדים לאירוע, ועדיין דווח שהתיק נגדו הולך להיסגר.  

היא שתקה, כחכחה במבוכה ואמרה: "אממ.. תני לי רגע לבדוק משהו, אני חושבת שאני צריכה לתקן אותך". המתנתי בבלבול, בזמן שהיא בדקה בטלפון, ואז היא השיבה: "תראי, האמת שממש ברגעים אלו הוגש נגדו כתב האישום. בגין תקיפה. עכשיו יוצאות הכותרות". פיכמן הוסיפה חיוך - ועניתי לה שמדובר בצירוף מקרים מעולה. "זו דוגמא לאיך אנחנו עושים את העבודה שלנו - בשקט. הנה, אמרו שזה הולך לקראת סגירה והוגש כתב אישום", היא הסבירה.

לא היה לכם צורך להגיב ש'זה לא נכון' כשדווח על סגירת התיק? 

"זה מצב מאוד מורכב. הרבה פעמים חלק מהדיווחים האלה הם אינטרסנטיים - כי מתאים למישהו שמח"ש תצא עכשיו ותכחיש. אנחנו עושים את הדברים שלנו מאחורי דלתות סגורות, כדי לא לפגוע בחקירה. האוזניים של החשודים קשובות לכל דבר שאנחנו אומרים, ואני לא רוצה לחבל בחקירה של עצמנו. אז הרבה פעמים נגזר עלינו לשתוק". פיכמן מיהרה להוסיף הבהרה: "אגב, שתיקה מוחלטת לפעמים היא מזיקה, אז אנחנו עונים תגובה מאוד לקונית ש'התיק נבחן'. אנחנו נדבר בסוף, כשיהיה לנו מה להגיד לציבור. לא נהיה נתונים להשפעה של מישהו שמאוד רוצה לחלץ מאיתנו את המידע. לא נתייחס עד שיהיה משהו סופי".

מנתוני מח"ש על תקופת הקורונה, שאנו מפרסמים כאן לראשונה, עולה מגמה מעניינת: בעוד שבירושלים חל זינוק של 40% אחוז במספר התיקים שנפתחו על אלימות שוטרים, ברוב הדרום חלה ירידה של 20%. בתל אביב חלה עלייה של 20% אחוז במספר התיקים, ובסך הכול, בכל הארץ - מחודש מרס ועד אוקטובר 2020 - נפתחו 10% יותר תיקי אלימות לעומת אותה תקופה אשתקד. 

"הממוצע הארצי הוא רק 10% כי לעומת המקומות שהייתה בהם עלייה, היו מקומות שהיה פחות חיכוך בין שוטרים לאזרחים - מקומות שלא היו בהם הפגנות והיה בהם סגר", הסבירה פיכמן. "אבל חשוב להבהיר - בתוך תיקי אלימות נכללות כל עבירות האלימות, בין שהשוטר הוא בתפקיד או שלא. זה כולל גם תיקי אלימות במשפחה לדוגמה. לא מדובר רק בתלונות על אלימות בהפגנות. כמובן גם שלא מדובר בנתונים על שנה מלאה, כי היא לא הסתיימה".

מח"ש מטפלת בכל העבירות הפליליות של אנשי משטרה, שהעונש עליהן הוא מעל שנת מאסר. בתקופת הקורונה, בעקבות החיכוך הרב בין שוטרים לאזרחים בשילוב הרשתות החברתיות, הופצו לא מעט סרטונים מקוממים של אירועי אלימות או התנהגות בריונית של שוטרים בתפקיד. הביקורת המרכזית נגד מח"ש הינה שלא מספיק שוטרים מועמדים לדין.

"צריך להבין שהתהליך של החקירה וגם של בחינת הראיות הוא תהליך ארוך. זה לא שרואים סרטון בטלוויזיה ומחר אפשר להגיש כתב אישום. ממש לא", נימקה הבכירה. "אני מבינה שאנשים רוצים שנטפל מהר, אבל התיקים נפתחו בחודשים האחרונים וזה לוקח זמן. יכולים להיות מצבים שתיק בסוף ייסגר במישור הפלילי כי ההתנהגות של השוטר חרגה רק במעט מהסביר. השאלה למח"ש היא 'האם שוטר ביצע עבירה פלילית'. זה לא תמיד קורה וזו אחת המורכבויות".

"זה לא שרואים סרטון בטלוויזיה ומחר אפשר להגיש כתב אישום"

מלבד לטענות לאלימות משטרתית מופרזת וחסרת הצדקה, מפגינים רבים זעמו על השימוש במכת"זית כאמצעי לפיזור הפגנות - שימוש שלא פעם פצע, ואפילו באורח קשה, את המוחים. "יש תיקים שנפתחו בעניין", גילתה פיכמן, "אנחנו בוחנים שימוש בכל מיני אמצעים, לא בהכרח רק במכת"זית, בהתאם לנהלים של אותו אמצעי. כל מקרה לגופו, וככל שיש לנו התרשמות שהייתה חריגה מהוראות השימוש אנחנו כמובן שוקלים את זה. אבל יכולים לקרות מצבים שיש נוהל מסוים והשוטרים עבדו לפי הנוהל ועדיין נגרם נזק. אז צריך להפיק לקחים, אבל זה לא פלילי. וגם אם התיק אצלנו נסגר - התיק המשמעתי קריטי מאוד עבור השוטר. זה יכול לגרום לפיטורים שלו מהמשטרה. צריך להבין שהדין הפלילי לא מתאים בכל המצבים, יש ניואנסים עדינים".

אבל אם מגיע אליכם סרטון ברור של שוטר מכה אזרח, איזה עוד הוכחה אתם צריכים? 

"סרטון יכול להיות ראייה משמעותית, אבל הוא לא יכול להיות לבד. צריך להבין מה התרחש לפני האירוע, ולזהות את המעורבים, שזה לוקח זמן. התפקיד שלנו הוא לברר את האמת ולהבין אם יש עוד דברים רלוונטים שמחייבים בחינה. אני מבינה שההפגנות זה מה שיוצר עניין ציבורי, אבל אלו לא התיקים היחידים שאנחנו מטפלים בהם. אנחנו לא ניקח ונטפל עכשיו רק בהם. יש עבירות מין, שוחד, מרמה. יש תהליך עבודה והדברים לא מידיים, הם לוקחים זמן".

"סרטון יכול להיות ראייה משמעותית, אבל הוא לא יכול להיות לבד"

המחלקה לחקירות שוטרים, ארכיון (צילום: יונתן סינדל / חדשות 2)
מחלקה במוקד הסערות. משרדי מח"ש | צילום: יונתן סינדל / חדשות 2

זה נשמע לפעמים שאתם מנסים לחפש איך "להציל" את השוטר מהדין

"התפקיד של מח"ש הוא לשמור על משטרה טובה ולברר את האמת. הסיבה שאנחנו בודקים זה כדי לברר את כלל הנסיבות. מה היה לפני ומה היה אחרי. ולעיתים זה ממש לא לטובת החשוד - לפעמים מגלים שלא מדובר רק באירוע נקודתי, ואז זה אפילו חמור יותר. היום אנחנו רואים הרבה מאוד סרטונים. גם מצלמות גוף, אבל לא רק - הרבה אנשים עם ניידים, הכול מצולם. כל המידע הרבה יותר זמין ויש בזה משהו טוב".

זה מקל עליכם שיש תיעודים?

"זה גם מקל וגם מכביד. זו עבודה מאוד סיזיפית, אבל אין לנו בעיה עם ההכבדה. לפעמים יש תיקים שיש בהם רק גרסאות, וכשיש סרטון כראייה זה יכול להיות מאוד משמעותי".

אתם חשים איזשהו לחץ פוליטי בחקירת תיקי ההפגנות? 

פיכמן השיבה כמעט תוך כדי צחוק: "מח"ש אף פעם לא הייתה נתונה ללחצים פוליטיים. אנחנו עובדים על פי ראיות שמגיעות אלינו בתיקים ואין עלינו שום בקשה או לחץ ואנחנו מקפידים לשמור על עצמאות המחלקה".

במקרה של סנ"צ גואטה, שהפך לכתב אישום במהלך הריאיון שלנו, כתב האישום הוגש במהירות יחסית - אך גם הוא לא מנבא את סוף הפרשה. חשוב לציין - הליכים משפטיים בישראל בדרך כלל לוקחים חודשים, ואפילו שנים. לדוגמא: אחד מתיקי הדגל של מח"ש הוא נגד ניצב בדימוס ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים לשעבר. התיק הזה נפתח ב-2012, והמלחמה המשפטית על הרשעתו נמשכת עד השנה. הוא נשלח ל-10 חודשי מאסר אך שני הצדדים הגישו ערעורים, והסאגה עדיין לא נגמרה. המקרה של שחם ממחיש שלעיתים נוצר הרושם שלא נעשה מספיק ובמהירות מספקת.

ניסו שחם (צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, חדשות)
אחד ה"קייסים" הארוכים. ניסו שחם | צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, חדשות

כחלק מהמאבק בביקורת הציבורית על האיטיות של מח"ש בטיפול בתיקים, שר המשפטים אבי ניסנקורן הודיע השנה על רפורמה חדשה במחלקה, שמטרתה לזרז את התהליך. פיכמן הסבירה בשיחתנו את עקרונות הרפורמה: לחוקרים יש עד 75 ימים להעביר את התיק לפרקליטות מח"ש, ולפרקליטים יש עד חצי שנה לקבל החלטה בתיק. הרפורמה נועדה, כך מסבירים במח"ש, "בראש ובראשונה כדי לשפר את אמון הציבור בעשייה החשובה – וגם מבחינת הרצון להתייעל".

"המטרה היא שהציבור יקבל שירות יותר טוב, ובשביל לעמוד ביעדים האלה אנחנו נתוגבר בהתאם", אמרה. "כיום אנחנו 120 איש במח"ש כולל כולם, והעומס הוא גדול מאוד". פיכמן הצטרפה למשימה המאתגרת בעיתוי רגיש: "התחלתי את התפקיד שלי ביום הראשון של הקורונה, ב-15.3, אז אני מכירה רק את התקופה הסוערת הזו", היא ציינה בצחוק, "הייתה על הבוקר פגישת היערכות איך עובדים בקפסולות ומאז - לא ראיתי אף פעם את כל העובדים ביחד. מח"ש זו יחידה מורכבת, והתפקיד שלי זה לבנות יחידה שתסייע בניהולה".

הרפורמה לא מכריחה אתכם 'לעגל פינות' כדי להספיק את העבודה?

"לעבודה המהירה שדורשים מאיתנו יכולים להיות מחירים משמעותיים שלא היינו מוכנים לשלם, ולשמחתי העמדה שלנו התקבלה - שכדי לטפל מהר אנחנו צריכים להיות מתוגברים. קיבלנו כבר 4 פרקליטים חדשים, שהם תגבור בערך של רבע ממספר הפרקליטים שיש כיום".

ומלבד הביקורת על טיפול איטי או לא מספק בתיקים, נגד המחלקה לחקירות שוטרים, עומדת גם הטענה לניגוד עניינים - "המשטרה חוקרת את עצמה"/"מי יחקור את החוקרים", כפי שאמר ראש הממשלה נתניהו בעבר. לאחרונה נראה שגם מישהו "למעלה" סוף סוף השכיל להבין שגם אם הכול פועל כשורה - זה לא נראה טוב לציבור ששוטרים מועסקים במערך החקירות. ראשת מח"ש קרן בר מנחם הבטיחה לאחרונה: "נתחיל את השנה הבאה במערך שיהיה אזרחי לחלוטין" - ובכך יושלם תהליך שהחל כבר ב-2008. 

קרן בר מנחם, ראש מחש (צילום: פלאש/90 )
הרפורמה תחזיר את אמון הציבור? קרן בר מנחם | צילום: פלאש/90

"זה הולך להסתיים. לא יהיו יותר שוטרים שמושאלים מהמשטרה, וכל החוקרים במח"ש יהיו עובדי משרד המשפטים שיגייסו אלינו ישירות", ציינה פיכמן את אחד החלקים העיקריים של הרפורמה. "גם אם לא הוטל שום דופי בחוקרי מח"ש, בגלל החשש מפני מראית עין לא רוצים שלחוקרים במח"ש תהיה נגיעה למשטרה. סך הכול אנחנו מאוד מברכים על הרפורמה הזו, על אף שהיא מאתגרת אותנו. מי שעומד בראש מערך החקירות הוא קצין ותיק ומנוסה והפרידה ממנו זה אתגר של ממש, אבל אנחנו מבינים את הצורך הזה ויישרנו קו עם ההחלטה".

"יש דברים שאנחנו לא מספיק מספרים"

מלבד הגברת אמון הציבור, האתגר הגדול של מח"ש נוגע בעצם למהות המחלקה - חקירת שוטרים. חקירת שוטר, שנתפס באופן כללי כשומר חוק (או לפחות אמור להיתפס ככה) - שונה מאוד מחקירת אזרחים. השוטרים מכירים את המערכת, ויודעים מה לומר - ומה לא. פיכמן מספרת כי קשה להתמודד עם 'קשר השתיקה' שנוצר ביניהם.

"שוטר צריך להגיד אמת גם אם הוא רואה חבר שלו לצוות מבצע עבירה", הסבירה פיכמן את מה שאמור להיות מובן מאליו, "אבל זה קצת כמו צוות בצבא. אנשים ביחד הרבה מאוד זמן וזה יוצר גיבוש וערבות הדדית - ואנחנו עובדים קשה על פיצוח קשר השתיקה שנוצר במקרים מסוימים. היו מקרים של שוטרים שהורשעו רק על זה שהם לא סיפרו מה באמת קרה. הסטנדרט צריך להיות שמי שנמצא במשטרה תמיד יעדיף את האזרח על פני עמיתו השוטר". 

"שוטר צריך להגיד אמת גם אם הוא רואה חבר שלו לצוות מבצע עבירה, אנחנו עובדים קשה על פיצוח קשר השתיקה"

לדבריה, "המשטרה מורכבת סך הכול מאנשים נורמטיבים ללא עבר פלילי, וזה משמעותי - כשהמשטרה חוקרת לפעמים אנשים שהם כן בעלי עבר פלילי או עבריינים, זה נותן אינדיקציה. אנחנו צריכים למצוא את הגורמים שמבצעים עבירות בתוך ארגון שאוכף את החוק, וזו עבודה בפינצטה שצריכה להיות מדויקת."

מחאה במשרדי מח"ש בעקבות הריגת איאד אל-חלאק (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
מחאה במשרדי מח"ש בעקבות הריגת איאד אל-חלאק | צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

אולי אתם לא מנגישים מספיק את המידע אם יש כל כך הרבה ביקורת כלפיכם. הציבור לא תמיד בוטח בכם. 

"יש דברים שאנחנו לא מספיק מספרים", מודה פיכמן, "בפרקליטות, לא רק במח"ש, הייתה במשך שנים תפיסה ש'אנחנו נדבר בבית המשפט'. אני חושבת שבשנים האחרונות מבינים שזה לא מספיק. אנחנו נמצאים בעולם כבר יותר מורכב, יותר תקשורתי, המידע זמין לכולם בכל מיני אמצעי תקשורת, גם ברשתות. עשינו הרבה צעדים, ויש לנו עוד הרבה מה לעשות". 

"עם זאת, תמיד תהיה המורכבות של הנגשת הליך משפטי. זה כמו ניתוח - בסוף אתה תרצה לדעת בשורה התחתונה למה אדם חס וחלילה נפטר, ולא איזה הליך בדיוק עשה הרופא ומה עשה המנתח. יש עולם מקצועי, ואין באמת אפשרות להנגיש כל ניואנס בעולם המשפט. אבל אנחנו מנסים כמה שאפשר. אחד הדברים שכבר יישמנו זה שיפור השירות לאזרח. בשבועיים האחרונים הקמנו מוקד טלפוני חדש, *2906, שייתן טיפול יותר מקצועי ונגיש, ושבו אנשים יקבלו מענה יותר טוב. אנחנו מנסים כל הזמן להתייעל ולבחון שירותים חדשים".

עם זאת, פיכמן לא מוכנה לקחת את כל האשמה על המחלקה. לטענתה, חלק מהזעם מופנה כלפיהם שלא בצדק. "חלק מהביקורת כלפי מח"ש היא לא על דברים שבאחריותנו. לדוגמא, אזרח שפנה אלינו, ובסוף התיק הפלילי אצלנו נסגר, ועבר למחלקת משמעת - ושם הוא לא זכה למענה שהוא ציפה לו, הרבה פעמים יפנה את הביקורת אלינו. גם דברים שהמשטרה עושה, וגם דברים שבתי המשפט - הרבה פעמים הביקורת מופנית אלינו. זה פחות מעניין את הציבור מי עושה את העבודה - העיקר שהיא תיעשה. ואנחנו לא יכולים להיות אחראים לכל".

"אנחנו לא יכולים למשל להיות אחראים לעבירות שהם לא בסמכותנו, מה לעשות? המחוקק לא נתן לנו סמכות לטפל בכל דבר, וזה בסדר גמור", הוסיפה בנחרצות. "לא כל עוולה היא פלילית ובתחום טיפול של מח"ש. אנחנו מנסים לעשות כמה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו פועלים במסגרת התפקיד ובמה שמותר לנו".

לסוגייה זו התייחסה גם ראש המחלקה, קרן בר מנחם, בשיחה שפרסם משרד המשפטים. "אנחנו מוסמכים לחקור כל עבירה שעבר שוטר, בין אם בתפקיד או לא, שהעונש בחוק על אותה עבירה הוא יותר משנת מאסר. זה כולל גם שוטרי מג"ב וגם מתנדבים במשטרה בתפקיד. פעמים רבות האזרח יכול להיפגע אם יש לו חיכוך עם שוטר והשוטר לטעמו דיבר אליו לא יפה – אין לנו כמחלקה שום דבר לעשות עם זה, זה לא בסמכותנו אלא בסמכות היחידה לתלונות הציבור במשטרה. הרבה פעמים זה יוצר תסכול אצל האזרח, כי מבחינתו הוא הגיש אצלי במחלקה תלונה ואני סגרתי אותה - אבל צריך להבין: בסוף אני יכולה לטפל רק מה שבסמכותי". 

הביקורת הציבורית, התגובות ברחוב - ו"מנאייכ"

עוד הוסיפה ראשת המחלקה: "צריך להבין שחלק מהאירועים שאנחנו מתעסקים איתם הם בגדר עבירות פליליות, זה ברור, ולפעמים גם שוטרים מסיימים ובצדק את שירותם במשטרה בגין התיקים האלה. אבל צריך גם לזכור שלא הכול פלילי. גם אני צופה לא מעט פעמים בסרטונים שעל פניהם קשים, לפעמים אפילו קשים מאוד, ולפעמים התמונה שעולה מהם היא מאוד מאוד ברורה וההחלטה היא פשוטה משפטית – אני תמיד אומרת שהחלטה היא אף פעם לא פשוטה, אלו דיני נפשות. לא מעט פעמים התמונה שמצטיירת היא הרבה יותר מורכבת".

מחאת יוצאי אתיופיה מחוץ למשרדי מח"ש, 2019 (צילום: תומר נויברג, פלאש/90 )
מחאת יוצאי אתיופיה מחוץ למשרדי מח"ש, ארכיון | צילום: תומר נויברג, פלאש/90

למח"ש, שניצבה לאחרונה במוקד סערות כמו דוח חקירת הדריסה באום אל חיראן, חקירת הירי באיאד אל חלאק בירושלים והעימותים בצמרת המחלקה, יש עוד דרך ארוכה עד שתרוויח את אמון הציבור, ובינתיים - העובדים על המוקד. לראשונה בריאיון, כששאלתי את פיכמן איך זה מרגיש לחטוף כזו ביקורת כל הזמן, היא נשמעה רגשנית יותר והשיבה: "אנשים פה במחלקה אומרים שתמיד הם רגילים להיות במוקד ההתעניינות הציבורית, זה לא חדש. אנחנו רגילים להיות 'לא אהובים' ואנשים פה יודעים את זה". בחיוך ובהבנה הוסיפה: "אף פעם לא יהיו מרוצים. אנחנו הולכים לפי הראיות ומנתקים את עצמנו מהרעשים בחוץ".

כשאת מספרת לאנשים שאת עובדת במח"ש, אלו תגובות את מקבלת? 

"התגובה כלפי מח"ש היא בדרך כלל יותר אמוציונלית ומעוררת הרבה שאלות", השיבה בצחוק, "גם הסדרה 'מנאייכ' שעשו על מח"ש עוררה הרבה עניין ושאלות - האם זה באמת עובד ככה. אבל כיף לי לקום לעבודה שלי בבוקר". היא נותרה אופטימית, ואני ניסיתי להקשות:  

ובכל זאת, כשיש מחאות ענק נגד מח"ש - יש לך איזשהו חשש? 

בטון רציני יותר השיבה: "יש הרבה מאוד עשייה ואין לנו זמן לזה. אבל ברמה האישית - לפעמים זה לא נעים. זה לא נעים כל בוקר למצוא את מקום העבודה שלך בעיתונים. אבל מתרגלים לזה, ולומדים לחיות עם זה. יש לי תחושה שאני עושה משהו משמעותי, וזה הכי חשוב".