דיווח: אייפונים חדשים מציפים את רצועת עזה והתושבים חושדים שישראל מרגלת אחריהם

דיווח חדש של עיתון The National השייך לממשל איחוד האמירויות, מספק מבט מעניין על שוק הסמארטפונים בעזה. על פי העיתון, ישראל מאפשרת הכנסת עשרות אלפי מכשירי אייפון 17 לרצועת עזה, זאת לאחר חודשים של "חסימת מזון, תרופות ואספקה בסיסית אחרת" - מהלך שמעורר חשד בקרב פלסטינים רבים.

בעוד שמשפחות ישנות באוהלים, מלאי המזון עדיין בעייתי במקומות מסוימים וישראל מונעת הכנסת חומרים שעלולים לשקם תשתיות טרור, כך שהופעתו של האייפון 17 פרו מקס היא מראה סוריאליסטי באחד המקומות ההרוסים ביותר בעולם.

מוחמד זכול, בעל חנות טלפונים במחנה נוסייראת שבמרכז עזה, רואה לקוחות עומדים בתור למכשיר שהפך לסמל סטטוס ומחלוקת. מחירו של כל מכשיר עומד על כ-7,000 שקלים, יקר בהרבה מישראל, למשל באושר עד הוא נמכר ב-4,999 ש"ח. "הביקוש לא ייאמן", מספר זכול ל-The National. "כל משלוח שנכנס לעזה כולל יותר מ-10,000 מכשירים, לפעמים יותר, ועשרות משלוחים כבר הגיעו".

המראה של סמארטפון יקר בעזה מעלה לא מעט שאלות. בזמן שהאוכלוסייה מתלוננת על מחסור באוכל, תרופות ותנאי מחייה בסיסיים - דווקא מוצר צריכה לא בסיסי נכנס בקלות לרצועה. זכול אמר כי הקונים מגיעים בדרך כלל מקבוצות מסוימות: פעילים חברתיים ומייסדי יוזמות קהילתיות, סוחרים ובני משפחותיהם, אנשים שהתעשרו במהלך המלחמה מהשכרת קרקעות, מסחר בסיוע או ניהול עסקים קטנים בתקופת הלחימה, או עובדים בארגונים בינלאומיים שמקבלים משכורות גבוהות במטבע זר. "השוק היה צמא למכשירים חדשים במשך שנתיים, עכשיו כשהטלפונים נכנסים, אנשים מתלהבים, במיוחד הקבוצות האלה" מספר זכיל.

העיתון מביא גם את סיפורן של האחיות רג’אד בת 21 וטלא בת 18 מדיר אל-בלח, שמחזיקות בגאווה באייפונים החדשים שלהן: "אבא שלי שילם 4,500 דולר על הטלפונים שלנו", אמרה רג'אד. "הוא עובד במסחר במזון, וברוך השם, אנחנו במצב טוב. כשאנשים רואים אותנו עם הטלפונים האלה, הם בוהים, במיוחד כי אנחנו צעירות", אמרה. "אני מרגישה שהם תוהים מאיפה השגנו אותם".

כשהעלתה תמונה עם הטלפון החדש לאינסטגרם, החלו להגיע תגובות מחו"ל: "איך את יכולה להרשות לעצמך את זה? זה באמת זמין בעזה"? ו-"איך אנשים באזור מלחמה מחזיקים בטלפון החדש ביותר בעולם"? רג'אד מתעקשת שגם בתוך ההריסות, החיים נמשכים. "כן, עזה מלאה בהרס, אבל עדיין יש אנשים שאוהבים את החיים וקונים מה שעושה להם טוב".

נורות אזהרה

עבור העיתונאי חמזה א-שובאכי, הכניסה הפתאומית של טלפונים סלולריים לעזה, ובמיוחד מכשירים מתקדמים, מדליקה נורת אזהרה. "איך ייתכן שישראל מונעת הכנסת תרופות, אוהלים, אספקת מזון ודלק, ובכל זאת מאפשרת הכנסת אלפי סמארטפונים מתקדמים? זה לא הגיוני. לישראל יש היסטוריה ארוכה של שימוש בטלפונים ובמערכות תקשורת לצורכי מעקב ואיסוף מודיעין, לאפשר כניסת מכשירים שלא הותרו אפילו לפני המלחמה - זה מעורר שאלות".

לפי א-שובאכי, הזרימה המאסיבית של המכשירים עשויה לשמש להרחבת פעילות המודיעין הישראלית, למעקב אחר פעילי התנגדות ומנהיגים קהילתיים, או לפיקוח על תקשורת אזרחית. "עזה הוצפה בעשרות אלפי מכשירי אייפון 17 פרו מקס. במקביל, מוצרי יסוד נדירים ובלתי נגישים מבחינה כלכלית. אי אפשר לפרש זאת אלא כחלק מאסטרטגיית המעקב של ישראל".

בתוך עזה, האייפונים גורמים לוויכוח ציבורי. העיתונאי הפלסטיני מוחמד עווד אומר כי התגובות מתחלקות לשני מחנות. קבוצה אחת תומכת ברוכשים, וטוענת כי פעילים המתעדים את הרס עזה זקוקים לציוד מתקדם, וכי עובדי סיוע ומנהיגים קהילתיים צריכים תיעוד איכותי כדי להציג לתורמים בינלאומיים. לפי עמדה זו, הטלפונים הם כלי הישרדות בעידן הדיגיטלי.

הקבוצה השנייה מתנגדת, בטענה שטלפון במחיר 2,200 דולר מנותק מהמציאות הקשה של עזה. כסף שמושקע באייפונים יכול היה לממן צרכים הומניטריים דחופים, רכישת מוצרי יוקרה באזור מוכה רעב נתפסת כמפוקפקת מבחינה מוסרית. עווד אמר כי היעדר כל פיקוח רגולטורי בעזה רק מעמיק את המחלוקת: "בכאוס הזה, יישאלו הרבה שאלות. אבל יהיה קשה למצוא תשובות".