שר הבינוי והשיכון המיועד, יצחק גולדקנופף, הצהיר אתמול (רביעי) כי הוא "לא יודע שיש משבר" בתחום הדיור. הביטוי "משבר הדיור" הפך שגור כל כך, שאולי באמת הגיע הזמן לשאול מה עומד מאחוריו. הנתונים מראים שעליית המחירים בענף הגיעה לשיא בשנים האחרונות, ומקשה על משקי הבית לממש את חלום הדירה. המשבר לא פוסח גם האוכלוסייה החרדית, שגולדקנופף עצמו מייצג.
על פי מדד מחירי הדירות שמתפרסם מדי חודש, המחירים עלו בישראל ב-12 החודשים האחרונים בכמעט 20%. כלומר עלייה של יותר מ-1% בכל חודש בממוצע. מדובר בשיא של עשור בעלייה השנתית של מחירי הדירות, אך השנה הזו מהווה רק את שיאה של המגמה: מחירי הדירות בישראל עולים כמעט ברציפות מאז 2008, ועל פי הלמ"ס בחודשים האחרונים חלה עלייה תלולה במיוחד ביחס לעשור שחלף.
מחיר ממוצע של דירה בישראל, על פי הלמ"ס, הגיע בספטמבר ל-1.93 מיליון שקלים. תנו למספר הזה לשקוע – כמעט 2 מיליון שקלים בממוצע לרכישת דירה. ב-2008 המחיר הממוצע אפילו לא הגיע למיליון. ואם אתם חושבים שרק תל אביב וגוש דן מושכות את המחירים למעלה, אתם טועים: המחירים הממוצעים בכל המחוזות עלו בשנה האחרונה בשיעור דו ספרתי. אפילו במחוזות צפון ודרום המחירים הממוצעים לדירה עלו ל-1.2 ו-1.35 מיליון שקלים בהתאמה.
ובזמן שמחירי הדירות עולים כמעט ב-20%, המשכורות באותה תקופה, מספטמבר אשתקד ועד ספטמבר 2022, בהחלט לא עמדו בקצב. השכר הממוצע בישראל עלה ב-12 החודשים האחרונים רק ב-4.9%. המשמעות היא שנדרשות הרבה יותר משכורות חודשיות כדי לרכוש דירה. על פי הביטוח הלאומי, נדרשות לא פחות מ-185 משכורות, זאת לעומת 106 "בלבד" שנדרשו ב-2008. מדובר ביותר מ-15 שנים של שכר.
אולי באוכלוסייה החרדית מצליחים להימנע מהשלכות משבר הדיור, ועל כן נציגם המיועד במשרד השיכון לא מכיר את קיומו? התשובה היא חד משמעית לא. זוגות צעירים במגזר החרדי זקוקים לדירות ומתקשים לרכוש אותן בדיוק כמו זוגות צעירים בכל מקום אחר.
מחקר שנערך בשנת 2020 על ידי ד"ר איתן רגב וגבריאל גורדון מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי החרדים רוכשים יותר דירות ביחס לשיעורם באוכלוסיה. הסיבה לכך כפי שמראים זאת החוקרים, נעוצה בשיעורי הילודה: בשל שיעורי הילודה הגבוהים שיעור החרדים הצעירים המקבלים בירושה דירות נמוך בהרבה מן השיעור המקביל בקרב יהודים לא-חרדים. יחד עם גיל הנישואים הנמוך ושיעורם הגבוה יותר בסך האוכלוסייה הצעירה, נאלצים החרדים לרכוש יותר דירות ממקביליהם הלא-חרדים.
עם זאת בפועל, שיעור הזוגות הנשואים החרדים שמחזיקים בדירה קטן יותר משיעור הזוגות הנשואים החילוניים המחזיקים בדירה. כלומר למרות ריבוי הרכישות, מספרן לא עומד בקצב ריבוי הילדים שזקוקים לדירות. שיעורי הבעלות הדומים מראים שהחרדים נמצאים עם האוכלוסייה הכללית באותה סירה, באותו משבר.
עוד מצאו ד"ר רגב וגורדון כי בשנים האחרונות גדל שיעור הזוגות הנשואים החרדים שרוכשים את הדירה מבלי לקבל עזרה מהוריהם, זאת ככל הנראה תוצאה של היותם דור שני או שלישי של חברת הלומדים. לנוכח משאביהם המוגבלים של הזוגות הצעירים החרדים וגיל הרכישה המוקדם שלהם, הנתון הזה מחזק את ההשערה כי גם ההון העצמי של החרדים מגויס באמצעות הלוואות, ויש בחברה החרדית מקורות מימון רבים יותר להלוואות חוץ בנקאיות (כמו גמ"חים). הדירות שלהם לעיתים קרובות נרכשות במינוף של 100% ויותר.
אך גם הלוואות צריכות להיפרע. החוקרים מסבירים כיצד רוכשים החרדים דירות רבות כל כך - הם פשוט קונים דירות זולות יותר. על פי המחקר, החרדים קונים דירות ישנות יותר וקטנות יותר, עם פחות חדרים וחדרים קטנים
יותר מאשר מקביליהם הלא-חרדים. למעשה, קובעים החוקרים בצורה חד משמעית, שחוץ מבמקומות מסוימים מאוד שיש אליהם הגירה ומוכוונת של חרדים, החרדים לא מצליחים "לשבור את השוק" ולקנות דירות במחיר זול ממה שהן עולות.
יתר על כן, תוכניות דיור במחיר מופחת כמו מחיר למשתכן, שנגע בשנותיו הראשונות בעיקר בדירות יקרות, לא הוריד כלל את המחיר הממוצע ששילמו זוגות צעירים חרדים על דירות, כי הדירות האלה היו יקרות מידי בשבילם גם לאחר ההנחה. מחיר למשתכן בתחילתו דווקא כן הוריד את מחירי הדירות בממוצע לזוגות צעירים חילוניים, שזכו בהגרלות, גם אם לא השפיע על השוק כולו.
עליות המחירים בכל הארץ משפיעות על זוגות חרדים רבים שרוצים לרכוש דירה וכפי שמראים במחקר, מייצרת הגירה גאוגרפית של חרדים לפריפריה, כזו שלא רואים באוכלוסייה הלא-חרדית. הגירתם של חרדים רבים כל כך לערד, בשל המחירים הגבוהים במרכז, הובילה לאישור הקמת עיר חרדית חדשה בכסיף בממשלה האחרונה.
לא רק שגולדקנופף מכיר את משבר הדיור, הסיבה שמפלגת יהדות התורה שלחה אותו למשרד השיכון, שם כיהן ליצמן לפניו, נעוצה בדיוק בהבנתם את גודל המשבר באוכלוסייה החרדית ובכלל.