חרמות, איומים ושולחנות ריקים: המצב העגום של המסעדות הישראליות באירופה

לפני 7 באוקטובר והמלחמה בעזה המסעדות ישראליות שנפתחו בערים הגדולות היו מלאות עד אפס מקום, השפים הישראלים היו הדבר הכי חם והסועדים הלא ישראלים התאהבו בטעם. אלא שהיום המטבח הישראלי מחליק בימים האלה קצת פחות טוב בגרון ללא מעט אנשים באירופה.

המסעדות הישראליות בעולם נמצאות מאז 7 באוקטובר תחת מתקפה. בתנועות האנטי-ישראליות זיהו את ההצלחה שלהן, את המומנטום, את העובדה ששגרירות דרך אוכל היא אפקטיבית, ולכן החליטו לסמן מטרה.

מפגינים פשטו על המסעדה של אייל שני באוסטרליה. בברלין נדחתה השקה של מסעדה נוספת שלו בגלל המחאות. ביוון מפגינים אנטי-ישראלים השחיתו מסעדה ישראלית בכתובות גרפיטי ופיזרו עשרות פליירים.

פריזם, המסעדה זוכת כוכב מישלן של גל בן-משה בברלין, נסגרה. בין היתר, גם בגלל המצב. רשת מסעדות שוק בארצות הברית הפסיקה לפעול וה-BDS הגדיר ניצחון לתנועה. וזו רשימה חלקית בהחלט.

"לקוחות קבועים שלי נעלמו, ראיתי אותם באינסטגרם עם דגל פלסטין"

סימונה אלחרר היא הבעלים של קיטשן 151 בעיר בריסל. שהיא עושה את הדרך למסעדה שלה היא נאלצת לא פעם לעבור ליד כתובות הגרפיטי נגד ישראל שממלאות את העיר.

"אני לא יכולה לשים פה מוזיקה ישראלית", סיפרה סימונה. "אנשים לא רוצים לשתות יין ישראלי". עבור המסעדה של סימונה, השינוי התחיל די מהר אחרי 7 באוקטובר. היא שיתפה: "קיבלתי טלפון מראש העיר. הוא אמר שבספר כתוב: 'מסעדה ישראלית'. הוא הוריד את השם 'ישראלית' כדי לשמור עליי".

הניסיון הזה לא ממש עבד. אלמוני פרץ למסעדה והשחית אותה, עובדים עזבו כי לא רצו לעבוד במסעדה ישראלית, והם לא היחידים שנעלמו. "היו לקוחות קבועים במשך 12 שנה, עד היום לא ראיתי אותם. ראיתי אותם באינסטגרם עם דגלי פלסטין".

אז היום קיטשן 151 היא כבר לא מסעדה, אלא מטבח לאירועים פרטיים ושירות קייטרינג. סימונה יכולה לסנן ולבחור את הלקוחות שלה, ואיתם היא יכולה להמשיך להיות מי שהיא באמת. "כל החיים חלמתי להגיע לאירופה, להצליח, לצאת בגדול, ופתאום אתה הופך להיות קטן מאוד".

"אם אתה רוצה לשרוד, אתה צריך להסתיר את עצמך"

בצרפת אומרים שאדם לא אוכל בשביל לחיות, אלא חי בשביל לאכול. אבל מתברר שיש משהו שירחיק אפילו את הצרפתים, חלקם לפחות, ממסעדות עם אוכל מעולה - הסלידה שלהם מישראל.

איך שלא תהפכו את זה, נום או מתן זקן הם סיפור הצלחה מטורף. המסעדה הפריזאית של הישראלי הירושלמי נפתחה בסך הכול לפני שלוש שנים, בתוך שמונה חודשים, כשהוא בגיל 30, הוא קיבל את המישלן הראשון. הוא קיבל את הכוכב הראשון ב-2024 וחידש הוא ב-2025 – בעיצומה של המלחמה.

שאלנו את מתן זקן אם היה לו חשש שהמלחמה תפריע לו בנושא הזה. "אם הייתי אותי אולי מפיץ יותר מדי את הישראליות שלי ולא הייתי זהיר, זה היה יכול לקרות. אני שף, אני מבשל, אני לא עושה פוליטיקה כי זה יכול להשפיע הרבה", הסביר מתן.

המישלן הזה הוא הוכחה שאפשר למרות הכול, אבל בביס המתוק מההצלחה, יש גם טעם של מרירות. בבקשה. כי מתן, כמו אחרים, הבין שבמשוואה החדשה שנוצרה הוא מוכרח לבחור, להיות שף ישראלי או להיות שף בין-לאומי מצליח.

"מה שהכי כואב בעצם זה גם להיות פה ואיכשהו להבין שאם אתה רוצה לשרוד, אתה איכשהו צריך להסתיר את עצמך", אמר מתן בכאב. "היו מצבים שבהם אנשים נשאלו באמצע סרוויס מה המקור של השף. מה אני אמור לענות לבן-אדם?".

מתן עבר לצרפת בגיל צעיר וחזר לישראל מבחירה כדי להתנדב לצבא. הוא היה רוצה להיות היום פעיל הרבה יותר למען ישראל ברשתות החברתיות.

הוא המשיך וסיפר: "העליתי פוסט לאינסטגרם לא מזמן שאני אוכל אצל חבר שקוראים לו תמיר נחמיאס, שפתח איזה ביזנס של שווארמה ישראלית פה בפריז. קיבלתי תגובות של שנאה רק בגלל שאכלתי במקום שהבעלים ישראלים".

זה עלה בכל שיחה עם המסעדנים, הדילמה הזאת שבין להיות ישראלי מופגן, פומבי, לבין הסיכון הממשי שהמוסד שבנו בשתי ידיים, המסעדה שהשקיעו בה כסף, זמן, שהכול יתרסק.

"כתבו עלינו בביקורות: 'המסעדה מצוינת, קחו בחשבון שהיא ישראלית'"

רן שמואלי הוא לא חדש בענף. הוא שף מעוטר ומנוסה שפתח בעיצומה של המלחמה את קלארו לונדון באחד הרחובות המרכזיים בעיר, מיקום שבלי קשר למסעדה הפך פופולרי במיוחד כשרבבות אנטי-ישראלים יצאו בשבתות לרחוב למחות נגד ישראל.

"אין לנו דגל ישראל בכניסה", העיד רן. "יש פה ושם אפילו ביקורות טובות על המסעדה, אז היו כמה שכתבו, 'המסעדה מצוינת, קחו בחשבון שזו מסעדה ישראלית'". על ההפגנות סיפר רן: "לא נעים היה כל שבועיים לראות הפגנה של מאה אלף איש צועדים 'לשחרר את פלסטין', אני כל בוקר מגיע לכאן ואני אומר תודה כי יש לנו חלונות ענקיים וזכוכיות ענקיות, בכיף אפשר לזרוק על זה כמה אבנים ולחסל את הסיפור".

"זה התחיל מצעקות והשמצות והמשיך ביריקות וגרפיטי"

כמה דקות הליכה מקלארו של רן שמואלי נמצאת המסעדה כפרה של ערן טיבי. את השינוי שהביא איתו 7 באוקטובר והמלחמה, אפשר לראות ממש עוד לפני שבכלל נכנסים לתוך המסעדה. לפני המלחמה כפרה של ערן לא התביישה בישראליות שלה, להפך, היא חגגה אותה, כיתוב בעברית ותל אביב באור נאון בוהק. אבל היום היא מסתפקת בכיתוב באנגלית בלבד.

"אני עומד פה בחוץ בסיגריה ואני שומע אנשים מדברים 'זאת המסעדה הישראלית, בוא נלך, אני לא רוצה להיכנס'. אתה שומע את זה ונקרע לך הלב", אמר ערן. הוא הסביר את ההחלטה להוריד את הכיתוב בעברית: "היה פה אנשים שעברו בין לבין להפגנות, זה התחיל מצעקות והשמצות וקללות ואיומים והמשיך ביריקות, בגרפיטי, בהשלכת פסולת וב-30 טלפונים ביום".

ערן סיפר מה אמר לו הבעלים של הבניין: "הבעלות של 'סוהו אסטייטס' היא יהודית. נאמר לי - 'למה אתה מנקר עיניים? אל תהיה צודק, תהיה חכם, תשחק בטיפשות שלהם. תוריד את השלט, תשאיר את הכפרה בפנים, תמשיך לשים לך את השרית חדד שלך בפנים. מי שנכנס, אתה תהרוג אותם באהבה שלך".

כנכנסים לכפרה מבינים כמה המצב השתנה מהפעם האחרונה שעשינו עליה כתבה, לפני המלחמה. "היו לי כמה מקרים ממש קשים", העיד ערן. "עובדים עזבו אותי בגלל המצב, חלק בגלל דעות פוליטיות וחלק מבחינה ביטחונית, כי התקשרו אלינו כמעט כל יום לאיים על החיים שלנו".

המסעדות של ערן הפכו לחלק מהרשימה המפוקפקת של ה-BDS, עסקים שצריך להחרים. ערן סיפר על ההשלכות של המצב הקשה: "ההוצאות שלי מטורפות כי שכרתי אבטחה פרטית, אין לי מספיק הכנסות כי עושים עליי חרם".

לפני המלחמה נראה שהבום הגדול של המטבח הישראלי היה ממש על סיפו. כעת נראה שהרגע של המטבח הישראלי להפוך למטבח בין-לאומי פופולרי כמו היפני, הפרואני והמקסיקני התפספס. אבל המסעדנים הישראליים לא מוותרים והם ימשיכו לספר את הסיפור הישראלי שלנו לסועדים שמגיעים מכל העולם.