מחקר: הפער בהוצאה על מזון בין עשירים לעניים גדל, ובתחבורה הוא פי 20

מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, שפורסם היום (ג'), חושף פערים עמוקים בצריכה הבסיסית בין עשירים לעניים בישראל. המחקר, שנערך על ידי החוקר יואב טוביה ומבוסס על סקרי הוצאות הלמ"ס בשנים 2003–2023, מראה שמדדי אי-השוויון בהכנסה אמנם הצטמצמו במקצת בעשורים האחרונים, אך כשבוחנים את ההוצאה בפועל על מזון, דיור ותחבורה, שלושת הסעיפים שמהווים יחד כ-60% מהוצאות משקי הבית, התמונה שונה.

הפער בהוצאה לנפש על מזון בין העשירים לעניים גדל בתוך 20 שנה. ב-2003 משפחה מבוססת הוציאה פי 5.2 יותר על מזון לנפש ממשפחה ענייה, וב-2023 היחס כבר עמד על פי 5.8. משק בית עשיר מוציא 394 שקל בשבוע לנפש על מזון, לעומת 234 שקל במשק בית עני, פער של כ-70%.

ההבדל אינו רק בסכום אלא גם בהרכב הצריכה. בקרב חמישית משקי הבית העשירים ביותר, 30% מתקציב המזון מופנה לארוחות מחוץ לבית, מסעדות, בתי קפה ומשלוחים, לעומת 9% בלבד בקרב החמישית הענייה. מנגד, משקי בית עניים מקדישים רבע מהוצאות המזון שלהם לבשר, עופות ודגים, לעומת 15% בקרב העשירים. מי שמרוויח מעט קונה יותר מצרכים בסיסיים ופחות חוויות, ועדיין מוציא פחות כסף בסך הכל.

דיור: צעירים נדחקים החוצה

גם בדיור הפערים התרחבו, בעיקר בקצה התחתון של סולם ההכנסות. משק בית עני ששוכר דירה מוציא בממוצע 858 שקל לנפש בחודש על שכירות, לעומת 1,984 שקל במשק בית עשיר, פער של יותר מפי שניים. גם כשהחוקרים השוו בין משפחות בעלות מאפיינים דומים, אותו גיל, מספר נפשות ואזור מגורים, משפחות עשירות עדיין הוציאו 56% יותר על דיור.

שיעור הבעלות על דירה עומד על 76% בקרב העשירים, לעומת 63% בקרב העניים. הנתון הבולט הוא בקרב הצעירים: שיעור הבעלות על דירה בקרב בני 18–29 צנח מ-40% ב-2003 ל-21% בלבד ב-2018. רוב הצעירים בישראל כבר אינם יכולים לרכוש דירה, ומאחר שדירה היא הדרך המרכזית שבה משפחות ממעמד הביניים צוברות הון ויוצרות ביטחון כלכלי, הירידה עשויה להעמיק את פערי העושר בעתיד.

גם הצפיפות מספרת סיפור: במשפחות עניות חיים בממוצע 1.2 נפשות בכל חדר, לעומת 0.6 בקרב העשירים, פי שניים יותר צפוף.

תחבורה: הפער הגדול מכולם

הפער העמוק ביותר נמצא דווקא בתחבורה. ב-2023 משפחה מבוססת הוציאה על תחבורה פי 20 יותר לנפש ממשפחה ענייה, פער עצום בהשוואה למזון (פי 5.8) ולדיור (פי 2.4). הפער אמנם הצטמצם מפי 24 ב-2003, אך עדיין מדובר בתחום שבו העניים כמעט אינם יכולים להשתתף.

ב-2018 רק 42% ממשקי הבית העניים החזיקו ברכב פרטי, לעומת 92% בקרב העשירים. ב-2003 עמד השיעור בקרב העניים על 24% בלבד. לפי המחקר, הפער הזה אינו רק עניין של נוחות: הוא פוגע ביכולת של בעלי הכנסה נמוכה להגיע למקומות עבודה מתגמלים יותר, במיוחד בפריפריה שבה התחבורה הציבורית דלילה.

גם היכולת לטוס לחו"ל משקפת פערים חדים. ב-2018 דיווחו 42% ממשקי הבית העשירים על הוצאות נסיעה לחו"ל בשלושת החודשים שקדמו לסקר, לעומת 6% בלבד בקרב העניים. חופשה בחו"ל, שעבור חלק מהישראלים הפכה לשגרה, נותרה מותרות בלתי מושגת עבור רוב בעלי ההכנסה הנמוכה.

העלאת המע"מ מכבידה דווקא על העניים

ממצאי המחקר מקבלים חיזוק מכיוון נוסף. דוח בנק ישראל ל-2025, שפורסם אתמול (ב'), מצביע על כך שהעלאת המע"מ ל-18%, שנכנסה לתוקף בתחילת 2025 כדי לממן את עלויות המלחמה, פוגעת באופן לא פרופורציונלי בשכבות החלשות. לפי הדוח, נטל המס העקיף בישראל הוא רגרסיבי: הוא כבד יותר ככל שההכנסה נמוכה יותר, משום שמשפחות עניות מוציאות את רוב הכנסתן על צריכה שוטפת, בדיוק על אותם מזון, דיור ותחבורה שבהם הפערים כבר עמוקים. שני מחקרים מרכזיים, שפורסמו בתוך יומיים, מצביעים על אותה בעיה: מי שמרוויח מעט משלם יותר ביחס להכנסתו ומקבל פחות תמורה.

סגן נשיא מוסד שורש, פרופ' איל קמחי, אמר כי מדדי אי-שוויון בהכנסה יכולים ליצור תחושה שהמצב משתפר, "אבל כשמסתכלים על היכולת של אנשים לחיות בכבוד, לקנות מזון איכותי, לשכור או לרכוש דירה ולהתנייד לעבודה, מתברר שהתמונה שונה". לדבריו, בלי טיפול בבעיות השורש, מערכת חינוך שמייצרת מיומנויות מתקדמות, תשתיות תחבורה שמחברות את הפריפריה ומדיניות דיור שמגדילה היצע, "הפערים לא ייעלמו. הם ימשיכו לעבור מדור לדור ולהפוך לקבועים יותר".