"חיפוש ואיסוף כל חלקיק משטח אויב": גילויים חדשים מאחורי מציאתו של יהודה כץ ז"ל

לפני כעשרה ימים הובאו לישראל עצמותיו של חלל צה"ל יהודה כץ ז"ל, שהיה הנעדר האחרון מהקרב באזור הכפר סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. הבוקר (חמישי) אנו מפרסמים ב-N12 פרטים חדשים מאחורי הקלעים על המאמץ המודיעיני ועל הפעילות המבצעית שנמשכה שנים בשטח האויב.

מאחורי איתורו של יהודה כץ עומד אחד מתיקי המודיעין הארוכים והמורכבים ביותר שנוהלו בישראל. במשך עשרות שנים נבחנה שוב ושוב השאלה מה עלה בגורלו, כשבמקביל נבנתה תמונת מודיעין שהתעדכנה בכל פעם שהצטבר מידע חדש.

גורם מודיעיני שהיה מעורה בפרשה מסביר כי ההחלטה להתמקד בטנק שבו שהה כץ פתחה למעשה ציר חקירה חדש. "מרגע שהתקבלה ההחלטה להתמקד בטנק, נפתח למעשה ציר חקירה חדש - וקודם היה צריך לנסות לאתר את הטנק עצמו".

"פרט קטן יכול לשנות את כל החקירה"

אחת התובנות המרכזיות שעלו במהלך העבודה הייתה שגם כאשר קיים ממצא שמזהה לכאורה את הטנק, עדיין נדרש להבין איזה פרט יכול לאפשר את אימות הזיהוי. הממצא הכריח את הצוות לחשוב מחדש על האופן שבו ניתן לאמת את הזיהוי, וכך עשינו. זו דוגמה לאופן שבו פרט קטן יכול לשנות את כל החקירה".

העבודה לא הסתמכה רק על איסוף מידע חדש. במהלך השנים חזרו אנשי המודיעין גם לחומרים שנאספו בעבר, ולעיתים קיבלו אלה משמעות חדשה. "היו מקרים שבהם חומר שהיה מוכר למערכת במשך שנים קיבל משמעות אחרת לאחר שהצטבר מידע חדש. לכן חלק מהעבודה לא היה רק לאסוף מידע חדש, אלא לדעת לחזור למידע קיים ולשאול מחדש מה הוא אומר בתוך התמונה המעודכנת", מוסיף הגורם.

לדבריו, זו אחת התובנות המרכזיות מהחקירה כולה: "מידע מודיעיני לא בהכרח מאבד את הערך שלו עם הזמן. לפעמים הוא פשוט מחכה לנקודת חיבור. מידע שנראה שולי בנקודת זמן אחת יכול להפוך למכריע כאשר מצטרפת אליו אינדיקציה חדשה שנים לאחר מכן".

במהלך השנים בוצעו מספר מבצעים בשטח האויב שנועדו לקדם את החקירה. "אלה לא היו פעולות מנותקות, אלא רצף מודיעיני אחד: מכל פעולה הופקו לקחים, המידע הוטמע בתמונת המודיעין והוביל לשינוי או לדייק את הפעולה הבאה". ההחלטה שקיבל הרמטכ"ל בשנת 2000 להקים צוות ייעודי לחקירת היעלמותם של אנשי הצוות הייתה, לדברי הגורם, אבן דרך משמעותית.

"העבודה שבוצעה אז הפכה לתשתית שעליה נשענו הצוותים שבאו אחר כך, ובמקום להתחיל בכל פעם מחדש, ניתן היה להתקדם ממנה ולבחון אותה באמצעות מידע ויכולות שלא היו קיימים אז". את הצוות העדכני הובילו רס"ן מ"ב, שהחל את דרכו כנציג השב"כ בצוות ובהמשך, עם פרישתו לגמלאות, עבר לשמש כנציג אמ"ן בצוות, יחד עם רס"ן נ' ממפקדת השו"ן, שהוביל את הפרשה במערך.

"הייתה שותפות יוצאת דופן עם השב"כ ומוסד"

מי שהיה מעורב במשך שלוש שנים בחקירה הוא סא"ל י', שבעברו עסק במשך שנים בעולמות השו"ן באמ"ן. לפני כחצי שנה סיים את תפקידו ועבר לפקד בגוף אחר באמ"ן. "אני מאוד מתרגש. אי אפשר להתעסק בזה בלי לקחת את זה באופן מאוד אישי. זה משהו שמלווה אותך גם הרבה אחרי שאתה מתעסק בזה"' הוא מדגיש.

כשנכנס לתיק, מספר סא"ל י', הנחת העבודה המרכזית הייתה שיהודה כץ לא שרד את הפגיעה בטנק. "זה התבסס על המון עבודה שעשו באכ"א ואיסוף עדויות של הצוות וחיילים וקצינים שהיו בזירה. הנחת העבודה הייתה שהוא לא בין החיים. למרות שזו הייתה ההנחה, לפחות בתקופה שלנו כל פעם שמרנו את הספק שאנחנו לא מבינים ויש ספק".

לדבריו, עם הזמן התברר שהמפתח להתקדמות נמצא בניסיון להתחקות אחר הטנק עצמו. "הבנו שהטנק הוא הסיפור. רצינו לנסות להתחקות אחריו ולהבין איפה הוא. עברו הרבה שנים, וככל שהתפתחה העבודה הצלחנו להתמקד ולעשות זום-אין עם המון שותפות יוצאת דופן עם השב"כ ומוסד".

ברגע הזה מספר סא"ל י' שהשלב המודיעיני התבהר, והמאמץ עבר להתמקד בשלב המבצעי. הוא מספר שהפעילות דרשה מספר ניסיונות בשטח אויב. "במשך תקופה של שלוש שנים בוצעו מאמצים מבצעיים בשביל לנסות להגיע אל הטנק. זה לא משהו שאפשר לעשות בחמש דקות. צריך לייצר את המציאות המבצעית שמאפשרת עבודה מורכבת".

"זו 40 שנה של עבודה בלתי פוסקת"

סא"ל י'

הוא מתאר גם את הפעילות כמעין חפירה ארכיאולוגית בשטח אויב: "צריך לחפש ולאסוף כל חלקיק שאולי יכול לסייע - נסה לתאר חפירה ארכיאולוגית במרחב אויב ובזמנים קצרים". היו יותר מניסיון אחד להגיע לנקודה, כך לדבריו: "נכשלנו לא פעם אחת. עשינו כמה ניסיונות ביחד עם השותפים, והיה יותר מניסיון אחד במשך המאמץ המבצעי שהתפרס על תקופה לא קצרה. עשינו את כל המאמצים האפשריים בשביל להביא משהו מוצלח. באמת עניין של התמדה, כי אחרת לא נצליח".

המאמץ להרכיב את החלק האחרון בפאזל

גם לאחר שהושגו ממצאים מהשטח, הדרך לזיהוי הסופי לא הסתיימה. דווקא מאחר שמדובר בפרשה שמלווה משפחה במשך עשרות שנים, במערכת המודיעין ביקשו להגיע לוודאות מוחלטת. "הוחלט לבצע את הזיהוי כולו בשטחי הארץ", אומר סא"ל י'. "בשו"ן לא מסתפקים ב'כנראה'. צריך להביא תשובה למשפחה. אני תמיד אמרתי לאנשים שלי שאנחנו נבחנים רק במבחן התוצאה".

הנקודה שבה מבחינתו ניתן היה לומר "זה זה" הגיעה רק לאחר הבדיקות המקצועיות. "כשבסוף אנשי המקצוע מקבלים את הממצאים ועושים את כל הבדיקות הנדרשות ועושים התאמה שלא ניתנת לערעור. עד אז לא מורידים את הרגל מהגז", הוא מוסיף.

אלא שהמאפיין המרכזי של הפרשה אינו רק המבצע שהוביל לתוצאה, אלא הרציפות המודיעינית שנמשכה עשרות שנים, ומה שהפך אותה לייחודית. "יש פה עבודה מתמשכת ובלתי פוסקת במשך 40 שנה. אתה לא תמצא שום מקום אחר באמ"ן ובקהילת המודיעין שמישהו חוקר את אותה פרשה 40 שנה, כשכזו בממוצע נמשכת חצי שנה, חודש-חודשיים".

"אתה לא יכול לחקור פרשה בת 40 שנה ולצאת מנקודת הנחה שאתה הכי חכם בחדר. אתה תמיד תתבסס על מי שהיה לפניך ותעביר את המשימה למי שיגיע אחריך. זה מרוץ שליחים שלוקח לו מלא זמן", הוא מדגיש. "הייחוד של התיק הוא שהמודיעין נדרש לעבוד כאן לאורך זמן חריג מאוד. המטרה לא הייתה רק להבין מה קרה ב-1982, אלא לשמר את היכולת לחזור לתיק בכל פעם שהופיע מידע חדש או נפתחה יכולת חדשה".