"זו תהיה התאבדות": האם חיזבאללה יצטרף למערכה אם איראן תותקף?

"אם דבר כזה קורה – האם חיזבאללה יצטרף או לא יצטרף – ועל זה אנחנו מאוד ערניים, מאוד דרוכים, מוכנים חזק מאוד גם בהגנה וגם מכינים לעצמנו מרכיבים התקפיים. כרגע לפחות זה הדבר העיקרי שאנחנו ערוכים אליו", כך אמר בסוף השבוע מפקד פיקוד הצפון, האלוף רפי מילוא. הדברים, שפורסמו במהדורה המרכזית, נאמרו על רקע המתיחות מול איראן. בצה"ל נערכים גם לתרחיש שלפיו אם איראן תתקוף, הפעם תהיה הצטרפות של ארגון הטרור הלבנוני - תרחיש שבישראל רואים בו גם הזדמנות להנחית מכה משמעותית על חיזבאללה, כזו שעשויה לסייע בפירוקו מנשק ובהחלשת כוחו לטווח ארוך.

לפי נתונים שחשף השליח האמריקני ללבנון תומאס ברק בחודש נובמבר, לחיזבאללה נותר עדיין כוח משמעותי: כ-40 אלף פעילים וכ-15 עד 20 אלף רקטות וטילים. במקביל, בצבא לבנון הודיעו לפני כשבועיים על פירוק חיזבאללה מנשק מדרום לליטני, כחלק מתוכנית שאישרה ממשלת לבנון – הצהרה שבישראל קיבלו בספקנות, והבהירו כי בשטח אין שינוי מהותי ביכולות הארגון.

בישראל ממשיכים ב"שגרת הלחימה" של תקיפות אכיפה בדרום לבנון, אך בעת הזו רואים את הזירות – איראן, לבנון והחות'ים – כמערכת אחת מחוברת. ההערכה בירושלים היא שאם טהראן תבחר להסלים, ייתכן שתתעקש על הצטרפות חיזבאללה, אך באותה נשימה קיימת גם אפשרות הפוכה: שארה"ב תוביל תקיפה באיראן, וישראל תנצל את המומנטום כדי לפגוע קשות בזרוע הצבאית של חיזבאללה ולסייע לממשלת לבנון בצמצום כוחו.

אנחנו ערוכים ומתכוננים גם לתרחיש שחיזבאללה יצטרף

מפקד פיקוד הצפון רפי מילוא

"ארגון שצריך לבנות את עצמו מחדש"

ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן וחיזבאללה במכון משגב, מעריך כי הסבירות שחיזבאללה יצטרף לתגובה איראנית נמוכה, בעוד שבקרב המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן ניכרת נכונות גבוהה יותר להצטרף להסלמה ולהרחיב את העימות. לדבריו, הארגון נמצא בצומת דרכים קשה: "חיזבאללה צריך לבחור בין האפשרות הגרועה לגרועה יותר. הוא במציאות קשה בעידן שאחרי נסראללה והצמרת הביטחונית שחוסלה. זה ארגון שונה לגמרי. למרות שיש לו עדיין יכולות לא מבוטלות – כמה עשרות אלפים של פעילים ויכולת טילאית – הביטחון העצמי והרטוריקה שלו שונים".

מנשרוף מתאר לחצים מכל הכיוונים: צבאיים מצד ישראל, כלכליים מצד ארה"ב, דיפלומטיים מצד אירופה, ופנימיים מצד החברה והממשלה בלבנון. "זה יהיה מהלך התאבדותי אם הוא יצטרף למלחמה. זה עלול להביא גם את האמריקנים לתקוף אותו, ולתת לישראל תירוץ למבצע התקפי רחב".

אם הוא יצטרף - זה מהלך התאבדות. זה ייתן לישראל את התירוץ לצאת למבצע רחב

ד"ר יוסי מנשרוף

לדבריו, חיזבאללה עדיין לא השלים את התחקירים הפנימיים שלו בעקבות החדירות המודיעיניות של ישראל, וממוקד בשיקום התשתית הצבאית ובמילוי השורות מחדש ככל הניתן. "הוא עדיין בתהליך התעצמות והבייס כועס עליו. החברה השיעית סובלת ורבים לא חזרו לבתיהם. למרות שחיזבאללה קיבל מיליארד דולר מאיראן מאז ינואר – הוא צריך הרבה יותר".

מנשרוף מתייחס גם ליכולת הייצור וההברחות של חיזבאללה, וטוען כי חרף הפגיעות המתמשכות, הארגון לא איבד לחלוטין את יכולתו לייצר אמצעי לחימה. לדבריו, "יש מפעל ייצור עצמאי של חיזבאללה בג'נטה, ליד הגבול הסורי, שישראל תוקפת שוב ושוב", כחלק מהמאמץ לסכל את ניסיונות השיקום. במקביל, הוא מצביע על המשך הברחות מאיראן ומסוריה, ועל מאמצים להעביר כספים דרך נתיבים אזוריים, גם תחת פיקוח ולחץ בין-לאומי גובר.

חיזבאללה צריך לבחור בין האפשרות הגרועה לגרועה ביותר

ד"ר יוסי מנשרוף

לחץ מבית, חולשה בזירה הלבנונית

גם פרופ' אייל זיסר, מומחה ללבנון ולסוריה מאוניברסיטת תל אביב, מתאר ארגון מוכה וחבול, שספק אם ירצה לספק לישראל את התירוץ לתקוף את מה שנותר ממנו. לדבריו, חיזבאללה ספג מהלומות קשות בקיץ 2024 ונאלץ להסכים להפסקת אש בתנאים נוחים לישראל. מאז הוא שומר על פרופיל נמוך, נמנע מתגובות על תקיפות יום-יומיות, ומתמודד עם לחץ ציבורי חריג בלבנון. "כולם פתאום קיבלו את העוז לצאת נגדו. גם כלכלית – איראן לא יכולה לסייע לו כפי שסייעה בעבר".

הפגיעות של ישראל בחיזבאללה - משמעותיות אבל לא מכריעות אותו

פרופ' אייל זיסר

עם זאת, זיסר מזהיר מפני זלזול ביכולות שנותרו: "נשארו לו עשרות אלפי טילים ונושאי נשק. הפגיעות של ישראל משמעותיות, אבל הן לא מהלומות מחץ שמכריעות אותו". באשר לשאלה אם חיזבאללה ערוך כיום לפתוח בעימות עם ישראל, זיסר משיב: "הוא איננו רוצה עימות כזה, היה מעדיף להימנע ממנו, אבל יש לו עדיין יכולות. לא כמו שחשבנו, לא כמו שחששנו לפני שנה-שנתיים, אבל יש לו עדיין יכולות שיכולות לגרום לנזקים בישראל. ולכן הייתי אומר, בסקאלה, משהו כמו שש".

זיסר מוסיף כי הארגון מוגבל ביכולת להתאמן ולהתפרס בגלוי בדרום לבנון, אך יכולת הגיוס שלו נותרה גבוהה. "צעירים שיעים רבים בלבנון אין להם אלטרנטיבה אחרת, אלא תמיכה בחיזבאללה והצטרפות לארגון. אנחנו צריכים להניח שהדבר הזה קורה".

מי מקבל את ההחלטה?

אחת השאלות הגדולות היא מידת העצמאות של חיזבאללה מול טהראן. מנשרוף סבור כי איראן לא "תכריח" את חיזבאללה, אלא תצפה שיקבל החלטה בעצמו – אך בתוך מסגרת ציפיות ברורה. "יהיה מרחב החלטה בידי חיזבאללה, כדי שאיראן תוכל לומר: אתם החלטתם בעצמכם".

זיסר נחרץ יותר: "חיזבאללה רואה עצמו כפוף לחמינאי, זה חלק מתפיסת ולאית אלפקיה שלהם. אם האיראנים יחליטו שזה האינטרס שלהם – הוא ייכנס למלחמה, גם אם הוא לא מתלהב מכך. ייתכן שיקווה למנף את המעורבות, ואם העימות יסתיים בתיקו – לחזור לסטטוס-קוו שלפני המלחמה האחרונה, למצב שבו ישראל אינה תוקפת בלבנון כפי שהיא תוקפת היום".

האיראנים התחשבו בנסראללה, את נעים קאסם הם לא סופרים

פרופ' אייל זיסר

בהיבט של קבלת ההחלטות, בולט במיוחד השינוי הדרמטי שנוצר בהיעדרו של חסן נסראללה. לדבריו, "צריך להביא בחשבון שאין כבר נסראללה, שהאיראנים העריכו והתחשבו בדעתו. את נעים קאסם הם לא סופרים לכאן", מצב שמצמצם עוד יותר את מרחב התמרון של חיזבאללה מול טהראן. זיסר מבהיר כי לא ברור שאיראן תבחר מלכתחילה לערב את ישראל בעימות ישיר עם ארה"ב, אך אם תגיע למסקנה שמדובר במוצא אחרון – "אז חיזבאללה יפעל בהתאם להנחיות האיראניות".

אם חיזבאללה יבחר בכל זאת להצטרף לעימות, התמונה שמשרטטים המומחים היא של מערכה קצרה ואינטנסיבית, שתישען בעיקר על ירי רקטי וטילי לעבר העורף הישראלי. מנשרוף מזהיר גם מפני תרחיש של חוליות של עשרות מחבלים שינסו לפלוש לישראל כדי לרתק את צה"ל ולפנות מרחב פעולה לאיראן. "אסור להוריד את האופציה הזו מהמדף", הוא אומר. "אסור לזלזל במה שנשאר מיכולות שנבנו במשך השנים במסגרת התוכנית לכיבוש הגליל".