גל הטרור הציף פעם נוספת את סוגיית הטיפול במחבלים: אם הם נעצרו בחיים הם הופכים לאסירים ביטחוניים, ועל פי רוב - מחכים להשתחרר מהכלא, בין אם בעסקת חילופים ובין אם כי עונשם פשוט נגמר והם יוצאים לחופש. ניסינו לברר עם מומחים מתחום המשפטי מה ישראל יכולה לעשות כדי להחזיר את ההרתעה - ומה הגבולות.
פרופ' יובל שני, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, מסביר כי מבחינת המשפט הבין-לאומי יש לישראל את הזכות והחובה לנקוט באמצעים הנחוצים להגן על חיי אזרחיה, כולל נקיטת אמצעים תקיפים על מנת למנוע ולהעניש מפגעים, ואת אלו שמסייעים להם ותומכים בפעולתם.
לדברי פרופ' שני, למשפט הפלילי יש תפקיד מרכזי במאבק בטרור, אך יש גם צעדים משלימים שניתן וצריך לנקוט כדי לעצור פעולות טרור עוד לפני שבוצעו. בין השאר: למנוע כניסה לישראל של מי שנחשד במעורבות בטרור, ניטור רשתות חברתיות על מנת להסיר או להגביל גישה לשיח שנאה - ובמקרים מתאימים אפילו צעדים דרמטיים כמו מעצר מנהלי - תחת פיקוח שיפוטי.
"ישראל נוקטת בכל האמצעים הללו כבר היום, אך ככל שהמצב הביטחוני מחמיר, נדרשות פעולות אכיפה ומניעה נמרצות יותר", מוסיף פרופ' שני. "למשל, סגירה הרמטית של הפרצות בגדר ההפרדה, פעולה מהירה יותר להסרת תכנים מהרשתות החברתיות ולהענשת המפיצים קריאות לאלימות דרכן, חילוט כספים הניתנים למבצעי פעולות טרור וכדומה".
"עם זאת", מבהיר פרופ' שני, "כמו כל פעולה שלטונית, גם המאבק בטרור חייב להתנהל במסגרת החוק הישראלי והחוק הבין-לאומי". לדבריו, יש שתי מגבלות עיקריות במאבק נגד הטרור: איסור ענישה קולקטיבי של אוכלוסייה שלא הפרה את החוק ולא מהווה סיכון ביטחוני וכן את הזכות להליך הוגן שיש להעניק גם לחשודים בטרוק, בכל מקום שהדבר אפשרי.
"המשמעות העיקרית היא שחלק מהאמצעים הנוספים הנשקלים - למשל ביטול קצבאות של בני משפחה - צפויים להיתפס כבלתי חוקיים מנקודת מבטה של הקהילה הבין-לאומית", הוא מסביר. "יש לציין, כי כבר לגבי חלק מהפעולות בהם נוקטים היום, כגון הריסות בתים כעונש או מניעת איחוד משפחות של ישראלים ופלסטיניים, יש ספקות כבדים באשר לחוקיותם מכוח המשפט הבין-לאומי - וחשוב לא פחות, לגבי היעילות והאפקטיביות שלהם הלכה למעשה".
על המעורבות החוזרת של אסירים משוחררים בפעולות טרור חמורות, מציע פרופ' שני להסתכל מזווית אחרת. לדבריו, ישנם אסירים שהיו כלואים בגין עבירות קלות, ואז לאחר שהם משתחררים הם נעצרים עקב מעורבות בפעילות טרור חמורה יותר. "זה מעלה סימן שאלה לגבי מדיניות שב"ס שלא לנסות ולהציע תכניות שיקום לאסירים ביטחוניים", טוען פרופ' שני. "יוצא מכך שתקופת הכליאה מגבירה ולא מפחיתה לעיתים את הנטייה להשתתף בפעילות טרור".
"יש הבדל בין טרור יהודי לטרור ערבי"
"הנושא של פיצוץ והריסת בתים הוא נושא שנבחן הרבה מאוד פעמים ומשתמשים בו הלכה למעשה", מסביר פרופ' עודד מודריק, סגן נשיא בדימוס של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, כיום חבר סגל בכיר באונ' אריאל ויועץ מיוחד למשרד עורכי הדין AYR. לדבריו, יש חוות דעת שפעולת הריסת הבתים היא אפקטיבית ולכן אפשר לתמוך בצעד הזה – למרות "הפגיעה הסביבתית" שנלווית אליו.
"בתוך מדינת ישראל, האמצעי הזה הוא בר יישום הן לגבי מחבלים ערבים, והן כלפי טרור יהודי", מציין פרופ' מודריק שמדגיש כי לדעתו יש הבדל גדול בין טרור ערבי ליהודי. לדבריו, בעוד שהטרור הערבי "נשען למרבה הצער על גיבוי חברתי גדול ואפילו גדול מאוד, בוודאי בשטחים המוחזקים, הטרור היהודי נשען על גינוי מקצה לקצה, זולת תמיכה מזערית חסרת חשיבות". לכן, לדברי פרופ' מודריק, "בנתונים של סביבה חברתית מגנה אין תועלת בעצם בענישה הסביבתית הזאת".
ומה בנוגע לגירוש מחבלים ושלילת אזרחות?
"השאלה היא לאיפה מרחיקים", אומר פרופ' מודריק. "אם מרחיקים בתוך מדינת ישראל או בתוך השטח המוחזק, האפקטיביות היא מוגבלת וגם עם זה יש בעייתיות בהקשר למשפט הבין-לאומי שאוסר להרחיק אנשים ממקומם באופן כפוי".
הוא מוסיף: "אני חושב שבמקרים קיצוניים, ובכל מקרה כפוף לחוות דעת גורמי הביטחון שיש תועלת בדבר הזה, צריך לנסות להשתמש בצעד של גירוש משטח לשטח, כלומר מאזור יהודה ושומרון לאזור רצועת עזה, ואפילו בעיניי להרחיק מעבר לגבול. הכוונה היא גירוש של המחבל. לגבי המשפחה לדעתי זה בכלל בלתי אפשרי".
לדעתו של פרופ' מודריק, האפשרות לשלול אזרחות ממחבלים או מבני משפחותיהם לא ישימה מבחינה משפטית. "לדעתי זה בכלל לא עולה על הדעת", הוא אומר. "לא מתקבל ולא יהיה אפשרי לבטל אזרחות של בני משפחה. של המחבל עצמו יש היום אפשרויות מאוד מאוד מוגבלות, ונדמה לי שבלתי אפשרי לשלול אזרחות מאדם ולהשאיר אותו בלי אזרחות בכלל. רק אם יש מדינה קולטת שמסכימה לתת לו מעמד".
עונש מוות למחבלים
"יש סנקציה אחת שאני בעיקרון מתנגד לה וזה העניין של עונש מוות, למרות שאני בעצמי הייתי חבר בהרכב של בית משפט צבאי שגזר עונש מוות על מחבלים ישראלים מוסלמים", משתף פרופ' מודריק. "בעונש מוות אני לא רואה תועלת מעשית מפני שעונש המוות מכוון כלפי המחבל עצמו, והמחבלים הללו ככל הנראה אין להם שום חשש לאבד את עצמם לדעת בדרך כזו או אחרת. עונש המוות כנראה חסר הרתעה, אולי הוא מרתיע אחדים, אבל יש מספיק אחרים שיבואו במקומם".
לדבריו, הוא מסכים שניתן להשתמש בעונש מוות בנסיבות קיצוניות, אך מאוד קשה להגדיר זאת. "כל רצח הוא מתועב, אז מה יוצא דופן?", הוא שואל. "אני לא יודע לשרטט את הגבולות. כיוון שהדבר הזה הוא סופי, אין אפשרות לשנות את הפסק, ועוד האפקטיביות שלה מפוקפקת, אז אני לא הייתי תומך בעונש מוות".