אל"ם איאד סרחאן, בן הכפר מע'אר, מכיר את כאב השכול שהיכה בו פעמיים מקרוב. כמעט שנה אחרי שאיבד את אחיו איאס, צוער בקורס הקצינים של השב"ס שהיה על האוטובוס שנקלע לאש באסון הכרמל, היכה בו השכול בפעם השנייה כשאחיו איהאב נהרג בתאונת דרכים.

אביו, נג'יב סרחאן, דמות מוכרת ומוערכת בכפר מע'אר, היה מנהל בית ספר ופעל לחיזוק הקשר בין העדה הדרוזית לשורשי המדינה והאוכלוסייה היהודית. לאחר ששכל שניים מילדיו, נג'יב נפטר בשנת 2017 - מה שהותיר את איאד כמשענת המשפחה, בדגש על אימו וששת אחיותיו, כולל ילדיהם של איאס ואיהאב שנפטרו. כל זאת בזמן שהוא משרת בתפקיד בכיר בצה"ל כראש מנהלת התיאום והקישור לעזה - תפקיד אינטנסיבי ומורכב שמשפיע באופן ישיר על גובה הלהבות בזירה.

"כשסוגרים את עזה הטלפון הראשון שאני מקבל הוא מחברות 'רנואר' או 'גולברי'. זה מיד משפיע על התעשיינים ברצועה ובישראל. את כל הבדים לתעשיית הטקסטיל בארץ תופרים בעזה". כך נראים היום חייו של אל"ם סרחאן, שפורש השבוע מתפקידו ויסיים את שירותו בצה"ל. לדבריו, "מול עזה צריך מאמץ משותף - גם טיפול בסוגיית השבויים והנעדרים וגם ייצוב הכלכלה. רק כך אפשר לפתור שתי סוגיות - החזרת הבנים הביתה ושקט ארוך טווח".

ממשלת ישראל מנהיגה בחודשים האחרונים מדיניות חדשה - שיקום תמורת פתרון סוגיית השבויים והנעדרים. המשוואה החדשה מאז מבצע "שומר החומות" היא מדרגות אחרות של התקדמות. "כמדינה אנחנו צריכים להסתכל קדימה לפתרון ארוך שנים ולקבוע מה רוצים לראות שנתיים מהיום, לא רק בסוף הקיץ. צריך לבנות כאן תהליך של מאמץ אזרחי ולתת תקווה לאוכלוסייה הפלסטינית בעזה. שתושב עזתי יגיד: 'יש לי מה לאכול, יש לי פרנסה ויש לי מה להפסיד'. רק כך נשנה את המצב. כיום אין להם עתיד או תקווה".

גורם באונר"א ששוחח עם אל"ם סרחאן לאחרונה תיאר בפניו זינוק במספר הפניות לטיפולים נפשיים בקרב תושבי עזה. "האוכלוסייה במצב קשה, לא רק כלכלי אלא גם נפשי. מספר ניסיונות ההתאבדות שילש את עצמו, אין אוכל ויש אבטלה גבוהה מאוד. הכי קשה עבורם העובדה שהם לא רואים אור בקצה המנהרה. הפיצוץ במחסן האמל"ח של הג'יהאד האיסלמי לפני כשבועיים בלב העיר עזה היה מייאש מבחינתם. אפילו לא קם קול זעקה או מחאה - עד כדי כך התושבים מבינים שאין טעם לצעוק נגד השימוש בהם כמסתור לטרור".

החמאסניק שהתחנן: "תנו לעבוד בישראל"

יו"ר איגוד הקבלנים בעזה עבר לאחרונה במחסום של חמאס בצפון הרצועה ופגש בשוטר, איש חמאס, שעצר אותו. כשזיהה אותו, התחנן באוזניו השומר שייתן לו רישיון עבודה בישראל. "אני מוריד את המדים ורץ לעבוד אצלך", הבטיח מיד. שוטר חמאס מרוויח היום כ-800 שקלים בחודש. אם היה עובד בישראל היה משתכר יותר מ-6,000 שקלים בחודש. זה כל ההבדל ואולי גם המפתח לפתרון הבעיה הזו שנקראת עזה.

מדיניות ישראל ברצועה מגבילה מאוד הכנסת סחורות וסיוע הומניטרי, ועדיין לא אושר להכניס סוחרים מעזה לישראל. המדיניות היא הקלות ושיקום מול פתרון סוגיית השבויים והנעדרים. לתושבים אין אור בקצה המנהרה, והביקורת על חמאס הולכת וגדלה.

תושב מחנה הפליטים שאטי שפגש לאחרונה בכיר ישראלי סיפר שברחובות מחנה הפליטים מריחים את ריח הדגים המטוגנים ויש סחורה בשווקים. ארוחה במסעדת דגים בחוף הים תעלה כ-15 שקלים ופחית קולה נמכרת בשקל בודד, אבל מי יכול לשלם כשהשכר הממוצע ליום עבודה עומד על כ-60 שקלים. אבל את יחיא סינוואר, ראש חמאס, ברצועה זה לא מספק. הוא תקוע ואינו מסוגל להציג שום הישג לתושבים העזתים שנאנקים תחת מצוקה כלכלית קשה, אבטלה, קורונה ומחסור במזון בסיסי. ענף הדייג מספק פרנסה ליותר מ-35 אלף עזתים - דייגים, סוחרים, מכונאים, ומסעדנים.

החשמל זורם ברצועה כשמונה שעות ביום, ויש מים לחקלאות ולשתייה. זה משפיע מאוד על רמת ואיכות החיים, ומוזיל מאוד עלויות. אונר"א תומך היום באמצעות תלושי מזון בכמיליון מתושבי הרצועה - כמעט 50% מתושבי עזה. השליח הקטרי מבקר ברצועה, אך עדיין, בלחץ ישראל, הכסף לא נכנס. הרשות הפלסטינית היא המעסיק הגדול. 70 אלף פקידים שלה שמקבלים כמאה מיליון שקלים בחודש מכספי הרשות ברמאללה.

 מעבר כרם שלום, נקודת המעבר העיקרית לסחורות שנכנסו (צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90 )
מעבר כרם שלום, נקודת המעבר העיקרית לסחורות שנכנסות מישראל לעזה | צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90

בישראל מתקיים דיון על מתן הקלות נוספות. מעבר טקסטיל - כמו בדים שנתפרים במתפרות עזה עבור חברות כמו "פוקס", "רנואר" ו"זארה" - מתאפשר בעקבות לחץ של בעלי העסקים הישראלים. מדובר בכ-40 מיליון שקלים בשנה. בעבר יצאו מדי יום מהרצועה לישראל כ-6,000 סוחרים ועובדים. הם מכניסים מדי יום כמיליון שקלים לרצועה. בינתיים זה מוקפא.

גם מעבר המלט מישראל לרצועה נעצר. המלט שנכנס במשורה ממצרים הוא בעל איכות נמוכה מאוד אבל לעזתים אין הרבה ברירות. כך גם שורה ארוכה של פרויקטים כלכליים עתידיים: מאגר דלק לתחנות הכוח בעזה, גידול דגים בכלובים בים והקמת מתקני התפלת מים, מרפאות ובתי ספר. 300 פרויקטים גדולים וקטנים לשיקום הרצועה נמצאים עכשיו בהמתנה להתפתחויות. זה אמור היה להיות "פרויקט ההתאוששות" של הרצועה, כזה שיוריד את האבטלה הגואה מכ-60% ל-40%.

בקתות חוף ריקות, חושות ללא תיירים

בחום של עזה המפלט הוא הים. מרבית התושבים מגיעים לחופים, אבל המלונות נותרים ריקים. מדרום לנוציראת, על קו החוף, הוקם כפר הנופש "שליהאת". בקתות חוף וחושות ריקות, ללא תיירים או נופשים, שמי ששהה בהן מספר שמזכירות את סיני.

עד לאחרונה נרשמה עלייה בהגירה מהרצועה - כ-30 אלף תושבים בשנה - אבל נולדים בה כ-5,000 תינוקות מדי חודש. מי שעוזבים הם רופאים, מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים, עד כדי כך שבאיסטנבול נקראת שכונת "טקסים" השכונה הפלסטינית - עם יותר מ-60 אלף עזתים שנמלטו מהרצועה ובחרו בה כמשכנם החדש. זה נמשך עד שחמאס עצר זאת כשהבין שהתופעה הזו מסוכנת לארגון ולרצועה.

כדי להגדיל הכנסות, חמאס העלה את מיסוי הסחורות הנכנסות לרצועה ולוקח אחוזים גבוהים מכל בעל משאית במעבר כרם שלום. הארגון גם מוכר חשמל לציבור במחירים מופקעים, למי שבכלל יכול לשלם. שאלה שגם בישראל אף אחד לא יודע לענות עליה היא מהו התקציב השנתי של הארגון - תעלומה גם לגופי הביון הישראלים.

"אם לא נסתכל אחרת על המצב ברצועה בעיניים אזרחיות, נפגוש את התסכול הזה באירועים ביטחוניים", מסביר אל"ם סרחאן. "צריך לבנות תוכנית שתסתכל קדימה ותייצר לפלסטינים מחיר הפסד גבוה. האויב הכי גדול של חמאס הוא הכלכלה. אם נאפשר הקמת אזורי תעשייה במעברי קרני וארז ו-20 אלף פועלים יעבדו שם וישתכרו בכבוד - זה שינוי. הם יפחדו לאבד את פרנסתם וזה תחילתו של לחץ אזרחי על חמאס".

"בינתיים בשטח זה נראה כמו שינוי שיטה", הוא ממשיך. "פעם, מיד אחרי מבצע, פתחנו הכול - מעברים, מרחב דייג, כניסת סוחרים, וייצוא וייבוא סחורות. הפעם זה עובד במדרגות איטיות מאוד כי אנחנו מראים לחמאס שאנחנו רציניים בכוונתנו לפתרון סוגיית הנעדרים. רק אחר כך יבוא שיקום עזה. הכסף לא יעבור יותר במזוודות, אלא דרך הבנק. אם לא נשנה חשיבה נחזור במהרה לאותו מעגל . אין תחליף להבנות מול חמאס. הרי הכול החל בגלל המצב הכלכלי שדחק את חמאס לפינה - ההפגנות בגדר ובלוני התבערה".

"חמאס קלקל הכול כשירה על ירושלים"

האם ההכרזות על פתרון סוגיית השבויים והנעדרים תמורת שיקום הרצועה מסנדלות את ישראל ויביאו לסבב לחימה נוסף? בהחלט ייתכן. פתיחת הכלכלה תחלחל בתוך הרצועה ותייצר לחץ על הארגון להימנע מעימותים שיובילו לסבב נוסף. זה גם יכול אולי להביא להשבת השבויים והנעדרים.  הודנה אורכת טווח תאפשר שיקום תשתיות מים וחשמל, והקמת אזורי תעשייה משותפים בגדר. במקביל, יהודק הפיקוח במעברים על כניסת חומרים דו-שימושיים - ברזל, מלט ודשנים לחקלאות. כל מה שיכול לשמש גם לתעשייה הצבאית של חמאס. אפילו המצרים מהדקים עכשיו יותר את הפיקוח על העובר במעבר רפיח, ממצרים לרצועה.

 מעבר כרם שלום, נקודת המעבר העיקרית לסחורות שנכנסו (צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90 )
מעבר סחורות בכרם שלום | צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90

"האם ניתן יהיה לבנות חשיבה חדשה והבנות חדשות בשני נתיבים מקבילים?", תוהה אל"ם סרחאן. "פתרון סוגיית השבויים והנעדרים שייפתר רק בהחזרת אסירים, כולם מבינים את זה, יחד עם פתרון כלכלי שיבטיח שקט ארוך טווח. חמאס קלקל הכול כשירה על ירושלים. הוא שגה בניתוח כוונות ישראל, הופתע ונבהל".

"רק החזרת אסירים תסיים את בעיית השבויים והנעדרים", ממשיך אל"ם סרחאן. "זה נרטיב חשוב מדי בתפיסת חמאס ושייך לכבוד הלאומי שלהם. אולי מספר האסירים יהיה קטן יותר, אולי 'איכות' האסירים שתשוחרר תהיה נמוכה יותר עכשיו אחרי המבצע - אבל אסירים ישוחררו, זה צריך להיות ברור גם לישראל. ישראל צריכה לקבוע מה אנחנו רוצים מהרצועה - עכשיו אבל גם בעוד חמש שנים. מה התכלית האסטרטגית? כי עכשיו המצב הקיים משמר את סבבי הלחימה מדי תקופה. אם נקבע יעד - נדע לאן ללכת".

האויב המר של סינוואר

האויב המר ביותר מבחינת חמאס הוא שחרור הכלכלה. היכולת לייצר מחיר הפסד גבוה מיציאת פועלים מעזה לישראל במודל של יהודה ושומרון. זהו מהלך שהשב"כ מתנגד לו נחרצות עד להקמת אזורי תעשייה במעבר ארז שיספקו פרנסה לעזתים. משכורת בישראל גבוהה פי חמישה ויותר ממה שיקבלו בתוך הרצועה. עשרות אלפים שיעבדו שם יכניסו סכומי כסף שהם כיום בגדר חלום עבור רבים. יכולת ההשתכרות בישראל, מאמינים רבים, תכתיב שקט - אחרת יפסידו את מה שהשיגו.

 מעבר כרם שלום, נקודת המעבר העיקרית לסחורות שנכנסו (צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90 )
מעבר סחורות בכרם שלום | צילום: עבד רחים חטיב / פלאש 90, פלאש/90

אחרי מבצע שומר חומות צלצל הטלפון של אל"ם סרחאן ועל הקו היה איש עסקים מוכר ברצועה. "תודה על ניהול הלחימה החכם", החמיא לו, "על כך שהייתם מדויקים מאוד ולא פגעתם במפעלים שלנו. עשיתם הבחנה בין תשתיות טרור לאזרחים. ניהלתם אש חכמה".

אל"ם סרחאן, האחראי על יישום המדיניות האזרחית של ממשלת ישראל כלפי רצועת עזה, בטוח: "חמאס יודע שאינו יכול לחיות ללא ישראל. הוא לא רוצה את התלות במצרים וישראל עדיפה מבחינתו. צריך לחשוב דרך הפריזמה האזרחית. חמאס יהיה ריבון עוד שנים, אין לו מחליף. הם מבינים שישראל היא פתרון, הוא תלוי בה. האויב הכי גדול של חמאס הוא הכלכלה. הוא לא רוצה פריחה בעזה כי זה יאיים על שלטונו וגם לא משבר הומניטרי. לכן מנסה ללכת על קו התפר וזה מסוכן".

"הבעיה היא שאנחנו חושבים מערבית מול חשיבה ערבית שלהם, ויש כאן פער", הוא מסביר. "מצב כלכלי טוב בעזה יקרין גם על יהודה ושומרון. התייצבות ברצועה תביא להורדת ההזדהות של הפלסטינים בגדה עם עזה ותקשה מאוד על חמאס להתנחל בלבבות הפלסטינים ברמאללה, ג'נין וחברון. החיים בסוף חזקים מהכול".

הסדרה או פיצוץ?

לאן זה הולך? ישראל מקיימת דיאלוג דו-שלבי מול חמאס. אחרי מבצע "שומר החומות" השתנתה המדיניות: שיקום רק מול פתרון סוגיית השבויים והנעדרים ולכן השלב הראשון הוא בניית מנגנון להעברת הכסף הקטרי תחת פיקוח ותוך ניטור יעד ההקמה, שיגיע למי ולאן שצריך. אם זה ייפתר אפשר יהיה לעבור לשלב הבא - שיקום תמורת השבויים והנעדרים הישראלים בעזה. אם לא יימצא פתרון לסוגייה המורכבת והרגישה הזו - הולכים לפיצוץ.

אבל החיים חזקים יותר מכל מדיניות. ישראל לא רוצה ולא תרשה לראות רעבים בעזה וזה הקלף של חמאס. ישראל לא רוצה, כך מאמין חמאס, בהסלמה ולכן מתעקשים בארגון על מחיר האסירים בכל עסקת שבויים עתידית גם במחיר סבלה של האוכלוסייה המקומית.

לחמאס מחויבות עמוקה למחבלים הכלואים בישראל. סינוואר בעצמו הבטיח לחבריו בכלא הישראלי כשהשתחרר בעסקת שליט שיעשה הכול להשיבם הביתה למשפחותיהם. הוא סבור שישראל מבינה שאין ברירה אלא לשחרר מחבלים, והוויכוח עכשיו הוא על המספר ועל "איכותם". משלחות של חמאס מגיעות למתקן צבאי בקהיר, שם גם יושבים נציגים ישראלים, והמצרים מדלגים ביניהם - עד כה ללא הסכמה. המכשול המרכזי הוא התעקשות סינוואר, האיש שהפך מכשול להבשלת העסקה.

זו הסיבה שחמאס מתכנן חזרה להטרדות בגדר, בניסיון להפעיל כך לחץ על ישראל. זה יתחיל בבלונים, יעבור להפגנות והרעשות ליליות, וימשיך ב"טפטוף" רקטות - אם ישראל "לא תבין את הרמז". ישראל, מצידה, פועלת עכשיו שונה מול כל הפרת ריבונות. תקיפות גם מול בלונים. הבעיה היא שכמו ערב מבצע "שומר חומות", אולי גם הפעם חמאס לא קורא ומנתח נכון את כוונות ישראל והוא עלול להיות מופתע. מופתע מאוד. בשב"כ, אגב, חושבים שסינוואר צריך עוד "נבוט" כדי להתיישב למשא ומתן פרודוקטיבי. האוכלוסייה מאוכזבת ממנו וחוששת מאוד מעוד סבב. נמאס להם וגם סינוואר יודע שהאויב הגדול שלו היא הכלכלה שתיטיב עם האוכלוסייה.

ישראלי שישב עם בכיר ביטחוני לאחרונה מספר שבאמצע השיחה קיבל עמיתו הודעת וואטסאפ מעזה. מן הצד השני היה מכר ותיק, סוחר טקסטיל גדול. "הפסדתי 20 מיליון שקלים כי סחורות לא עוברות", קיטר לו. "תפתחו כבר את המעברים". אחר כך סיפר כי הוא שוקל להעביר את עסקיו למצרים.

שני הצדדים משחקים עכשיו על זמן. מי יישבר ראשון. בתוך מערכת הביטחון מתקיים דיון, כמעט ויכוח, לאן פנינו. מי שמכירים את עזה היטב ונפגשים תדיר עם תושביה מדברים על כך שמה שהיה הוא שיהיה ונחזור לאותה משוואה כי אין באמת חלופה אחרת. אין לישראל פתרון ולא נעשה שנים תהליך חשיבה אסטרטגי מה ישראל רוצה מעזה. האם ניתן לכרוך את פתרון סוגיית השבויים והנעדרים בהסדרה? יש בכירים במערכת הביטחון שטוענים שלא. זה פשוט לא יצליח. המציאות חזקה אפילו מזה.

המידע המופיע בכתבה אושר לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.