אירופה נמצאת בעיצומו של גל קורונה שני. מספר המקרים היומיים עולה משמעותית. מספר האשפוזים בבית החולים מטפס. במדינות רבות, שיעורי המוות עולים בהתמדה. הגבלות חדשות מוצגות ברחבי היבשת. "בחלק מהמדינות", אמרה נציבת הבריאות של האיחוד האירופי סטלה קיריאקידס, "המצב היום גרוע אפילו יותר מאשר היה בשיא של חודש מרץ".

היבשת שסבלה מגל ראשון קטלני והרסני קיוותה שיהיה לה זמן להירגע ולהתכונן לגל השני, אבל כפי שאמר פטריק בואה, ראש המועצה הרפואית בצרפת, "הגל השני מגיע מהר יותר ממה שחשבנו".

אירופה נמצאת בעיצומו של גל קורונה שני. הפעם האירופאים יודעים יותר, מבינים יותר, הם מוכנים יותר אבל הם גם מותשים. אירופה מנסה עכשיו להתמודד עם "עייפות פנדמית", וזה קרב קריטי במלחמה הגדולה נגד הקורונה.

מספר המקרים היומיים באירופה שובר שיאים:

//img.mako.co.il//2020/10/07/europecovid.png

"עייפות פנדמית" הוא מונח שמוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמית כ"חוסר מוטיבציה למלא את ההנחיות המגנות המוצעות. תהליך הדרגתי שמתרחש על פני פרק זמן ממושך ומושפע ממספר רגשות, חוויות ותחושות". הכוונה היא שככל שהמגפה מתארכת יותר כך אנשים יפסיקו למלא אחר ההנחיות המגבילות והמגנות, ויפסיקו להתעדכן בכל הקשור לנושא. מה שנקרא בעברית מדוברת, "עייפנו".

בשבועות האחרונים שוטף גל של מחאות גדולות נגד הצעדים המגבילים את אירופה. אלפים התאספו בלונדון, תוך התעלמות מכללי הריחוק החברתי, וצעקו "אנחנו לא נתנו את הסכמתנו" במחאה על ההגבלות החדשות.

18,000 איש צעדו ברחובות ברלין, רבים ללא מסכה או ריחוק חברתי, בטענה שהגבלות הקורונה הן דיקטטורה שלטונית. מחוץ למטה האו"ם בז'נווה נאסף קהל גדול לעצרת נגד חובת המסכות. אירועים דומים התרחשו גם במקומות אחרים באירופה והטון בכולם זהה.

הפגנות נגד הסגר בלונדון (צילום: רויטרס)
מחאה בלונדון נגד ההגבלות | צילום: רויטרס

ראשי רשויות יצאו נגד הכוונה להטיל הגבלות מקומיות גם כן. במדריד, ראשי רשויות פנו לבית המשפט נגד הממשלה על הכוונה להכניס את עיר הבירה, והפרברים הסמוכים, להסגר כולל. בבריטניה, ראש עיריית מידלסבורו אמר שלא ימלא את הנחיות הממשלה אם יחליטו להטיל סגר על העיר וקרא למתווי המדיניות "בורים".

בסך הכל הציבור האירופי הופך לחסר סבלנות ופחות מוכן לקבל כוונה להגביל את חייו. חברת איסוף וניתוח המידע הבריטית, YouGov, ערכה שורה של סקרים בניסיון למדוד את התמיכה של אירופאים בצעדים שבהם נוקטות הממשלות נגד הקורונה.

הפגנות נגד הסגר בלונדון (צילום: רויטרס)
הציבור האירופי הופך לחסר סבלנות. המחאה בלונדון | צילום: רויטרס

בשיא הגל הראשון, כשנשאלו אם הם תומכים בכך שהממשלה תעודד אנשים לעבוד מהבית 85% מהבריטים, 80% מהספרדים, 78% מהצרפתים ו75% מהגרמנים הגיבו בחיוב. כאשר נשאלו ב-29.9, בעיצומו של הגל השני, רק 66% מהבריטים, 63% מהספרדים, 57% מהצרפתים ו51% מהגרמנים אמרו שתומכים בעבודה מהבית.

כאשר נשאלו אם הם תומכים בביטול אירועים גדולים בחודש אפריל, 88% מהבריטים, 88% מהספרדים, 82% מהצרפתים ו79% מהגרמנים ענו כן. כעת, רק 66% מהבריטים, 70% מהספרדים, 46% מהצרפתים, ו60% מהגרמנים העידו שתומכים בביטול אירועים גדולים.

מגמה זהה קרתה כאשר המשתתפים נשאלו, אז ועכשיו, באשר לתמיכתם בסגירת בתי ספר, הפסקת טיסות בינלאומיות, וחובת בידוד לאדם שבא במגע עם חולה מאומת.

"עייפות פנדמית" לא חסה גם על הצוותים הרפואיים שנלחמים על חייהם של החולים. "אנחנו עייפים כל הזמן, אני לא חושבת שיהיה לנו את הכוח לעשות את כל מה שעשינו מההתחלה", אמרה שרה גויסו, רופאה במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים במדריד, לעיתון הגארדיאן הבריטי. "הצוותים הרפואיים שלנו מותשים, והם בטראומה", אמר ראש המועצה הרפואית של צרפת.

"העייפות הפנדמית" באירופה מדאיגה ומשפיעה על המאבק של היבשת בגל השני של הקורונה. שורה של מדינות כבר נקטו בצעדים שנויים במחלוקת כדי לנסות ולאזן בין שיתוף פעולה של הציבור ובריאות הציבור. זה, למשל, הסיבה להחלטה של צרפת לקצר את משך בידוד החובה מארבעה-עשר יום לשבוע בלבד. המהלך טומן בחובו סיכונים, אבל בכירים בשירותי הרפואה של צרפת טענו שרבים במדינה לא ממלאים חובת בידוד בן שבועיים מפני שהם מרגישים שזה פרק זמן ארוך מידי.

גם בהולנד, באוסטריה, בצ'כיה ובשוויץ קיצרו את משך בידוד החובה לעשרה ימים. בבלגיה ובספרד בוחנים גם כן את האפשרות. הגוף הבריאותי של האיחוד האירופי מתנגד וביקר את המהלך, אבל עבור מנהיגים רבים ביבשת זו פשרה שהם רואים ככדאית בשל ההבנה ששיתוף הפעולה של הציבור נמתח עד דק.

הפגנות נגד הסגר ברלין (צילום: רויטרס)
שיתוף הפעולה של הציבור נמתח עד דק. מחאה בברלין | צילום: רויטרס

ארגון הבריאות העולמי גם כן מודאג מאוד מהעלייה ב"עייפות הפנדמית" באירופה. הסניף האירופי של הארגון יזם ישיבת חירום מיוחדת בנושא במטרה לדון בפתרונות אפשריים. "אני חושבת שהמסקנה העיקרית היא שלקהילה יש חלק משמעותי הרבה יותר ממה שהיה עד כה", אמרה לי ד"ר דורית ניצן, מנהלת בריאות ציבורית בארגון הבריאות העולמי אירופה. "אנחנו, הרופאים והחוקרים, יושבים במגדל השן שלנו בזמן שהעבודה בשטח נעשית בידי הקהילה והציבור. אנחנו צריכים אנתרופולוגים, סוציולוגים, מדעני התנהגות, אנשי תקשורת - אנחנו זקוקים לכל אלה שיעבדו יחד איתנו. רופאים לבדם לא יצליחו לרתום את הציבור לשתף פעולה", היא אמרה אחרי הישיבה בנושא.

כדי להילחם ב"עייפות הפנדמית", ארגון הבריאות העולמי גיבש דרך פעולה מומלצת לממשלות. כדאי, בעיניי, לקרוא ולהשקיע מעט מחשבה ביחס למתרחש בישראל.

 

//img.mako.co.il//2020/10/08/pandemic2.png

לקריאת המסמך המלא של ארגון הבריאות העולמי לחצו כאן

"המגפה לקחה מאיתנו הרבה... עייפות היא טבעית, אנחנו צריכים להבין את זה", אמר ראש הזרוע האירופית של ארגון הבריאות העולמי.

כדי להתמודד עם "עייפות פנדמית" יש שורה של צעדים ספציפיים שבהם ממשלה יכולה לנקוט. כך למשל, הממשלה צריכה תחילה להכיר בקושי שחווים האזרחים. זה לא דבר נפוץ. החסר באמפתיה מנהיגותית הכה בי למשל כששמעתי לאחרונה נאום של השרה הראשונה בסקוטלנד, ניקולה סטורג'ן. "לעולם לא אמצא את המילים להודות לכם מספיק עבור ההקרבה האדירה שעשיתם עד עתה. אני מצטערת שאני נאלצת לבקש מכם עוד", כך אמרה לציבור כשהכריזה על הגבלות חדשות. זו הצהרה נדירה ומרגשת בנוף הפוליטי העולמי. 

הציבור צריך להאמין שנעשה הכול כדי שהוא יוכל להמשיך ככל האפשר באורחות חייו תוך שמירה מתבקשת על הבריאות הציבורית. ההנחיות שאותם מגבשת ממשלה צריכות להיות קלות להבנה וזולות, כלכלית, עבור כל חלקי האוכלוסייה.

הציבור צריך להיות חלק מהתוכנית ולא רק בצד המקבל של הוראות והגבלות. מתווי המדיניות צריכים לשוחח עם הציבור שמושפע מההנחיות שאותן הם מגבשים, לשמוע את דעתו של הציבור, המלצות של אזרחים, יש צורך להבין איך ההנחיות מתורגמות בשטח וישפיעו על מי שאמור למלא אותן.

"עייפות פנדמית" היא כמובן לא תופעה שמתרחשת רק באירופה. הצעדים האלה לאו דווקא יפתרו לחלוטין את הבעיה אבל אולי יסייעו לרתום את הציבור מעט יותר למאבק. ברגע שהציבור ימלא את חלקו הרי שהמגפה יכולה להתקצר, וכך, בתקווה, נהיה מעט פחות עייפים.