מחדלים חמורים בחקירת תאונות קטלניות: בשתי תאונות שונות בהן נהרגו קשישות הולכות רגל, המשטרה והפרקליטות לא הצליחו להביא את הראיות המתאימות לבית המשפט על מנת שיוכל להוכיח את אשמת הנהגים - והם זוכו. המשפחות נשארו עם סימני השאלה.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
שרה דוב נהרגה לפני שבע שנים כאשר רכב פגע בה בכיכר, עשרות מטרים בלבד מביתה שבעכו. "הגעתי לשם, וראיתי אותה ממש שוכבת על הגב, כשההליכון שלה לידה", משחזרת אביה דניאלי, נכדתה של שרה.
ברגע הראשון הנהג הודה שפגע בשרה - אולם בחדר החקירות התחילו המחדלים שהובילו בסופו של דבר לזיכויו של הנהג: ראשית, העדות של הנהג לא הוקלטה, וכתב אישום הוגש רק אחרי שלוש שנים. בנוסף, בוחן התנועה המשטרתי גם שינה את חוות הדעת שלו, ולאחר שבהתחלה כתב שהיה ניתן להבחין בשרה ממרחק של 30 מטרים, תיקן זאת וכתב מחדש שהטווח הוא רק 15 מטרים.
גם התיעוד הרפואי, מהרגע ששרה נפצעה ועד שנפטרה, לא הוגש לבית המשפט. ואולי חמור מכל, ההליכון של שרה - שיכול היה להוות את הממצא המרכזי להוכחת מגע עם המכונית - נעלם ולא נבדק. "אף אחד לא יכול להגיד לי איפה היא שכבה, איפה היה ההליכון בזמן התאונה, לאיפה נעלם ההליכון הזה בכלל?", תמה עו"ד יוסי ברבי, סנגורו של הנהג.
עומס עבודה וקורס מזורז שלא מכשיר לעבודה מעשית
המחדלים מתחילים הרבה לפני הגעת הבוחן לתאונה, אלא כבר במערך: במשטרה יש בערך 200 בוחני תנועה שמתמודדים עם עשרות אלפי תאונות מידי שנה. כך יוצא שבוחן מקבל קרוב לעשר תאונות בחודש, כשעל כל אחת מהן הוא אחראי באופן מוחלט - מתחילת החקירה ועד ההגעה לבית המשפט. עומס העבודה הרב של בוחני התנועה גורר אותם לעתים לעגל פינות.
גם ברמת ההכשרה יש תקלות: בוחן התנועה עובר קורס מזורז של מספר חודשים. לקורס הזה נדחסים כל תחומי התעבורה, ובסופו יש מבחן הסמכה. המבחן והלימודים הם תאורטיים בלבד, והניסיון המעשי שלהם בתחילת הדרך הוא דל מאוד.
שליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל, וקבוצת האוכלוסייה הפגיעה ביותר היא בני 75 ומעלה. וניכר שדווקא להם אין קול. כך למשל מרילה בראון, שנהרגה בגיל 86 כשחזרה מקניות וצעדה על המדרכה. רכב יצא מבית האבות והסתכל שמאלה כדי להשתלב בתנועה, אך כשהפנה את מבטו ימינה גילה את מרילה עומד מולו. היא נפלה לאחור, נפגעה בראשה, וכעבור כמה שעות נפטרה.
למרות ששוטרים רבים הגיעו לחקור את התאונה, המחדלים לא פסקו: הנהג לא הוזהר בשטח כי הפך לחשוד, לא נאמר לו שיוכל להיוועץ עם עורך דין, הוא לא עומת עם ההודאה שלו בדריסה, וההודאה עצמה נרשמה מהזיכרון שלוש שעות אחרי שנגבתה. בנוסף, הבוחן לא עבר עם העדים על מיקום מציאת המנוחה; סימני פגיעה נמצאו על הפגוש ועל לוחית הזיהוי אבל הבוחנים לא ערכו התאמה בינם לבין בגדי המנוחה; וגם סימנים אפשריים לפגיעה ברגליה לא תועדו.
"המדינה לא עושה מספיק אז אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלה"
אמנם כנגד הנהג הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, אך אז נעשתה הטעות הגדולה מכולן: התברר שיש קלטת עם ההודאה של החשוד בדריסה, והיא הוגשה מאוחר מדי. הנהג זוכה מכל אשמה והשופט הדגיש: "מחדלי החקירה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לגבש קביעה ברורה האם התקיים מגע בין הרכב למנוחה, קרי האם התרחשה תאונה".
הפרקליטה, שבכלל לא הגיעה לפסק הדין, פשוט התקשרה לגיס ואמרה לו שהוא יצא זכאי. "איזה מין דבר זה? זה מראה על זלזול. איך אני יכולה לתת אמון במערכת המשפט ובמשטרה ובכל זה, אם הם מתנהגים ככה?", זועמת אורית דוד, נכדתה של מרילה. "אנחנו לא מחפשים נקמה, אנחנו פשוט כועסים על אי הצדק".
"המסקנה המתבקשת היא שהפרקליטות והמשטרה עשים את העבודה איך שהם רוצים, לא אכפת להם במיוחד", טוענת סיסליה דוד, בתה של המנוחה, "מצד שני, אם יש לך הרבה כסף, ואתה משלם לעורך דין פרטי - הוא יעשה גלגלים באוויר כדי להוציא אותך זכאי, ואתה יוצא זכאי". גם יוסי דניאלי, גיסה של שרה, מביע מורת רוח מהתנהלות המערכת: "המדינה לא עושה מספיק אז אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלה?".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בשנה החולפת הוגשו למעלה מ-13 אלף כתבי אישום. לאחרונה שודרגה הכשרת הבוחנים ושודרגו האמצעים הטכנולוגיים המשמשים אותם בעבודה. בתום חקירת המשטרה בשני המקרים שתוארו בכתבה, הוגשו על ידי הפרקליטות כתבי אישום. במקרה הראשון הפך בית המשפט המחוזי את החלטת השלום, ולגבי המקרה השני כבר הוגש ערעור על הכרעת בית המשפט על ידי הפרקליטות".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "בתאונת הדרכים בעכו, בית המשפט המחוזי הפך את החלטת השלום. השופטים סברו שהתנהגותה של המנוחה תרמה לתאונה, והיה בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנאשם לתוצאה הקטלנית. בתאונה בחיפה, הגישה הפרקליטות ערעור כנגד הזיכוי והוא עומד ותלוי בבית המשפט המחוזי. בשני התיקים הפרקליטות עמדה בקשר עם המשפחות לאורך כל ההליך".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "בשנת 2018 חלה ירידה דרסטית במספר ההרוגים מקרב הולכי הרגל וירידה גדולה יותר בקרב הקשישים. בחודשיים הראשונים של 2019 מגמת הירידה התחזקה. משרד התחבורה העביר השקעות מאסיביות כדי לצמצם מעורבות של הולכי רגל בתאונות דרכים. עמותת אור ירוק הפכה לגוף שכל מטרתו לנגח את הממשלה ואת משרד התחבורה".