בית המשפט העליון דחה הבוקר (חמישי) את ערעורו של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בדומא. השופטים קבעו כי בצפייה בחקירות שבהן הודה במעשים, יש התאמה לפיגוע: "אין ספק שהוא ביצע את המעשה". עוד הוסיפו כי "מעשים נוראים כפי שביצע המערער, פוגעים גם במרקם החיים המשותפים".
לקריאת ההחלטה המלאה של בית המשפט העליון
"מעשי המערער כמתואר בפסק דין זה מזעזעים ומעוררי חלחלה, חומרתם מדברת בעד עצמה, ונראה שכל מילת גנאי לא תשקף את גודל הזוועה שבהם", הוסיפו השופטים. "מעשים אלו אף סותרים ומנוגדים לכל ערכי המוסר והתרבות היהודית, המחנכת לסבלנות ולסובלנות. שנאת בני דתות אחרות, כמו גם גזענות לשמה, אינה מדרכה של היהדות".
הם הוסיפו כי "ראוי שהדברים יאמרו בצורה ברורה ונרחצת: ידעו הכול כי בתי משפט לא יגלו כל סבלנות לפורעי חוק, תהא דתם אשר תהא; וביתר שאת, כאשר העבירות מבוצעות על רקע מניע אידיאולוגי-גזעני".
"לדברי המערער, הוא יצא לנקום את רציחתו של מלאכי רוזנפלד ז"ל", הסבירו השופטים. "נקמתו המתועבת הייתה 'נקמת דם'. איזו מין נקמה נפשעת היא זו? משפחה שלמה הישנה במיטתה, מצאה עצמה באישון הלילה במלכודת מוות של המערער אשר יצא למסע נקם לרצח ערבים באשר הם ערבים. את זאת, אין הדעת יכולה להכיל ולסבול".
"הצפייה בתיעוד החזותי של החקירות בהן ניתנו הודאות אלה, כמו גם בתיעוד החזותי של הליך ההובלה וההצבעה, שתאם, כמעט אחד לאחד את התיאור שמסר בהודאותיו, מסירים כל ספק כי ידו של המערער הייתה במעשה הנורא", סיכמו.
השופט יוסף אלרון התייחס לקבילות ההודאה העוקבת של בן אוליאל. "המקרה שלפנינו הוא אכן מורכב ומעורר סוגיות משפטיות ומוסריות כבדות משקל", אמר. "אודה, כי ההכרעה בערעור זה אינה פשוטה ואף לוותה בהתלבטות קשה ביחס לקבילות ההודאות העוקבות. מדובר במקרה קיצון, הן מבחינת חומרת העבירה שיוחסה למערער; הן מבחינת חומרת האמצעים שהופעלו כלפיו; הן מבחינת השתלשלות העניינים העובדתית במהלך 21 הימים הראשונים לחקירת המערער".
"בכל זאת אודה, כי נותרתי מוטרד במידה מסוימת מפני העתיד לבוא, בהינתן המסר אשר ייקלט אצל גופי החקירה נוכח תוצאה זו", הוסיף השופט אלרון. "היכן שבית משפט זה קבע בעבר את פסלותן של הודאות בשל פגיעה בזכות ההיוועצות – חשיבותה רמה ככל שתהא, נותיר כעת על כנה קביעה כי הודאות עוקבות להודאות שהושגו באמצעות לחץ פיזי – קבילות הן".
עוד אמר השופט כי "אין לי אלא לעמוד פעם נוספת על חריגות הנסיבות שלפנינו, בהן הוצגו מספר הודאות אשר במסגרת משפט זוטא מקיף ביותר נקבע כי נותק הקשר הסיבתי ביניהן לבין האמצעים המיוחדים שהופעלו בחקירת הצורך. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בהקשר זה נחרצים וברורים. אין עילה להתערב בהם, והם מחייבים מסקנה משפטית כי ההודאות העוקבות קבילות. מכאן, קצרה הדרך לדחיית הערעור".
ארגון חוננו מסר בתגובה על החלטת בית המשפט: "במדינת ישראל צריך להתרחש כנראה נס כדי שהצדק ייצא לאור - הנס הזה לא קרה היום. קיווינו למצוא בבית המשפט העליון אוזן שקשובה לזכויות אדם, לצדק וליושר, אך לא הופתענו למצוא שופטים מנותקים שעמלים בעיקר לתמוך באג'נדה מסויימת. כל מי שקורא את פסק הדין מבחין בפסק דין רווי אג'נדה ושנאה, שופטים ששכחו מהו משפט ומהן ראיות. המאבק למען עמירם לא תם. נעשה, יחד עם עמך ישראל שמבינים את העוולה השפלה הזו, את מירב המאמצים כדי שהצדק ייצא לאור. במוקדם או במאוחר".
הוועד נגד עינויים בישראל על החלטת העליון: "ההחלטה להותיר אדם בכלא על סמך הודאה שנגבתה בעינויים, היא ליקוי מאורות של ממש. למרות חומרת המעשים בהם מואשם בן-אוליאל ולאסון הכבד שנגרם למשפחת דוואבשה, ראוי היה שבית המשפט היה נותן משקל מכריע לעובדה שבטרם הודה בן-אוליאל במעשים הופעלו כלפיו שיטות חקירה הכרוכות בעינויים קשים וממושכים, דבר שכבר ידוע כי לא פעם מביא להודאות שווא של נחקרים במעשים שלא ביצעו".
עוד נמסר כי "הגיעה העת שבישראל יחוקק חוק נגד עינויים ושבכל חקירת שב״כ ייעשה תיעוד מצולם, לוודא שבמסגרתו לא נעשים מעשים פסולים המביאים להשפלתם ועינויים של הנחקרים, ולאיבוד צלם האנוש שלנו כחברה".
לפני יותר משנתיים, בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע את בן אוליאל בשלוש עבירות רצח, בשתי עבירות הצתה, בשתי עבירות ניסיון רצח ובעבירת קשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני. בכך קיבל בית המשפט את האישומים במלואם, אך זיכה את אוליאל מחברות בארגון טרור.