ביום שישי שעבר, מיד אחרי כניסת השבת, הגיעה ידיעה חדשה: "אישה נורתה למוות ביישוב בבנימין, בעלה נעצר". המחשבה הראשונה – "איך שוב זה קרה?". המחשבה השנייה – "מי היא?".
והשאלות לא מרפות: מי האישה הזאת? ומי זה בעלה? הוא היה איש אלים? היה לו עבר פלילי? ומה השכנים שלהם ידעו? הם בטוח ידעו משהו. כמה מחשבות רצות בראש. הייתה שם אלימות? ראו עליה סימנים? אולי הם היו מוכרים לרווחה? בערב כבר פרסמו את השם שלה - דיאנה רז ז"ל. האצבעות לא מתאפקות, להקליד מהר, לחפש את הפרופיל, לראות אם הכתובת הייתה על הוול. וזה נשמע נורא, אבל גם לחפש איזה פריט מידע כדי שתוכלי להרחיק את זה ממך, ולהגיד לעצמך שאת - זו לא היא.
בפרופיל שלה היא נראית כמו אישה מקסימה, אולי מישהי שהייתה יכולה להיות חברה שלך. וגם הוא, הוא נראה בחור נחמד. ואומרים שהוא היה שוטר ולוחם בצבא והם נראים מאושרים. אז איך לעזאזל זה קרה?!
לגבי דיאנה אנחנו עדיין לא יודעים, אולי גם לא נדע. אבל הרצח הזה מהדהד ולא מרפה כבר שבוע מהרבה מאוד נשים. ופתאום יש לא מעט שמרגישות שהן חייבות להוציא את זה החוצה, לכתוב, לספר, לזעוק – זה לא קורה ביום אחד, זו אלימות שקטה ויש לה סימני אזהרה.
לא מעט נשים נקלעו למערכת יחסים שמשהו בה הרגיש ממש לא תקין. שוחחנו השבוע עם כמה מהן. לקח זמן עד שהן הצליחו לתת לזה שם, להבין שגם מה שהן חוו זו אלימות שמסוכנת לא פחות מסטירה או מדחיפה. למזלן הן התעוררו בזמן וכבר לא נמצאות בקשר המתעלל. חלקן בקשרים חדשים וטובים, חלקן עדיין צומחות ומתפתחות לבד. למען הסיכוי שהסיפורים שלהן יעזרו לאחרות, הן הסכימו לשתף. אלה העדויות
"חשבתי שמצאתי את הגבר המושלם"
עכשיו אנה (שם בדוי) כבר יכולה להגיד שהיא אחרי. לפני פחות משנה היא אזרה את האומץ לקום וללכת, או יותר נכון לברוח מהזוגיות המתעללת. "בהתחלה הכול היה טוב ויפה", היא חוזרת אל הימים שבהם הכירה את בן זוגה לשעבר. "הוא היה המחזר הכי מושלם שיש. אמרתי וואו מצאתי את הגבר של חיי. הוא ידע איך לחזר, איך לגעת, איך לדאוג". בתוך זמן קצר מאוד הם עברו לגור ביחד ואחרי חמישה חודשים גם הגיעה הצעת נישואין. אלא שמהר מאוד הגיעו הדרישות, והיחס התחיל להשתנות.
הרחקה מחברים, מחברות ואפילו מבני משפחה היא דפוס שחזר על עצמו כמעט בכל הסיפורים ששמענו. אנה מספרת איך בכל פעם שהייתה רוצה לצאת עם חברות, בן זוגה היה מנסה למנוע את המפגש. "הייתה פעם אחת שהייתי צריכה לצאת עם חברות והוא אמר 'באהבה, תצאי ותהני'. אבל כשאמרתי לו עם מי אני יוצאת הוא אמר 'לא, את לא נפגשת איתן, כי הן רווקות והן יכניסו לך שטויות לראש'. זה לא שהוא מנע ממני לצאת, אבל הוא הבהיר שיהיו לכך השלכות, שהוא ילך ולא יחזור הביתה". היא גם מספרת שהיה מחטט בטלפון שלה בחופשיות ובודק מה היא כותבת לאנשים אחרים.
"התחלנו לריב כל הזמן", היא מספרת. "הוא רצה לקיים יחסים כל יום, ואם אני לא רציתי זה הוביל למריבה. 'את אישה קרה', 'את לא אוהבת אותי', 'אני לא מושך בעינייך'. אין מחשבה שאולי זה לא מתאים לי עכשיו. ככה גם עם הבישולים. מצאתי את עצמי עומדת כל היום ומבשלת כי הוא חייב אוכל חם. ואם לא אז יהיו לי מריבות. שוב 'את לא אוהבת אותי', 'אני לא ראשון בשבילך'. הוא היה משפיל אותי ומתנהג אליי מגעיל מול אנשים. 'מטומטמת', 'סתומה', 'טיפשה'".
"לא הייתי יכולה לקנות לעצמי בגדים בלי שאצלם לו", היא ממשיכה. "יום אחד הייתי עם אימא שלי בקניון והיא קנתה לי חולצה, והוא כעס עליי שלא צילמתי לו אותה קודם - כי יש דברים שהוא לא אוהב. לא הייתי מוציאה כסף בלעדיו. גם בסופר, אם היה משהו מחוץ לרשימה שהכנו הייתי צריכה לשאול אותו. הוא כל הזמן היה אומר 'איך תסתדרי בלעדיי? אין לך כסף'. הוא הוריד אותי ובאמת הרגשתי שאני לא יכולה להסתדר בלעדיו".
חודש לפני החתונה היא פרסמה פוסט אנונימי בקבוצת פייסבוק עם הסיפור שלה. "הרגשתי שאני צריכה תמיכה", היא נזכרת. "שאנשים אחרים ישמעו מה אני עוברת כי אולי זה לא תקין. חברות שלי ראו את הפוסט ומיד הבינו שזאת אני, וגם אחת האקסיות שלו כתבה לי 'כבר מהשורה השנייה הבנתי שזאת את'. אחרי זה אמרתי לו שאני לא רוצה להתחתן. ואז הוא התחיל עם ה'אני אוהב אותך', 'אני אשתנה'. הוא דיבר עם אימא שלי כדי לשכנע אותי שלא ניפרד והתחיל לבכות. הרגשתי שבאמת כואב לו. היום אני יודעת שזה הכול משחק".
המקרה של אנה לא הסתיים בהתעללות רגשית, ובשלב מסוים הידרדרו היחסים לאלימות פיזית. "פעם אחת הוא דחף אותי כשרבנו והזמנתי משטרה. לא הגשתי תלונה כי הוא התחיל עם המניפולציות", היא מספרת. בסופו של דבר, כשהחליטה לסיים את זה, החברות היו מעורבות: "לא הייתה אז מודעות כמו עכשיו... למזלי חברות שלי היו חכמות ואמרו לי 'כשאת בורחת, שהוא לא יהיה שם. הוא כל כך מכור אלייך ואובססיבי שאם תגידי שאת עוזבת את לא יודעת איך הוא יגיב'".
"יום אחרי החתונה - אדם אחר"
תהילה (שם בדוי) היא צעירה בשנות העשרים לחייה, בוגרת אולפנה, תלמידה מצטיינת ובוגרת שירות לאומי. את בן הזוג, שהיום הוא כבר הגרוש שלה, היא הכירה בלימודים לתואר הראשון דרך חברה ששידכה ביניהם. ההתחלה הייתה די טובה, ולמרות שהיו לה ספקות הכול התקדם מהר מאוד ואחרי ארבעה חודשים הם התארסו. היא מספרת שמיד אחרי החתונה התנהגותו השתנתה ברגע: "הוא פשוט השתנה בן לילה. האדם שהכרתי לא היה שם יותר".
מה למשל?
"הוא היה עושה לי סצנות מול גברים אחרים. לאחי ולי יש הרבה חברים משותפים, באחת השבתות שעשינו אצל ההורים שלי הגיע חבר טוב שלו. חבר ילדות. הוא ישב עם כל המשפחה לארוחה וכולם דיברו. תוך כדי בעלי אומר 'אני עולה לישון'. רצתי אחריו ושאלתי 'מה קרה?' אז הוא שאל 'את שמת לב איך הסתכלת עליו? טוב שלא יצא לך ריר. בחיים לא חשבתי שאשתי תהיה כזאת'. שבת שלמה הוא עשה לי סרט על זה. הוא החליט שהסתכלתי 'לא מתאים' עליו. במוצ"ש כבר מחקתי גם את כל השיחה איתו בוואטסאפ למרות שלא היה לי מה להסתיר".
כשהיא הייתה יוצאת עם חברות הוא היה מתחקר לאן יצאה ועל מה הן דיברו, והיה רוצה לדעת איפה היא בכל רגע נתון: "כל פעם הוא היה שולח לי באמצע היום הודעות, שואל איפה אני ומבקש שאשלח לו סלפי. בהתחלה חשבתי שזה חמוד, עד שהבנתי שזה כדי לראות שאני באמת שם. הייתה פעם אחרת שהייתי במכללה ושלחתי תמונה, והוא אמר לי שזה לא נראה שאני במכללה וביקש שאשלח עוד אחת. אז שלחתי תמונה רחבה יותר שיראו את הכיסאות ואת השולחנות של הכיתה". היא ממשיכה ומספרת: "אם הוא היה מתקשר הוא היה דורש שאענה ישר. אם לא, הוא היה כועס. נניח שלא עניתי ואמרתי שהייתי בשירותים, הוא היה אומר לי 'למה תמיד כשאני מתקשר את בשירותים? למה יש לי תחושה שאת מסננת אותי?'".
"הוא לא הרביץ לי אבל הוא שיגע לי את הנפש", אומרת תהילה. "בשבתות פחדתי להישאר לבד איתו. לא כי חשבתי שהוא ירביץ לי, אלא כי לא הסתדרנו וכל רגע לא ידעתי מה הולך לקרות. ידעתי שאם אני איתו והוא רוצה משהו שלא מתאים לי, הוא יתחיל לשכנע אותי ולהתחנן או פשוט ייתן לי תחושה שהוא מאוד מאוכזב ממני ושאני לא מתחשבת. כל דבר תמיד היה באשמתי. אני הרגשתי שאני הולכת על קליפות ביצים ולא משנה מה אגיד, איכשהו הוא יוציא אותי לא בסדר. בדיעבד, אם את מרגישה שאת מפקפקת ביכולות שלך ופתאום את לא בוטחת בעצמך, והכול מעורפל, זה סימן אזהרה חזק מאוד".
"היו גם הרבה מסרים מחפיצים" מספרת תהילה. "יום אחד הוא אמר לי: 'בחתונה זה כאילו קניתי אותך. את הרכישה הכי טובה שלי.' אני זוכרת שהייתי בהלם, ואמרתי לעצמי שהוא לא התכוון. זה כל כך מטומטם וכל כך לא מתאים לו. אני חושבת שאוטומטית הדחקתי את זה. בפעם אחרת לבשתי שמלה שהיה לה פתח קטן בגב. הוא אמר שזה לא צנוע. אמרתי לו 'מה? אבל זה סגור, לא רואים כלום'. אז הוא ענה: 'אבל הגב שלך הוא רק שלי'. נסיעה שלמה הוא פשוט לא הפסיק להסביר לי כמה זה חשוב לו... לא הבנתי למה אני צריכה לתת דין וחשבון על זה אבל ברגע שירדתי מהאוטו קניתי גופייה ושמתי מתחת".
למה ויתרת בוויכוח הזה?
"כי לא רציתי לפתוח עוד מריבה. הרגשתי שאני יכולה למחול על זה, אבל עם הזמן מצאתי את עצמי מוחלת על יותר מדי דברים..."
חשבת פעם שזה יכול להגיע לאלימות?
"מעולם לא חשבתי שהוא ירים עליי יד, אבל היום אני מבינה יותר ויותר שכאילו... הוא באמת יכול היה להתחרפן ואני לא יודעת איך זה היה נגמר. אני זוכרת שאחרי הפרידה אנשים היו פוגשים אותי ואומרים 'וואו כמה זמן לא ראינו אותך', והייתי עונה 'יש מצב שגם לא הייתם רואים אותי'. כשהיא הבינה שהיא רוצה להתגרש היא פנתה לאיש מקצוע, שאמר לה לא לעשות את זה לבד וליווה אותה בתהליך יחד עם משפחתה. "אני חושבת שהמטפל הבין שזה מסוכן", היא אומרת.
מה היית אומרת למישהי שנמצאת היום במצב דומה?
"אני מאוד ממליצה להקשיב לאינטואיציה. אם משהו מרגיש לא בסדר – הוא לא בסדר. ואם משהו לא בסדר אז לא לעזוב לבד בחיים. לבקש עזרה. וגם לא לפחד בשלב של הדייטים. אם לא מכירים את הבחור - לשאול, לברר, לא לקפוץ ישר לצעד הבא".
"אף אחד לא הבין את הטרור שעברתי"
שירן (שם בדוי), בת 37, הייתה במערכת יחסים דומה לפני עשור. הם הכירו בבר והתחילו לצאת. בניגוד לאחרות, היא לא חשה את האובססיביות מההתחלה, אבל ככל שעבר הזמן הרגישה שהיא מאבדת שליטה על חייה: "את מרגישה שאת הטיפשה ושהוא יודע הכול. וזה לא הגיע מחוסר ביטחון שלי. כל הזמן משפילים אותך, כל מילה טובה היא בלעג. אני בן אדם שדי מצליח בדברים שהוא עושה. ידעתי שאת העבודה שלי אני עושה טוב. אבל כשהייתי איתו הרגשתי שאני לא שווה כלום. הוא הכי חכם, הוא הכי צודק".
"זה היה דפוס של להקטין ולהוריד", היא ממשיכה. "אף אחד לא הבין את הטרור הרגשי שעברתי. אני מסתכלת על תמרורי האזהרה של לילי בן עמי (אחותה של מיכל סלה ז"ל) ואני בהתלבטות, איפה עובר הגבול בין סתם אדם אגואיסט שלא רואה אף אחד אחר לבין מישהו שיכול בסוף לרצוח? אני לא יודעת, אבל בשני המקרים את לא צריכה להיות שם. זה תמרור אזהרה גם אם זה לא יוביל לרצח. למה שלא תחיי חיים מאושרים?".
"איפה עובר הגבול בין אדם אגואיסט לבין מישהו שיכול בסוף לרצוח? כך או כך, את לא צריכה להיות שם. למה שלא תחיי חיים מאושרים?"
"אני חושבת שאחד מתמרורי האזהרה זה היה העניין של הבושה", מוסיפה שירן. "אני לא אומרת לשתף בכל מה שקורה במערכת היחסים, אבל אם את מתביישת בצורה שהוא מתנהג אלייך או מייפה סיטואציות שקרו לכם, זה סימן".
"חשבתי שאצליח לשנות אותו"
זוהר של היום כבר אחרי הדוקטורט ועובדת בהייטק. לפני עשר שנים, כשהייתה בתחילת התואר הראשון, היא חוותה התנהגות דומה במערכת יחסים שמאז כבר הסתיימה. אצלה האובססיביות והקנאה היו שם מהתחלה: "בעיקר הרגשתי קנאה. הוא כל הזמן היה ממציא בראש שלו שאני בוגדת בו עם ידידים שלי. היה מקרה אחד שזכור לי מאוד: רוקנתי תיק ישן והיה בו מפתח של הבית של ההורים שלי. הוא ראה את זה והתחיל לצעוק 'מה זה המפתח הזה? של מי זה?'. הוא החליט בראש שלו שזה מפתח של לא יודעת מי".
ומה עשית?
"כל פעם המחשבה שלי הייתה שהוא כנראה מרגיש ככה בגלל מערכת יחסים שהייתה בעבר, ושאני אעזור לו להבין שזה יכול להיות אחרת. ניסיתי למצוא תירוצים למה הוא מתנהג ככה ולמה זה לא נורא, אבל זה אף פעם לא עבר לו. חשבתי שאם אכיר לו את הידידים שלי זה יעזור, אבל זה לא עזר. הוא גם לא סמך עליי שאני נפגשת עם חברות. הוא חשב שאני נפגשת עם גברים אחרים וביקש שאני אגיד לו בדיוק עם מי אני נמצאת".
"אם רבנו, לרוב אני הייתי אשמה" ממשיכה זוהר. "זה קל נורא להישאב למערכת יחסים כזאת כשמתאהבים בבן אדם. זה קל מאוד להישאב ולהגיד 'אבל ככה הוא', ולציין את כל הדברים הטובים יחד עם זה. אני הרגשתי סוג של שליחות. אני אגרום לו להיות אדם יותר טוב. אני אשנה אותו".
תמרורי האזהרה
כשמנסים להבין איך זה קורה, איך היא הסכימה להגיע למצב כזה, מכולן מקבלים תמונה דומה. זה הרבה מעבר לתלות כלכלית שיש במקרים רבים, זו סוג של מלחמת התשה יום יומית. כמעט אצל כולן אין איום מפורש, אבל ברור שאם לא יעשו מה שהוא רוצה יהיו לכך השלכות. יהיו ריבים, תהיה התפרצות, תהיה התעלמות.
הנשים שהתראיינו לכתבה הזאת אינן שייכות למגזר מסוים ולא לעדה אחת. הן לא מאותו מצב סוציו-אקונומי ולא מאותו אזור בארץ. אבל מה שמשותף לכולן זה שבשלב מסוים בחיים שלהן יכול להיות מאוד שהן היו במרחק של ריב אחד מרצח. ולא, אין סיכוי שאפשר היה לזהות את זה מהצצה בפרופיל הפייסבוק שלהן.
בפורום מיכל סלה מדברים על חמישה סימנים עיקריים שעוזרים לך לזהות שאת נמצאת במערכת יחסים אלימה: אובסיסיביות, זוגיות דו-פרצופית, הקטנה, רגישות קיצונית ו"הקדוש מעונה". חשוב לציין שיכולים להיות סימנים נוספים ואם יש ספק - כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
אם קראת את הכתבה ואת מזהה אחד או יותר מתמרורי האזהרה, או סימנים מטרידים אחרים, אל תתביישי ואל תיפרדי לבד. אפשר לפנות למומחית אלימות במשפחה במוקד 118 של הרווחה (24 שעות ביממה) שתוכל להדריך וללוות. אפשר גם לשלוח הודעה למוקד חירום שקט של משרד הרווחה בטלפון 055-7000128
עיצוב גרפי: דנה אסא