אביעד משה, הנאשם בניסיון הרצח של אשתו שירה איסקוב ובהתעללות בבנם הפעוט בערב ראש השנה האחרון, הביע היום (חמישי) התנצלות על מעשיו בפתיחת שלב ההוכחות. בדיון שנערך בבית המשפט טען: "מביע את ההתנצלות וכל החרטה בפני שירה ובני משפחתה". השופטת יעל רז-לוי ביקרה אותו בחריפות: "המעשים שלך חמורים".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
את הדיון פתח סנגורו של משה, עו"ד אלון דוידוב מהסניגוריה הציבורית, שביקש ממנו לתאר את הנסיבות שהובילו לאירוע הקשה: "הודית באירוע, אך יש מספר מחלוקות. הדברים העיקריים שטענו הם שמעולם לא גמלה בליבך ההחלטה להמית את שירה, ולא אמרת לה 'תמותי כבר'".
בטרם פירט משה את השתלשלות האירועים, הוא התנצל על מעשיו. "שירה לא כאן. אני אביע פה את ההתנצלות ושברון הלב", אמר. "אני מצטער ומביע את כל החרטה בפני שירה ובני משפחתה, וכמובן בפני בני משפחתי".
בהמשך, עו"ד דוידוב תישאל את משה על שאירע ביום התקיפה ועל האירועים שבסיומם ניסה לרצוח את שירה: "אמרת שלא יכולת להכיל את הקללות והנאצות". בנוסף, הוא שאל את משה כיצד הרגיש לאחר שאיסקוב נאלצה לעבור הפלה, זמן קצר לפני התקיפה.
"הייתי בסוג של אבל", ענה משה. "הגילוי של אובדן העובר קרה ביום שישי, כשחזרנו למצפה רמון. זה היה לקראת אחר הצוהריים המאוחרים. הכנו אוכל וכשעשינו קידוש הרגשתי שאנחנו מתאבלים יחד".
הוא המשיך: "זה היה לי מאוד קשה. אנחנו עברנו דרך של התאקלמות בצורה שאי אפשר להסביר. זו הייתה תקופה מדהימה, זה כל כך עשה לנו כיף, היינו לקראת סיום התקופה במצפה רמון ורצינו לחזור עם הבייבי הזה. זה פשוט היה מאוד כואב".
לאחר מכן דוידוב הקרין סרטון שמשה צילם, ובו תיעד מכות שספג לכאורה משירה. הוא הכחיש שזרק אותה על הרצפה: "אחרי שהיא סטרה לי פעמיים היא החליטה פתאום שהיא רוצה לנסוע לכרמיאל, אז אני פשוט אחזתי בה ואמרתי לה: 'שירה, תירגעי כבר, תפסיקי לקלל כל הזמן. תכף נכנס החג'".
"היא התחילה לארוז ואמרה לי שלא אהיה האבא של הילד", סיפר משה. "הסברתי לה שהיא לא במצב נפשי לנסוע וזה לא עזר. היא התקדמה לכיוון הדלת וחסמתי אותה. משם איבדתי את זה". הוא טען שהאיום של שירה, שתיקח לו את הילד, גרם לו להתפרץ: "לא יודע להסביר מה זה עשה לי בגוף".
משה התעקש שזו הייתה הפעם הראשונה שהרים יד על אשתו, אך השופטת גילת שלו קטעה אותו וענתה: "להגיד שמעולם לא הרמת עליה יד זה לא מתאים פה". השופטת יעל רז-לוי הוסיפה: "המעשים שלך והתוצאות שלהם היו די חמורים".
נציגת הפרליקטות תקפה: "תהיה גבר ותודה"
בסיום החקירה הראשית, החלה החקירה של נציגת הפרקליטות עו"ד מורן גז, שתקפה בחריפות את משה: "קום, ותודה כמו גבר. אל תאשים את אשתך שכל תוכן הבטן שלה היה בחוץ. פשוט תעמוד - לא כמו ילד קטן, אלא כמו גבר - ותודה".
עו"ד גז המשיכה וביקרה בחריפות את דבריו של משה: "ככה אתה מתייחס לבן שלך? נותן לו לעמוד ליד אמא שלו כשאתה תוקף אותה? ככה אתה מרחם עליו?". משה התגונן: "אין קשר בין האהבה לילד לבין מה שקרה שם. הלוואי והייתי שם אותו בחדר אם היית יודע מה אני עושה. איבדתי את החיים שלי, את המשפחה שלי".
השופטות שלו ורז-לוי לא אהבו את תשובותיו של משה: "לא הסברת לנו כלום. אתה רק אומר שהיא הובילה אותך, אבל לא מדבר על הדבר עצמו. הבנו שהיית בסערת רגשות, אבל אדם בסערת רגשות יכול להתקשר למשטרה, לצאת מהבית. מה עשית במצב הזה?".
מצדו, משה הבהיר כי הוא מוכן לקחת אחריות על מעשיו: "המעשים האלה קרו. אני צריך לקחת אחריות עליהם. בין זה לבין להבין מה קרה שם אין לי הסבר". עו"ד גז התייחסה לדבריו ותקפה: "שירה אומרת לך שאתה לא מסכים לה לחבק את הילד. אביעד, די. אם לא רצית להרוג אותה למה אמרת שלא צריך שתהיה לו אימא כזו?".
משה ניסה להסביר וטען: "לא אמרתי שזה מה שרציתי לעשות, אמרתי שזה בא מהמקום שהוא לא צריך כזאת אימא, היא הייתה בסוג של טירוף". עו"ד גז התעקשה: "אמרת שלא תהיה לו אימא כשאתה מרביץ לה". השופטת גילת שלו פנתה למשה ואמרה: "אתה אומר שלא תהיה לו אימא כזאת בזמן המהלומות". השופטת יעל רז לוי הצטרפה לדברים: "היא אומרת אני מתה, זה שלב יחסית מתקדם".
"הכוונה היא לא ממקום שהוא צריך אימא בטירוף כזה שרוצה לנתק ילד מהאבא שלו", טען משה. עו"ד גז המשיכה ואמרה: "אתה שומע אותה אומרת לאימא שלה שהיא רוצה להתגרש, ואתה מחליט שלא תהיה לו אימא כדי שלא תוכל לעשות את זה". משה הכחיש בגמגום: "ממש לא. מאוד מופרך. הלוואי שהיינו מתגרשים בצורה כזאת". גז לא הייתה מרוצה מתגובתו: "אתה מכה את שירה. חונק אותה. אני יכולה רק לדמיין. לא נראה שהילד ממש סובל? איך זה נראה לך? אתה מכיר את הילד שלך".
משה המשיך בניסיונו להתגונן: "אני בעיקר הייתי זה שמגדל אותו, כי שירה הייתה עסוקה בעבודה תובענית. אני הייתי אוסף אותו מהגן. בדרך כלל היינו מבקרים את שירה בעבודה. הייתי חוזר, מאכיל אותו והייתי משחק איתו". עו"ד גז הדגישה: "אין מחלוקת שהיית אבא טוב עד האירוע, אבל איך זה נראה לך כמי שהיה כל כך קשור אליו. הוא היה נראה סובל". משה אמר: "הלוואי שהוא לא היה באירוע, אני מניח שהוא סבל".
עו"ד גז התעקשה לקבל תשובה ברורה ופנתה שוב בעניין: "היית שם ושמעת שהוא צורח. אתה יודע שהוא סבל באירוע. זה לא היה לו כיף". משה הגיב: "הוא התחיל לבכות ולצעוק עוד לפני האירוע. ברגע שאמרה לו תגיד שלום לאבא הוא גם התחיל לבכות ולצרוח. זה אירוע לא נעים. אני מניח שלא היה לו נעים".
המערוך והסכין המגואלת בדם - שבאמצעותם כמעט נרצחה שירה איסקוב
נציגת הפרקליטות עו"ד גז הציגה את המערוך והסכין, ואמרה: "אם היית מסתכל על עצמך באותו סרט מה היית חושב שהבחור מנסה לעשות לאישה. אני אזכיר: באיזה צבע המערוך היה כשלקחת אותו? צבע עץ. אני אראה לך איך הוא נראה עכשיו. הוא בצבע הזה. לא בצבע עץ. הוא בצבע שחור. מהדם שלה. מפורק לגמרי. יש לו ידיות שהתפרקו. באותו סרט אתה רואה משהו כזה, אתה רואה אדם לוקח סכין מהמגירה. לא קטנה. בין זה לבין המכות מהמערוך ודקירות סכין - אתה גם חונק אותה. כמתבונן מהצד בסרט הזה מה אתה חושב שהאדם הזה מנסה לעשות?". משה: "אני אומר כמתבונן מהצד על עצמי. אני לא יודע. זה נראה מכוער וחמור".
עו"ד גז התעקשה: "זה נראה כמו מישהו שמנסה להרוג מישהי. 110 מכות מהמערוך. 6 דקות. הפסקה. לוקח סכין, פותח לשכנים את הדלת, אומר להם להרחיק את הילדים, סוגר את הדלת, דוקר 20 דקירות ובין לבין - חונק בשתי ידיים ומסתכל עליה. איפה זה לא ניסיון לרצח? אני לא מבינה אותך". משה: "את אומרת שאני משחרר ומרפה. זה היה אדם שלא יודע מה הוא עושה. בהחלט יכול להוכיח שאין פה שום כוונה. המקרה הוא חמור. אני מסכים איתך".
עו"ד גז: "ברגע האחרון שחקרו אותה בבית החולים, היא הייתה נראית סמרטוט"
"איך זה שזה קרה במקטעים מוכיח שזה לא ניסיון לרצח?", תהתה עו"ד גז. משה בתגובה אומר בגמגום: "כי לא הייתי עושה דברים אחרים. אני לא רוצה לחשוב על דברים כאלה. נראה לי שמי שבא לעשות מעשה לא מרפה". השופטת גילת שלו הוסיפה: "עצרת, הלכת להביא כלי נשק אחר ואיתו השתמשת. זה מעיד על נחישות".
כשנשאל על ידי השופטת שלו על השכנים, אמר משה: "גם עם השכנים. זה מראה שאני לא רוצה. אחרת יכולתי לעשות דברים אחרים יותר גרועים. אני חושב שהייתי פוגע בדברים חיוניים. זה מעיד שלא ידעתי מה אני עושה". גז התייחסה לתשובתו בחריפות: "חבטת בה בראש הרבה פעמים, אתה מרחיק את השכנים וסוגר את הדלת. אתה רואה שהאישה למרות שחבטת בה כל כך הרבה עדיין חיה, אתה חונק אותה, אומר 'תמותי כבר'. זה היא אמרה ברגע הראשון שחקרו אותה בבית חולים כשהיא נראית סמרטוט. אתה אומר: 'אין ברירה, אני אגמור אותה עם הסכין'. כשהגיעה לבית חולים חשבו שלא תשרוד את זה".
משה טען כי הוא לא זוכר שאמר לה את המילים הקשות האלו: "אמת אין ביכולתי לזכור את זה. יצא כך שיש קלטת שמתעדת. אני לא שולל ולא מאשר. מפנה אתכם להקלטה. אני שם את הקלטת ולא יכול לטעון משהו אחר. נשמע לי קצת לא מציאותי. אני לא שולל שאמרתי ,אבל לא חושב שאם הייתי לוחש לא היו שומעים את זה בהקלטה".
משה: "חשבתי שהילד לא שם. השופטת שלו: "לא שמעת את הצרחות שלו?"
משה הודה כי נהג באכזריות: "המעשה חמור, המעשה אכזרי". על הפחד של השכנים אמר: "מן הסתם האירוע קשה". בעניין הילד שנותר לבדו בדם של אימו טען: "הלוואי שהייתי יודע שהוא שם. אני יכול להבין שחשבתי שהוא לא שם פשוט". עו"ד גז הדגישה: "איך במענה לכתב האישום אתה אומר שחיבקת את הילד לבקשתה אם לא שמת לב שהוא שם?". השופטת שלו הצטרפה: "לא שמעת את הצרחות של הילד?". משה בתגובה הכחיש: "אני גם לא חושב שחיבקתי אותו, חוזר בי"..
"הוא היה קשור אליך, אהב אותך, סמך עליך שתגן עליו. מה ילד בגיל שלו יכול היה לעשות בסיטואציה כזו?", שאלה עו"ד גז. "אם לא התכוונת להרוג אותה באירוע הזה היו לך מספר נקודות יציאה. כשהשכנים הגיעו, יכולת להפסיק ולתת להם לטפל בה. ראית אותם וסגרת תריס. שירה מבקשת בהתחלה שתפסיק ונתקלח. פעם אחר פעם אתה לא מפסיק כדי לסיים את העבודה", היא הדגישה. מצדו, הוא טען: "זה ממש לא הגיע ממקום כזה. לא מכיר דברים כאלה. לא יודע מה זה נקודת יציאה".
השופטת רז לוי הבהירה: "אתה אומר 'אני לא יודע כלום' במקום להגיד מה עשיתי. יש הקלטה שבה שומעים שאתה מתפקד ומדבר. אם לא התכוונת להרוג אותה, היו כמה נקודות להגיד רגע, אני אתעשת. היו לך אחרים שאמרו תפסיק את זה ובכל זאת המשכת". משה השיב: "אני מנסה כל יום וחושב שגם אחרי המשפט זה ילווה אותי. הלוואי שהייתי יכול להסביר את זה. לחיות עם דבר כזה ועדיין קמים בבוקר, והמציאות בלתי נתפסת".
עו"ד גז: "ציירת את עצמך כבחור כנוע - איך זה מסתדר עם זה שאמרת לה 'מכוערת'?
עו"ד גז המשיכה ואמרה: "ציירת את עצמך כבחור כנוע, מנסה להרגיע, איך זה מסתדר עם הדברים שאמרת לה, 'מכוערת', 'תראי איך את נראית כמו אמא שלי'. משה ציין: "לאור כל המילים הקשות שנאמרו לי, באתי ופשוט אמרתי לה שההתנהגות שלה והקללות האלה זה מתאים לאישה בת 70, זו הייתה התגובה שלי".
על ההתכתבות ביניהם טען משה: "במשך שבועיים היו קללות בצורה שהוואטסאפ לא יכול לתאר אותם, אבל יכול להיות שגם אם אני הכנתי לה את האוכל אז היא העריכה או נהפוכו. אם תסתכלי זה כל יום שהייתי מתקשר לדאוג מה קורה איתה, ואם תלכי יום אחרי זה תראי שהיא מקללת אותי". בתגובה עו"ד גז התייחסה להתכתבות ביניהם מה-16 בספטמבר, שבה שלח לה משה שיחה עם אחותו: "היא אומרת לך 'אביעדי, תראה עד כמה אחותך הולכת רחוק'. היא מאשימה את אחותך, לא אותך. איך זה מסתדר שהיא כזו אישה נוראית?".
על ההחלטה שלו לשמור על זכות השתיקה בחקירות, אמר משה: "החקירות שלי היו סמוך לאירוע, לא ידעתי באיזה עולם אני נמצא. היה לי את עו"ד ששי גז וזה מה שהוא ייעץ לי לעשות". גז לא הייתה מרוצה מתשובתו: "העניין הוא שיש דברים שלא שמרת בהם על זכות השתיקה. להשחיר אותה ידעת יפה מאוד, בלכלכך על שירה אתה מעולה, בלומר מה קרה - אתה שותק". השופטת רז לוי הוסיפה: מה שהיא אומרת זה שגם היום אתה לא מספר בעצם מה קרה".
משה: "לא ניסיתי להרוג", השופט משניות: "מה חשבת שיקרה כתוצאה מהדקירות?"
"ציינתי לא פעם ולא פעמיים, מה שקרה זה דבר שאני לא מצליח לבאר", טען משה. "אמרתי שחס וחלילה לא ניסיתי לפגוע, לא ניסיתי להרוג. לא הייתה לי שום כוונה, לא תכננתי את זה. זה קרה כתוצאה מפרץ של רגשות. אני תיארתי את מיליון המחשבות שתוקפות אותי בנקודת הזמן הזו, שכל הדברים האלה בבת אחת מתערבבים.
השופט משניות שאל בתגובה: "איזו תוצאה חשבת שיקרה כתוצאה מהדקירות בפלג גוף עליון?".
משה ניסה להתחמק: "נשגב מבינתי להבין למה עשיתי את זה. לא הבנתי מה שאני עושה. לא הייתה לי שום כוונה, בטח בטח אם הייתי מודע ואם הייתה לי כוונה - לא הייתי שם קלטת. בן אדם יכול לשים קלטת לעצמו?". על שאלת עו"ד גז על כך ששמר על זכות השתיקה כשנשאל על מצב הבן באירוע, טען: "חשבתי שזו עוד אחת מהשאלות ובחרתי לשמור על זכות השתיקה".
עו"ד גז הציגה למשה את תמונת הזירה ואמרה לו: "אשר לי שהתחלת לדקור את שירה בנקודת אחת, היא ניסתה לברוח ודקרת אותה אחרי זה בנקודה אחרת". מצדו, משה שוב טען כי הוא לא זוכר - ורק אמר: "אני שוב פעם אומר, על סמך התמונות אני יכול לאשר. על סמך זה שידעתי שזה בשתי מוקדים, אין לי שמץ. לא זוכר".
"יו"ר נעמת חגית פאר אמרה בתגובה לבקשת הסליחה של אביעד משה כי היא חסרת כל ערך: ״לאחר שהאשים אותה בניסיון הרצח של עצמה - כעת הפושע מבקש סליחה, שנראה כי היא ריקה מתוכן וכל מטרתה להקל את עונשו. אין לאפשר זאת. מדובר במעשה שפל ונבזי שהעונש עליו צריך להיות בהתאם. עליו להינמק בכלא. זו גם תהיה עשיית צדק וגם העברת מסר חשוב לפושעים עתידיים שחיי נשים אינם הפקר, ומסר לנשים ששוקלות האם להתלונן".