רשלנות בצה"ל? א', צעירה בת 18, נולדה למציאות הביטחונית המורכבת של העיר שדרות. כמו רבים מתושבי העיר, היא ובני משפחתה חוו אין ספור אירועים חריגים וקשים, וביניהם גם אזעקות ונפילות טילים. אבל למרות מה שעברה בחייה, שום דבר לא הכין אותה ליחס שקיבלה בתור חיילת טרייה לאחר הגיוס לצה"ל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הסיפור של א' מתחיל ביום בהיר אחד לפני שנתיים, כשפצמ"ר נפל בחצר בית משפחתה של א', והרס אותה. כמה ימים אחר כך, עוד פצמ"ר נפל ליד הבית, מה שגרם לא' ולאחיה הקטן, נער בן 14, טראומה ופגיעה נפשית קשה. במשך חודשיים היא ואחיה הקטן לא יצאו מהממ"ד בשל הפחד, ומאז הם חווים תקופות ארוכות של רעידות, בכי, היסטריה, ופחד מהחושך.
א' חווה תופעות נוספות של פוסט טראומה, כמו פחד מלישון במקום אחר שהוא לא הבית. המשמעות היא פשוט שא' לא ישנה מחוץ לבית, לא הולכת לחברות, וכחלק מכך - מתקלחת רק אם היא לבדה. מעבר לכך, אם יש כריזה בבסיס או בקניון, היא קופאת במקום ונכנסת לחרדות קשות בצל הפוסט טראומה שחוותה בילדותה.
נוסף על כך, כשהייתה בת 17, מחלת העור של א' שנגרמה כתוצאה מלחץ, התפרצה בפתאומיות. היא טופלה במרכז חוסן בשדרות, ובמקביל החלה לפגוש פסיכולוגים באופן פרטי. לפני שלושה חודשים התגייסה לצה"ל, ושובצה בתפקיד משרדי בלשכת הגיוס בב"ש. בימים האחרונים המפקדים שלה פקדו עליה לעשות פעם בשבועיים שמירת לילה כמאבטחת חמושה – וכמובן סיור שכזה כולל הליכות סיורים לבד בחושך.
היא פנתה למפקדים והסבירה כי אימא שלה חולה בסרטן וזקוקה לה בבית, ובשל הרקע הרפואי שלה - מחלת העור שהתפרצה בעקבות פגיעת החרדה - היא לא מסוגלת ללון בבסיס ולעשות שמירות עם נשק לבדה בחושך. א' ביקשה להמשיך בתפקיד המשרדי שלה, שמאפשר לה להמשיך לתרום ולשרת בצה"ל ולעשות יומיות. אלא שהמפקדים סרבו לבקשה שלה, ומסרו לה שהיא חייבת לבצע את הפקודה כמו כולן - או ללכת לקב"ן.
לפני שלושה ימים, אחרי המשמרת הראשונה, היא נכנסה לפתע להתקף חרדה שכלל קוצר נשימה ודופק מהיר. גופה התמלא בשלפוחיות ודימומים, שבעקבותיהם היא פונתה בסופו של דבר באמבולנס לבית החולים סורוקה - שם הרופאים הבחינו בהחמרה במחלה שלה, וקבעו כי יש להתחיל מיד בטיפולים של הקרנה.
היא ואימה פנו למפקדים, מסרו את המסמכים הרפואיים וחזרו על הבקשה שלא לעשות יותר שמירות בבסיס. עם זאת, למרות המצב, המפקדים סרבו והפנו אותה לקב"ן. אימא של א' כתבה למפקדת שלה: ״ערב טוב, א' (הבת שלה) לא מסוגלת לישון בבסיס. היא לא מפסיקה לבכות, כל העור שלה התנפח והיא בהיסטריה. תגידי לי מה לעשות? אלו הם ילדי הקסאמים לצערי״. האימא מסרה כי הרופאים בסורוקה ממליצים על יומיות, ושלחץ נפשי רק יזרז את מחלת העור שלה. בצה"ל ממשיכים להתעקש להפנות אותה לקב"ן.
אימה של א': "היא רוצה לשרת, להיות בצבא ולתרום. היא הרי התעקשה לשרת בצה"ל, ללבוש את המדים בגאווה, אבל היא לא מסוגלת לישון מחוץ לבית - זו אטימות; היא רק מבקשת שיתחשבו במצבה הבריאותי. זה לא תקין ולא הגיוני, אני לא מבינה, המפקדים בצבא לא יודעים מה קורה בשדרות? מה עובר על הנוער הזה? הייתי בהלם מההתנהלות של הצבא, אני כל כך מאוכזבת מהזלזול הזה. לא רואים בה בן אדם, אלא רואים בה פשוט מספר. אחד הרופאים הצבאיים אמר לה בזלזול לכי תעשי שירות לאומי עם כל הפטורים שלך. מה היא ממציאה מצב רפואי? הם לא חיים כאן?".
מדובר צה"ל נמסר: "הפטורים המצויים בידי החיילת מכובדים באופן מלא על ידי הסגל הפיקודי בלשכה, כמו כל פטור אשר ניתן מסמכות מקצועית, בין אם מטעמים רפואיים, בריאות הנפש או מטעמי ת"ש. עם זאת, מבלי לפגוע בצנעת הפרט, נציין כי החיילת נבדקה ע״י גורמי הרפואה ולא קיבלה פטור מתורנויות, ולכן על החיילת לבצע מטלות אלו כשאר חיילי היחידה באופן הוגן ושווה. מפקדיה של החיילת קשובים לצרכיה וימשיכו לדאוג לבריאותה ולשלומה".
"אתמול עברה החיילת בדיקה אצל רופא אזרחי בעקבותיה הגישה החיילת למפקדיה המלצה לפטור שקיבלה מאותו רופא אזרחי. המלצה זו תיבחן ע״י גורמי הרפואה הצבאיים כנהוג, ועד תום הבחינה בעניינה היא לא תשובץ לתורנויות".