ארבעה ימים אחרי פרסום דבר מותו המפתיע, הגיעו הערב אנשי תקשורת ומוקיריו של שדרן גל"צ המיתולוגי, עדי טלמור, שהתאבד לפני כשבוע בשוויץ - למלא אחר צוואתו ולהוקיר את זכרו במפגש עצוב על חוף הים של תל אביב. את האירוע העברנו בשידור ישיר כאן בחדשות 2 באינטרנט.
ראשון הדוברים באירוע היה מפקד גלי צה"ל, יצחק טוניק, שאמר - בהתבוננו על קהל המשתתפים הרב: "יכול להיות שהוא לא ידע ואולי דווקא כן - שיבואו כל כך הרבה אנשים שאהבו אותו. דווקא בגלל שהיה לו זמן להתכונן לאירוע הזה (להתאבדות, ש.מ.) - כולנו הופתענו לגמרי. אני יכול לדבר בשמי ובשם האנשים בגלי צה"ל. הכל כתוב והכל הפך להיות כל כך מוחשי".
בהמשך, ספד טוניק והכריז על הדרך שבה יונצח זכרו של השדרן המיתולוגי בתחנת הרדיו הצבאית. "עדי טלמור הוא אחד הקולות הכי מוכרים ומזוהים של גלי צה"ל. אני לא מאמין שיש מישהו בארץ שלא מזהה את קולו ואת סגנונו המיוחד", אמר טוניק. "אין דרך אחרת. הוא יישאר דרך מגלי צה"ל והחדשות שלה. ברור היה לנו לגמרי, מהרגע הראשון, שאנחנו צריכים לחשוב מה לעשות עם העניין הזה. אני החלטתי היום להנציח אותו על ידי זה שהדסק - חדר החדשות של גלי צה"ל - ייקרא על שמו".
אחיו של טלמור, יצחק מנור, נשא דברים לזכרו: "לפני יומיים הגיע בדואר רשום מכתב מעדי שנכתב בשעות האחרונות של חייו. עדי מוטרד מכך שהוא לא ידע עד כמה, אם בכלל, תהיה היענות להצעתו להיפרד על הטיילת לקראת שקיעה. 'יהיה זה מיוחד אם בדקה האחרונה של שקיעת השמש בתוך הים יתבוננו בים וייזכרו בי', הוא כתב'".
אל מול הקהל הרב אמר האח: "עדי, הסר דאגה מלבך: יש פה קהל עצום של אנשים שאוהבים אותך ומחבקים אותך. זהו מעמד מרגש. אתה בטח משקיף אי שם מעלינו ומרוצה שעד עכשיו הכל מתבצע לפרטי פרטים לפי ההנחיות וההוראות שהשארת לנו. גלי צה"ל היה ביתך הראשון והמשפחה שלך. הערב אנו רואים כמה אהבה הרעיפו עליך. אני מצדיע לך, חייל בודד".
אהוד גרף: "לא קל היה לעבוד בחברתך"
חבר ותיק של טלמור לעבודה בגלי צה"ל שנשא דברים לזכרו היה מגיש החדשות אהוד גרף. "הקרנת איזו שלווה לא מוגדרת ולא תמיד מבוססת. התברכת במגוון רחב של טבע, נוף וגם באנשים לבביים. היית שב מהמסעות שלך וחולק בהתלהבות את רשמיך. הגיחות האלה, הרחק מעבר להווה שלנו, היוו עבורך מעין טעימות חיים המותירות טעם של עוד. לא עוד".
גרף אמר גם כי "בחייך הקצרים היה המונח שלווה מחוץ ללקסיקון הקיום היומיומי מקצועי. במערכת היית הר געש פעיל ביותר, דינאמי, קוצף, ממריץ, נוזף ורועש על כולם - מתחילים ובעלי ניסיון גם יחד. לא יכולת לשאת איטיות, לא סבלת אי דיוקים החמצות מידע כתוב או מוקלט".
על השהות במחיצת טלמור אמר גרף: "לא היה קל לעבוד בחברתך, הר געש מקצועי שכמוך. לפעמים הוא צרח. אבל כבר לפני שנים הרגשתי בעדי שלא רק אש וגעש היו שם כל העת, אלא גם שיקול דעת עיתונאי והם ידעו להבדיל בין טפל לעיקר, בין סטייה למיקוד. כולם חתרו להגינות מקצועית. כולם בערו בך, לעיתים להשחית. רגע לאחר הגעש, עם שוך מהדורת החדשות עברת שוב לחדשות הרכות שלא שידרת מעולם החוויות: מהטיסות שהקנו לך אהבת נוף ואדם".
מבלי לספר לאיש: ערך "המתת חסד" בשוויץ
טלמור, שקולו היה מזוהה עם תחנת הרדיו הצבאית במשך 33 שנים, שם קץ לחייו באמצעות אנשי ארגון "דיגניטאס" בשוויץ - המסייע לאנשים שלקו במחלות חשוכות מרפא לסיים את חייהם בכבוד. הוא בחר לעשות זאת אחרי שבגופו התגלה סרטן ריאות ממאיר.
גופתו של טלמור נשרפה ולפי בקשתו, פוזר אפרו במימי אגם בשווייץ. בשל העובדה שלא נערכה לו הלוויה, הוא ביקש ממוקירי זכרו להתכנס בטיילת של תל אביב, "מעט לפני השקיעה", כלשונו, ולערוך אירוע לזכרו ליד ספסל אבן בחיפוי בצבע חום, ליד מסעדת "רפאל". כך כתב עדי, במילותיו שלו:
למי שתחסר לו הלוויה כדי להיפרד ממני, אני מציע אלטרנטיבה נחמדה:
הטיילת של תל אביב העניקה לי שעות רבות של אושר והנאה בימי חיי, יותר מכל מקום אחר ואני מאוד מודה לכל מי שדאג כל השנים לטיפוחה ותחזוקתה לרווחת המבקרים. אני נהגתי בעיקר לשבת על ספסל האבן המחופה בעץ חום, מול החלק הדרומי של מלון "דן" (חתימת אגם) ומסעדת רפאל, להתבונן בים היפייפה, להתעמל, לרכב הלוך ושוב על אופניים ולשוחח עם תיירים.
אני מזמין אתכם להיפרד ממני שם, לקראת שקיעה, נאמר ביום חמישי שלאחר פרסום דבר מותי. גופי לא יהיה עוד שם, אבל אולי נשמתי. אפשר להדליק נרות נשמה, לקרוא פרקי תהילים ואם מותר אז גם לתקוע בשופר, להניח פרח או שניים (אני אוהב את פרחי גן עדן או משהוא כזה), לשיר ולנגן בגיטרה... כל מה שעולה על הדעת.