אחרי שכל המדינה סערה בעקבות חשיפת פרשת המין לאור יום בחוף בוגרשוב, עולה שאלה מרכזית - כיצד אנשים לא סייעו והתערבו בנעשה? בניסיון לראות כיצד מגיבים עוברים ושבים לאדם במצוקה, החלטנו לערוך ניסוי בלב תל אביב שיבדוק את הנכונות של הישראלים לסייע לזולת בעת הצורך.
מאז פרסום הפרשה ביום שלישי בעיתון "הארץ", ופרסום התמונות מהאירוע כאן בחדשות 2 באינטרנט, התפרסמו גרסאות שונות וסותרות למה שקרה בחוף. במשטרה אומרים שרק נער אחד שכב עם הצעירה, והיא עצמה אומרת שעשתה הכול מרצונה. שמרית (שם בדוי), שהיתה עדה לאירוע בחוף בוגרשוב משחזרת: "היא כל הזמן סיפרה שחבר שלה בגד בה ושנורא קשה לה עם זה, והיא נשמעה כמו מישהי בדיכאון".
"היא רבה עם הבחורה הזאת על החוף, היא זרקה עליה חול", מוסיפה נורית, שהיתה גם היא בחוף. "היא היתה עצבנית על הבחורה הזאת, היא התלבשה, היא שמה מכנסיים ואז הם שכנעו אותה להוריד את הבגדים עוד פעם. היא הורידה איתם את הבגדים והם עשו כזה מעגל של כיסאות וכל פעם היא ישבה על בחור אחר וקיימה איתו יחסים".
רבים מהרוחצים הבחינו שמשהו לא נורמלי קורה בחוף, רק נורית שישבה שם עם חברתה ועם אחייניה הקטנים, החליטה להתקשר למשטרה. "הבחור אמר לי 'שלא תעיזי להזמין משטרה, עד שיש פה משהו כיף בחוף'", מספרת נורית ומבהירה: "גם אחרי שקמתי אף אחד לא קם".
לא עוזרים לאנשים שלבושים מרושל
מה שבאמת קרה בחוף הים אולי עוד יתבהר, אבל הסיפור הזה משאיר אותנו עם השאלה העקרונית והמטרידה באמת - מה גורם לרוב האנשים להישאר צופים מן הצד ולא להתערב כשנראה שמישהו זקוק לעזרה? כדי לענות על השאלה, התמקמנו בלב תל אביב באמצע היום, עם עשרות עוברי אורח. רצינו לראות איך אנשים יגיבו לאדם במצוקה.
בניסוי הראשון, תוך 17 שניות בלבד עוברי האורח הגיעו לעזרתו של עומר, השחקן שגייסנו למשימה. ובמקרה של השחקנית דבי, עברו רק 7 שניות עד שהאדם הראשון נחלץ לעזרתה. התוצאות מילאו אותנו באופטימיות, כנראה אנחנו לא לגמרי אדישים לזולתנו והערבות ההדדית לא נעלמה כליל.
אך במקרים רבים המציאות מורכבת, לא תמיד קל לנו לפרש את מה שאנחנו רואים, וכל פרט קטן יכול לשנות את התמונה. כאשר השחקנים שלנו עבר לבגדים פחות מעונבים - רק אחרי דקה וחצי אדם ראשון מחליט לעצור. הוא מזהה שמשהו כאן לא בסדר, אבל שהוא רואה ששאר האנשים ממשיכים בשלהם, אז גם הוא הולך לדרכו.
רק אחרי כמעט 5 דקות, החליטה עוברת אורח לעצור ולסייע לשחקן שלנו, ואחריה הגיעו מסייעים נוספים. בתום הניסוי ניתן לראות, כי בעולם דיגיטלי ווירטואלי, כשהמציאות והריאליטי קצת מתערבבים, אנחנו מתרגלים לצפות, אם אפשר לתעד ולא להתערב. לפעמים חשוב לזכור כי החיים הם לא ניסוי ואנשים לא שחקנים.