יהודית שילה נולדה בשנת 1929 בגרמניה וכשהייתה בת 4 עברה יחד עם משפחתה להולנד. סיפור ההישרדות הלא יאומן שלה עובר דרך מספר ערים ומקומות מסתור. אתמול (רביעי), לאחר שפגשה את נכדם של מי שהסתיר אותה, היא השיאה משואה בטקס במשואות יצחק.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אביה של יהודית עסק בגרמניה במכירת ממתקים בסיטונאות, והיא מספרה שלאחר שהנאצים עלו לשלטון החלו חוקי רדיפה ואפליה והעסק של אביה עמד בפני קריסה. כדי להתמודד עם המצב, החליטו הוריה לעבור לעיר האג שבהולנד. אלא שבשנת 1940 הגרמנים פלשו גם לשם.
"הייתי ילדה בת 11 עמדתי ברחוב והתבוננתי במצעד של הפגנת הנוכחות של החיילים הגרמנים", שחזרה יהודית. "הייתי נפעמת, עוד לא הבנתי את המשמעות האיומה של הכיבוש". יהודית סיפרה שחודשיים בלבד לאחר תחילת הכיבוש הגרמני, משפחתה גורשה גם מהאג - לכפר בשם זייסט.
"אבי ניסה ללא הצלחה לשמש סוכן ולשווק מוצרי אריזה לממתקים, בסופו של דבר הוא הפך לרוכל שעובר מדלת לדלת ומנסה למכור חוטים, סיכות, וכלי בית קטנים", סיפרה. "ריחמתי על אבי, שהיה בגרמניה בעל עסק משגשג והתדרדר לעליבות כזאת".
במשך מספר חודשים המשיכה יהודית, יחד עם בני משפחתה לברוח מכפר אחד למשנהו, מעיר אחת לאחרת, וממחבוא למחבוא. לבסוף, לאחר שמצבה של הוריה הידרדר, נאלצה לברוח בלעדיהם לכפר הקטן חויחריפ שבצפון הולנד, שם התחבאה.
בכפר חויחריפ הוחבאה יהודית בבית משפחת יט ו-יאן קירפנסטיין. "לקחה אותנו משפחה נפלאה, אנשים מדהימים, באמת. משהו מאוד מיוחד", סיפרה. "במהלך התקופה הזו פגשתי רק אנשים טובים. כשאנחנו מדברים על הבית המסוים הזה, המשפחה הזו, במהלך המלחמה החביאה כל הזמן 5 או 6 יהודים - כל הזמן".
באותו המחבוא, יהודית פגשה גם את רולף, ילד יהודי כבן חצי שנה שהסתתר באותו הבית. יהודית, שהייתה רק בת 12 באותו הזמן טיפלה בו כאילו הייתה אימא או אחות גדולה. "הייתה פעם אחת שבאו חיילים גרמנים ולא שמתי לב שהחיתול של רולף נפתח ואפשר היה לראות שהוא נימול. יט יצאה במהירות, סידרה את החיתול וכעסה עלי לפני כולם".
בחודש אפריל 1945 הצבא הקנדי שיחרר את צפון הולנד. "כל אנשי הכפר יצאו לרחובות לחגוג, אבל אני נשארתי לבד בבית ובכיתי", סיפרה יהודית. לאחר השחרור, רכבה על אופניים למחנה הריכוז ווסטרבורג כדי לחפש את המשפחה שלה: "מצאתי את האח של גיסי, הוא סיפר לי שאחותי ובעלה התחבאו אבל נעצרו בעקבות הלשנה ונשלחו באחת הרכבות לפולין להשמדה. ישבתי על הספסל ובכיתי".
אתמול, זמן קצר לפני שהשיאה משואה בטקס יום הזיכרון בישוב משואות יצחק שם היא מתגוררת, פגשה יהודית את רולף, אותו תינוק שטיפלה בו, ואת פטר, הנכד של יאן ויטה, שהצילו אותה. "הם סיכנו את עצמם", היא אומרת. "הם נתנו הרבה אהבה ותשומת לב וכשאחר כך יד ושם רצו לכבד אותם, הם סירבו. הם אמרו שמה שהם עשו זה מה שכל בן אנוש צריך לעשות, 'על זה אנחנו לא צריכים לקבל כבוד', הם אמרו, וסירבו.